"המדינה לא עשתה צדק - הלכת סתם": אלמנת השוטר נתן יוסיפוב מתקשה להירגע

"כל העולם בגד בנו: המשרד לביטחון הפנים, מפכ"ל המשטרה, השופט. למה הפקירו אותנו, איפה כל ההבטחות שלהם, למה הם לא מגיבים לחוסר הצדק? ילד בן 19 סובב את כל מערכת המשפט על האצבע שלו".
 

לאחר שדורס בעלה, השוטר נתן יוסיפוב ז"ל, קיבל השבוע את גזר הדין על המעשה - חמש שנות מאסר - מתקשה האלמנה אבישג יוספוב להירגע. המשפט ארך כמעט שלוש שנים ובסיומו הפוגע, ג’ורג’ גרייב, בן 21 מנצרת, שהורשע בדריסה, הפקרה והריגת רס"ב יוסיפוב, בא על עונשו, שלטענת משפחת הקורבן אינו מספק.
 

ב־28 בפברואר 2016 הורה יוספוב לגרייב לעצור את רכבו לבדיקת רישיונות בנצרת. גרייב ניסה לחמוק, דרס את השוטר ופצע אותו באורח קשה - ונמלט. יוספוב שכב עם פגיעה מוחית בבית החולים רמב"ם ונפטר לאחר שלושה חודשים. פרקליטות מחוז צפון ביקשה לפחות שבע שנות מאסר, אולם בית המשפט הסתפק בחמש. “איך שהשופט אמר חמש שנים הרגשתי שכל הדם עולה לי למוח", מספרת אבישג. “ראיתי את הילדה ממררת בבכי ויצאה לי מהגרון צרחת שבר. לא זיהיתי את עצמי. הבכי חנק אותי, הרגשתי שאני מתפרקת". 
 

ברגע הקראת גזר הדין פנתה אבישג בצרחות אל שופט בית המשפט המחוזי בנצרת ג’ורג’ אזולאי והטיחה בו שעליו להתבייש ביהדותו. שאם היה מדובר ביהודי שהרג ערבי, זה היה נגמר אחרת. “זו לא התנהגות שמאפיינת אותי", היא מצטערת, “אבל הרגשתי שמשהו לא בסדר קורה כאן. לא יודעת, משהו מאוד מסריח במשפט הזה. לא האמנתי ששופט גדול ומחמיר כמו אזולאי, שהרשיע אותו בכל הסעיפים וידוע כאחד שלא מרחם, גוזר עליו חמש שנים, ועוד יקצרו לו שליש. צעקתי לעברו: ‘אתה לא בסדר. אין צדק. אני מאחלת לך שתעבור את מה שבעלי עבר’. זה פשוט לא נתפס בעיניי. הוא יודע שזה שוטר, אחד מהמערכת, ששירת אותו ואת המדינה 30 שנה, וזה מה ששווים חייו? שלוש שנים בפועל ו־40 אלף שקלים פיצויים?".

 

אבישג, כאמור, מתקשה לקבל את קולת העונש. מבחינתה יש כאן גם מסר מאוד בעייתי ומטריד לשוטרים ולציבור. “אני לא מאמינה איך עם כל שיבוש הליכי משפט, העלמת ראיות, שקרים, פעם מבקש הסתכלות ופעם טוען שלא צריך, היעדרויות מבית המשפט, איך זה עבר בשקט?", היא אומרת. “לא ייתכן שארבע פעמים הנאשם לא מופיע בבית המשפט והשופט מאשר דחייה. פעם הוא בהסתכלות, בפעם אחרת באירוע, ובפעם האחרונה זה היה השיא.

"יום לפני ההכרעה, הגענו לבית המשפט והשופט שאל היכן הנאשם. עורך דינו השיב שהוא נמצא במקום מרוחק ולא יגיע. השופט פשוט העניק לו דחייה ליום המחרת. כשיצאנו, ראינו אותו עם כל משפחתו מחוץ לאולם בית המשפט. איזה מסר מעביר פה השופט לאזרחים? שמותר להרוג ולשבת במעצר בית חופשי ומאושר? בעלי בקבר והוא מסתובב, מבלה, מטייל ומפרסם בפייסבוק איך הוא חוגג. אנחנו אוכלים את עצמנו. איפה הצדק? זה מה ששווים חייו של שוטר במדינה? איפה ההיגיון של השופט?".
 

נתן ואבישג נישאו בשנת 1988. נולדו להם שני ילדים. הבכור היום הוא בן 29, משרת גם הוא במשטרה, ואחותו בת 25. אבישג מספרת על זוגיות נהדרת, ועל בעל ואב למופת. “הוא לא החסיר מאיתנו דבר ותמיד היינו בעדיפות עליונה", היא אומרת, “דאג לי ולילדים, תמך והתגאה בנו. תמיד סיפר בגאווה על השבחים שקיבל הבן השוטר, והילדה הייתה כל עולמו". 
 

בבוקר יום האסון יצאה אבישג מוקדם מהבית ונתן נשאר לישון לקראת משמרת הצהריים. בשעה 16:00 הבן, ששירת בתחנת מגדל העמק, שמע בקשר על שוטר שנפגע וקריאה לתגבור מיידי. “הם בכלל קבעו להיפגש ב־17:00 לאכול בנצרת", היא משחזרת. “הבן שלי הבין שמשהו קרה לאחר שנתן לא ענה לטלפון. הוא החל לצעוק בקשר: ‘תגידו לי אם זה אבא שלי!’. אחר כך הוא התקשר אלי ונתן כבר היה באמבולנס בדרך לרמב"ם.

"עזבתי הכל וטסתי במהירות 120 קמ"ש. המיון היה מלא קצינים ושוטרים וצעקתי ‘איפה בעלי?’. ראיתי אותו מקופל, הראש שלו היה נפוח מאוד והכל היה דם. קפצתי עליו וצעקתי לו שיתעורר, שיש לנו ילדים לחתן. הבן שלי כל הזמן שאל אם אבא יחיה. הרופא הסביר מאוחר יותר שכל צילום ה־CT מלא נקודות שחורות וזה הכל מקומות של מוח מת. אמרו שנותר רק להתפלל".

במשך שנים החזיקה אבישג מספרה בקריות, עסק משגשג שבו עבדה מבוקר עד ערב והעסיקה שישה עובדים. אתמול היא הלכה לשם בפעם האחרונה, כדי לסגור אותו. שלוש שנים היא מנסה להתרומם ולתפקד מול ההתמודדות המשפטית והנפשית. אתמול היא הוכרעה ונאלצה לנעול את מקור פרנסתה היחיד. 

“שלושה חודשים לא עבדתי", היא מספרת. “לא זזתי ממיטתו של נתן. ואחר כך עוד חודש של שבעה ואזכרות וביקורים והוצאות כספיות אינסופיות על רופאים, רבנים, מלונית בבית החולים. כל הכסף הלך. נכנסתי לחובות ועיקולים ונפלתי. החיים שלי התפרקו. הגעגועים לא מרפים. איך שנתן דאג לכל מה שצריך בבית, איך שפינק אותי תמיד, פרגן לי והחמיא על המראה שלי. התבגרתי בעשר שנים ואני בתת־תזונה. עברתי דיכאונות ואני מטופלת בכדורי הרגעה. לישון אני לא מצליחה בלי כדורי שינה. גם הילדים לא במצב טוב. בלילה לאחר גזר הדין לא הצלחנו לעכל את זה. ישבנו וניתחנו את הדברים. הבן שלי הלך מיד מבית המשפט לבית העלמין. נסעתי אחריו וראיתי אותו משתטח על קבר אביו, בוכה וצועק: ‘אבא, המדינה לא עשתה צדק. הלכת סתם’. הוא רוצה להרים ידיים - ואני לא מאשימה אותו".
 

אבישג היא אישה חזקה, אבל הקושי לפרנס ולנהל במקביל מאבק על הצדק שלה הביא אותה לסף התמוטטות. אחרי שלוש שנים המשפחה מרגישה שבגדו בה, שהפקירו אותה. יש לאבישג טענות קשות למשטרה ולמשרד לביטחון פנים. “החיים שלנו הידרדרו ואף אחד לא היה שם", היא אומרת. “לא שאלו מה קורה, לא בדקו אם אנו צריכים משהו, איש לא ייצג אותי או דאג לי ולילדיי, אף גורם. לא המשטרה, לא המשרד לביטחון הפנים, כלום. בשבעה ובלוויה הם ידעו לפזר הבטחות מול התקשורת.

"המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך הגיע לבית ואמר לי: ‘אל תדאגי, את שייכת למשפחת השוטרים. אנחנו נעזור לכם. נהיה איתכם יד ביד’. שלוש שנים לא פגשתי אחד שבא והחזיק לי את היד. גם לא עכשיו, אחרי גזר הדין המעוות הזה. במה הם עזרו? הילדה ביקשה להתגייס למשטרה, הבטיחו לה, אבל דחו אותה לאחר שנה שלמה של טרטורים. אני מצפה שיתקשרו, יתעניינו, ילוו אותנו במשפט. השוטרים מסכנים את חייהם כל יום, וזה מה שעושים להם בסוף? אז למה שיסכנו את עצמם?". 
 

הפרקליטות עדיין לא החליטה אם לערער על גזר הדין שהתקבל השבוע בבית המשפט המחוזי. משפחתו של נתן, מצדה, שוקלת להגיש תביעה אזרחית. “חיי נהרסו, העסק שלי קרס, הבית שלי גמור ואין תמיכה מאיש", אבישג זועקת. “לא ניכנע ונמשיך לדרוש צדק. נעמוד על כך שימשיכו עד לעליון, שיישב שמונה שנים אחרי שליש. זה מגיע לו. איך אתם מפקירים אותנו ככה? אתם שלחתם אותו לעמוד במחסום, ריבונו של עולם".