שופטי בגץ דחו עתירה של אשה בשנות ה-40 לחייה שביקשה להרות מזרעו של פרופ' ארי נגל מארצות הברית. במהלך הדיון בעתירה התברר כי לנגל, שהצטרף להליך כעותר, יש לא פחות מ-35 ילדים מנשים שונות החיים בכל רחבי הגלובוס, והוא תורם זרע סדרתי. מלבד זאת, לנגל נשוי לאשה בארצות הברית ולהם שלושה ילדים משותפים.
השופטים קבעו בפסק הדין כי "מדובר בהתנהגות חריגה, והרלוונטיות של חריגות זו היא בכך שעולה ספק ממשי ורב באשר ליכולת של העותר לשמש כאב בפועל ללמעלה מ-38 ילדים, המשתרעים על עשרות תאי משפחה שונים ברחבי העולם. כך הן מבחינה כלכלית והן מבחינת תפישה מהותית של תפקיד האב במשפחה".
עוד נכתב בפסק הדין כי "יש להוסיף כי העותרים חתמו ביניהם על הסכם הורות שהוגש לבית משפט זה במסגרת התצהיר המשלים שנתבקש העותר לצרף לעתירה. תוכנו של ההסכם מחריף את הקושי להאמין לכנות הצהרתו של העותר שלפיה הוא מתכוון לשמש כהורה לילד שייולד. כך, לדוגמה, על-פי ההסכם לעותרת נתון שיקול הדעת הבלעדי בהחלטה האם לרשום את העותר כאב לילד שייוולד במסמכי הזהות שלו והאם לחשוף את זהותו בפניו. לא ברור כיצד העותר יכול לשמש כאב, מקום שבו קיימת אפשרות שהילד שייוולד כלל לא יהיה מודע לזהותו.
בנוסף, נקבע בהסכם כי הילד שייוולד יימצא במשמורת מלאה של העותרת, והיא תזכה להחליט האם לעותר יהיה תפקיד בגידולו ומה יהיה היקף מערכת היחסים בין העותר לילד. עוד נקבע כי העותרת היא זו שתקבל החלטות ביחס לאופן שבו יתחנך הילד, לרבות בנושאים של חינוך, רפואה, דת, היבטים כלכליים ומקום מגורים. נוסף על כך קובע ההסכם כי העותרת תחליט לבדה ביחס ליציאת הילד מהארץ, וזאת על אף שהעותר מתגורר בארצות הברית. לא זו אף זו, הסכם ההורות אף קובע כי העותר מעניק לעותרת את הזכות לשתף צד שלישי בגידול הילד שייוולד, וכי הוא לא יביע בעתיד שום התנגדות בעניין. ניתן לראות אפוא כי העותר מאציל לעותרת, באופן בלעדי, את הסמכות לקבוע האם הוא ישמש כאב לילד ובאיזה היקף".
בנוסף, נקבע בהסכם כי הילד שייוולד יימצא במשמורת מלאה של העותרת, והיא תזכה להחליט האם לעותר יהיה תפקיד בגידולו ומה יהיה היקף מערכת היחסים בין העותר לילד. עוד נקבע כי העותרת היא זו שתקבל החלטות ביחס לאופן שבו יתחנך הילד, לרבות בנושאים של חינוך, רפואה, דת, היבטים כלכליים ומקום מגורים. נוסף על כך קובע ההסכם כי העותרת תחליט לבדה ביחס ליציאת הילד מהארץ, וזאת על אף שהעותר מתגורר בארצות הברית. לא זו אף זו, הסכם ההורות אף קובע כי העותר מעניק לעותרת את הזכות לשתף צד שלישי בגידול הילד שייוולד, וכי הוא לא יביע בעתיד שום התנגדות בעניין. ניתן לראות אפוא כי העותר מאציל לעותרת, באופן בלעדי, את הסמכות לקבוע האם הוא ישמש כאב לילד ובאיזה היקף".
השופטים ציינו כי מדובר בהסכם אשר מותיר את מוסד ההורות קליפה ריקה מתוכן. "המסלול המיועד שהתווה משרד הבריאות בנוי על כך שזהותו של האב תתגלה ובתמורה הוא יקבל על עצמו חובות הוריות. תמורה זו אינה מותנית. היחס אינו בין האב והאם, אלא בין האב והילד. בהסכם הנדון "הוסמכה" האם להגדיר את תפקידו של האב ואת היקף מעורבותו בחינוך הילד, אם בכלל. היכן הילד בהסדר זה?"
העותרת טענה כי ישנם כיום מודלים שונים של הורות בחברה המערבית, ולכן לא ניתן לקבוע כי האב לא ישמש כהורה לילד שיוולד. השופטים דחו את הטענה וכתבו כי "אמנם צודקת באת כוח העותרים כי יש כיום בחברה מודלים שונים של הורות, אך אין הדבר אומר שדי להכריז על המונח הורות כדי לקיימו. אכן, ישנם מודלים שונים, אך לא כל מודל אפשרי הוא מודל שיש לקבלו". השופטים קבעו כי מדובר במודל הורות שמנוגד לטובת הילד ומנוגד לתקנת הציבור באופן מובהק.