לאיש אין ספק בכך שבבתי הסוהר בישראל יושבים אנשים חפים מפשע. אחד מהם היה אלירן עזריה, שהורשע בשנת 2001 בביצוע מעשה מגונה בכוח באישה שהתלוננה נגדו. עזריה טען כי מדובר בעלילה, אך השופטים העדיפו את גרסת המתלוננת ודנו אותו לארבעה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסכום של 10,000 שקלים. הנזק שנגרם לשמו הטוב ולחייו האישיים היה כבד אף יותר.
בערעור על הרשעתו קבעו השופטים אומנם כי ישנם קשיים ראייתיים בתיק, אולם המליצו לצדדים להגיע להסכמה שלפיה ייקבע שהעבירה בוצעה וההרשעה תבוטל. מבחינה משפטית, ביטול הרשעה מונע רישום פלילי, אולם לא מדובר בזיכוי. לעזריה לא היה כוח להילחם עוד, והוא הסתפק בהסדר הזה.
ארבע שנים לאחר מכן, טענה אותה מתלוננת כי נאנסה על ידי שני גברים אחרים. במהלך החקירה הודתה כי בדתה את הסיפור מלבה והואשמה במסירת ידיעות כוזבות. עזריה כלל לא ידע על התלונה הכוזבת בתיק האחר, אולם ליועץ המשפטי לממשלה דאז, שופט בית המשפט העליון מני מזוז, נודע על כך והוא עצמו הגיש בקשה למשפט חוזר עבור עזריה לבית המשפט העליון. בסופו של דבר, הפרקליטות חזרה בה מכתב האישום ואלירן עזריה זוכה.
כאמור, עזריה לא לבד. מאז קום המדינה אישר בית המשפט העליון 31 משפטים חוזרים, כולל זה של ויקטור גואטה. בשלושה מקרים, למעט המקרה הנוכחי, היה זה בתיקי רצח. בין המוכרים בהם זה של רוצחי הנער דני כץ, אשר הורשעו מחדש. רק באחד מהם הסתיים ההליך בזיכוי – במקרה של עמוס ברנס, בתיק רצח החיילת רחל הלר. עמוס סולמי זוכה מקשירת קשר לביצוע רצח, 25 שנה אחרי שהורשע ולאחר שסיים לרצות את עונשו, לאחר שהציג ראייה בדמות הקלטה של החוקר הראשי שלו מודה, כי גבה את ההודאה באופן לא חוקי. מקרה נוסף ובולט היה זה של דניס אייזן, שזוכה מהריגת בנו בן השלוש.
טרם ברור כיצד יסתיים המשפט החוזר המרתק של גואטה, אך כדאי לזכור שרוב הבקשות למשפטים חוזרים אינן דווקא בעבירות חמורות. כך למשל המקרה של יצחק בקרינג, נהג מונית שהורשע בנהיגה בקלות ראש ונידון לעונש של פסילת רישיון נהיגה, פסילה על תנאי וקנס. בקרינג סירב להשלים עם הרשעות בשלוש ערכאות שונות ופנה לסנגוריה הציבורית. בבדיקות שערכה הסנגוריה, איתרה פלטי איכוני הטלפון הסלולרי שלו, הממקמים אותו הרחק ממקום העבירה. השופטת דאז, עדנה ארבל, הורתה לקיים לו משפט חוזר והוא זוכה.