אל שופטי בג"ץ הגיעה עתירה משונה במיוחד. עורכת הדין רות רפאלי עתרה לבטל את הענקת פרס ישראל לפרופ' ראובן פוירשטיין שזכה בו, זאת עקב עבודתו וגישתו החינוכית והמחקרית. לטענת רפאלי, יש לשלול מפוירשטיין את הפרס בשל ספר שכתב לפני לא פחות מ-56 שנה. המדובר הוא בספרו "ילדי המלאח – הפיגור התרבותי אצל ילדי מארוקו ומשמעותו החינוכית". העותרת סבורה כי מדובר ב"ספר גזעני, מצמרר וחריג בתוכנו". עוד דרשה עורכת הדין רפאלי, אשר מוצאה מיהדות מרוקו, פיצויים אישיים בסך 350,000 שקלים, בטענה כי מדובר בפיצוי נזיקי בשל "העלבתה בקרב הציבור ופגיעה בשמה הטוב", ו"יצירת סטריאוטיפים ודיעות קדומות אשר גררו והובילו ליחס עוין והסתה כלפיה".
שופטי בג"ץ לא התרשמו במיוחד מהעתירה והחליטו לדחותה על הסף, תוך פסיקת הוצאות נגדה. השופט ניל הנדל כתב בפסק הדין כי "הפרס הוענק לפרופ' פוירשטיין בשנת 1992. העותרת הגישה את העתירה בשנת 2019 – כארבע וחצי שנים לאחר פטירתו, וכ-27 שנים לאחר הזכייה בפרס. עילת העתירה עוסקת בספר שנכתב בראשית שנות ה-60".
רפאלי טענה כי היא עצמה קראה את הספר רק לפני שבועיים, וזו הסיבה לשיהוי בן עשרות השנים בעתירה, אלא שהשופטים דחו את התירוץ. "הזכייה בפרס הייתה ידועה לכל, וגם הספר היה מצוי בנחלת הכלל עשרות שנים. שר החינוך דאז, זבולון המר – שגם שיקול דעתו נתקף בעתירה – נפטר בשנת 1998. אין אפוא במועד שבו גילתה העותרת על קיום הספר כדי לדלג מעל למשוכות כרונולוגיות אלה".
השופטים קבעו עוד כי בית המשפט מגביל את עצמו מאוד בעיסוק בעתירות נגד זכיית אישים שונים בפרס ישראל. בנסיבות העניין, כתב השופטים, הנתון שהביאה העותרת רחוק מלהוות תשתית מספקת לדיון בעתירה לגופה לפי הכללים המחמירים שנקבעו בפסיקה.
השופט הנדל הוסיף כי "העותרת סבורה כי הספר שכתב פרופ' פוירשטיין פוגע קשות בה ובבני משפחתה; ברם, עניין זה אינו מצדיק כשלעצמו פניה לבית המשפט. קיימות דרכים נוספות להביע עמדה ולהסתייג מדעה, מלבד פנייה לערכאות. בית המשפט כשמו כן הוא, בית של משפט, ולא במה לניהול מחלוקות ציבוריות באשר הן, בהתעלם מכל קריטריון משפטי רלוונטי".
לאור כל זאת, החליטו השופטים בצעד חריג לחייבה בהוצאות משפט לאוצר המדינה, חרף העובדה כי העתירה נדחתה על הסף ללא צורך בבקשת תגובה ממשרד החינוך.