המינוי החדש של אנגלמן לועדת ההיתרים: שופטת בדימוס שהודחה מתפקידה

סערת מינוי יו"ר ועדת ההיתרים: מינויו החדש של מבקר המדינה הנכנס, מתניהו אנגלמן, לראשות ועדת ההיתרים, היא השופטת בדימוס שרה פריש. כפי שנחשף ב"מעריב" בשנת 2005, עבודתה הופסקה פעמיים בוועדות קודמות בהן היא כיהנה. בין הטענות שנחשפו בעבר על ידי קלמן ליבסקינד, היא לא חתמה בעצמה על מסמכים, ולא קיימה התייעצויות עם חברי הוועדה.

פריש כיהנה בעבר כחברה בשתי ועדות שונות, האחת במשרד התחבורה, ובפעם השנייה במשרד החינוך. בשנת 1998 עמדה בראש ועדת המוניות, האחראית על רישוי נהגי מוניות ללא חשש למניעים לאומניים במשרד התחבורה. בשנת 2005 חשף ליבסקינד כי לא הגיעה לדיונים בעצמה. תחקיר "מעריב" גילה כי במקרים רבים, במקום להגיע למשרד התחבורה ולכנס את הוועדה לדיונים כנדרש בחוק, העדיפה השופטת לדון בתיקים לבדה במשרדה בפתח-תקווה. פקידה ממשרד התחבורה הייתה מגיעה אליה עם התיקים מירושלים, פריש הייתה עוברת על החומר, חותמת על המסמכים, ומחזירה אותם לפקידה. זו הייתה משיבה את התיקים למשרד התחבורה, ורק כעבור יום או יומיים היו מגיעים שני חברי הוועדה האחרים, עוברים על החומר ומוסיפים את חתימתם.


לאחר מכן, שר התחבורה דאז, מאיר שטרית, הפסיק את עבודתה. במהלך פיטוריה עלו לידיעת המשרד נתוני השכר שלה, שחשפו כי השופטת בדימוס השתכרה בסכום של כ-30,000 ש"ח בחודש. לאחר פיטוריה, משרד התחבורה פיצה אותה ב-90,000 שקלים - משכורת של שלושה חודשים. אמנון סטרשנוב, השופט שהחליף אותה בתפקידה בועדה, השתכר כ-2,000 ש"ח בלבד, בהתאם לתעריף ועדה ציבורית.

בתגובה לחשיפה מ-2005, מפריש נמסר בתגובה כי היא קיימה ישיבות פעם או פעמיים בשבוע. פריש טענה כי גם בבית משפט את פסק הדין המרכזי נותן אחד השופטים, ואילו התיק עובר לחברי ההרכב האחרים לעיון ולמתן החלטה. אולם הן בבית המשפט והן במקרה המדובר, כל חברי ההרכב אמורים היו להשתתף בדיונים עצמם - דרישה שלא התקיימה, כאמור.