העליון דחה את עתירת מרדכי ואנונו נגד האיסור על יציאתו מהארץ

ואנונו טען בעתירה שההגבלה נגדו מנוגדים לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן הם פוגעים באופן בלתי-מידתי בליבת זכויותיו החוקתיות – חירותו, פרטיותו, חופש הביטוי, חופש התנועה, חופש הדת. בהקשר זה הדגיש ואנונו את ממד הזמן, וטען כי עם חלוף הזמן, עוצמת הפגיעה בזכויותיו – פגיעה חריפה ממילא – גוברת, בעוד שהמסוכנות הנשקפת ממנו – פוחתת. בהקשר זה נטען, כי המגבלות על ואנונו חלות מזה 15 שנים, ולא ניתן לראות בהן צעד זמני שנועד לטפל בבעיה נקודתית. אשר לשיקולי הביטחון שבגינם הוארך תוקף הצווים, נטען כי אין בידיו של ואנונו מידע נוסף הנוגע לקריה למחקר גרעיני, שלא נחשף בעבר במסגרת מסירת המידע שבגינה הורשע. ואנונו הוסיף, כי הערכת המסוכנות לגביו מתבססת על מידע שאליו נחשף לפני כ-34 שנים, עת סיים את עבודתו בקריה למחקר גרעיני, ומאז לא נחשף למידע חדש. במצב דברים זה, טען ואנונו, כי "לעולם לא יוכל להפריך את הטענה האקסיומטית" באשר לסכנה שבחשיפת המידע האצור בזכרונו.

המדינה מנגד, טענה כי הארכת צווי ההגבלה חיונית לביטחון המדינה. לדבריהם, קיימת הסתברות ברמה של קירבה לוודאות, כי אם יוסרו המגבלות, "יפעל ואנונו לחשיפת מידע סודי רלוונטי האצור במוחו, חשיפה שתפגע בצורה קשה בביטחון המדינה. בהקשר זה, הפנו המשיבים למספר 'פוסטים' שפרסם ואנונו
בחשבון הפייסבוק שלו, אשר לשיטתם מעידים על כוונה מפורשת מצדו לפעול לחשיפת המידע שבו הוא מחזיק. עוד נטען, כי בידיו של ואנונו מצוי מידע סודי רגיש שטרם פורסם, ועל כן הסכנה הנשקפת מחשיפתו עודנה קיימת".

לאור זאת, הוסיפה המדינה, המגבלות שהוטלו על המרגל הן מידתיות וסבירות והסכירה כי בעבר הוא אף הפר את המגבלות שהוטלו עליו. השופטים ציינו קי קיימו דיון במעמד צד אחד, בו הציגו גורמי הביטחון את החומרים המסווגים שבגינם יש להותיר את ההגבלות על כנן. "בחנו את החומרים באריכות, ניהלנו שיג ושיח עם גורמי הביטחון, ביקשנו וקיבלנו הבהרות לגבי עמדתם; הן בנוגע לרלוונטיות המידע האצור במוחו של ואנונו, הן בנוגע לחשש מחשיפת מידע זה נוכח התנהלותו של ואנונו, הן בנוגע לפגיעה בביטחון המדינה", כתבו השופטים, אסתר חיות, נועם סולברג ודפנה ברק-ארז. 

"על-פי החומר שהוצג לפנינו, ובהתאם לעמדת גורמי הביטחון, אוצר ואנונו במוחו מידע סודי ורגיש שטרם נחשף", הוסיפו השופטים בהכרעתם. "הסכנה הנובעת לביטחון המידע, אם יחשוף ואנונו את המידע האמור, היא מוחשית, שרירה וקיימת, על-אף הזמן הרב שחלף מאז שנחשף למידע". עוד כתבו, כי "הראיות שהציגו המשיבים מלמדות בהצטברותן על שאיפתו של ואנונו להוציא לאור את המידע שבו הוא מחזיק, ומקימות חשש ברמה של ודאות קרובה, כי בהעדר מגבלות – יעשה כן. כך נלמד מפרסומיו בחשבון הפייסבוק שלו, לצד מסקנות שהסיקו המשיבים על סמך הפרותיו של ואנונו את הצווים בשנים עברו, ובשים לב להערכות של שירותי הביטחון לגביו".