בימים כתיקונם עובר אורח שמשתעל לידינו אינו מעורר תכונה מיוחדת. אלא שיום 26 לינואר השנה, עת המתנתי לטיסתי ארצה בנמל התעופה בהונג-קונג, היה רחוק מלהיות "יום סטנדרטי". המקרים הראשונים של חולי "קורונה" אובחנו בהונג קונג, וכל מבקרי הטרמינל חבשו מסיכות וארשת פנים רצינית.
לכן, הנוסעת שהמתינה גם היא לטיסת אל על LY76, אשר השתעלה ללא הפסקה, ולא חבשה מסיכה, עוררה חרדה בקרב כולנו. רק לאחר שניגשתי לדיילת אל על בטרמינל והבהרתי כי עליה לדרוש מהנוסעת לחבוש מסיכה, ניגש איש צוות והושיט לגברת המשתעלת מסיכה. כעבור זמן קצר היא עלתה לטיסה ובעקבות מהומה שעוררו נוסעים אחרים הורדה מהמטוס, שהמריא באיחור של שעה. הסתבר, כי הגברת אכן סבלה ככל הנראה מדלקת ריאות, אם כי לא מווירוס הקורונה.
שאלתי את עצמי כיצד יתכן כי כחודש לאחר התפרצות הווירוס הקטלני, לא ננקטים כל צעדים כדי למנוע "ייבוא" של הווירוס ארצה. גם כיום, לאחר שננקטו צעדים מסוימים, נראה שמדובר במעט מדי ומאוחר מדי, ורק המזל שיחק לנו, אזרחי ישראל (עד כה) לנוכח מה שנראה בעיני כרשלנותן של הרשויות בעניין זה.
מסוכנותה של התפרצות
מסוכנותו של נגיף חדש תלויה בעיקר בשתי תכונות - קצב ההדבקה ומספר הנפטרים. מכפלת התכונות הללו עלולה לגרום למשבר עולמי שתוצאותיו הרסניות, כפי שארע בשנת 1918 כאשר "השפעת הספרדית" התפרצה וקטלה בין 50 ל-100 מיליון בני אדם. לצד אובדן בחיי אדם, להתפשטות מגיפה יש מחיר כלכלי אדיר כתוצאה מעלות ההתמודדות עם הנגיף ואובדן תוצר. בארצות הברית למשל, מוערך נזק אפשרי של 166 מיליארד דולר לכלכלה במקרה של התפרצות.
ישנה תמימות דעים בין המומחים, כי הופעת וירוס בעל כושר הדבקה וכושר הרג גבוה הוא רק עניין של זמן, והפיכת העולם ל"כפר גלובאלי" רק מאפשרת את התפשטותו המהירה שעלולה לגרום לאסון עולמי בקנה מידה הרבה יותר גדול מזה של השפעת הספרדית.
לפניה ישירה אל עו"ד ד"ר אלון קורן מידן, לחץ/י כאן
גישת "מהקל אל הכבד"
מאז התפרצות ה-SARS בתחילת המאה נעשות הכנות במדינות רבות וגם בישראל לקדם את פני המגיפה הבאה באופן יעיל ככל האפשר, מתוך הבנה שהמגיפות הבאות עלולות להיות קשות יותר לשליטה שכן קצב ההדבקה של ה-SARS לא היה גבוה במיוחד. גם במדינת ישראל ישבו צוותים מקצועיים על המדוכה וערכו תוכניות דוגמת "מוכנות מערכת הבריאות לשפעת פנדמית" (2007) ו-"תוכנית לאומית להטלת סגר לצמצום התפשטות מחוללים מגפתיים" (2005).
רובן המוחלט של התוכניות הללו עוסקות בצעדים הדרסטיים (והיקרים) אשר ינקטו הרשויות במדינת ישראל אם וכאשר המחלה תתחיל להתפשט בתחומי המדינה, הכוללים צעדי סגר ובידוד כפוי כדוגמת אלו הננקטים בסין כיום. כמעט ואין דיון בצעדים למניעת כניסת המחלה למדינת ישראל באמצעות סינון אן מניעת הכניסה לישראל ממדינות בסיכון. גם ניירות העמדה של ארגון הבריאות העולמי חסרות דיון מעמיק בסוגיה, ואף עולה התנגדות לביטול קווי תעופה או סינון הטסים בנמל המוצא, בנימוקים לא משכנעים ("הנוסעים עלולים לצאת בדרכים פחות מפוקחות").
מדינת ישראל אכן ביטלה באיחור קווי תעופה לסין, אסרה כניסת נתינים זרים והנהיגה בידוד ביתי לאזרחי ישראל השבים ממדינות שבסיכון. עם זאת, הדבר נעשה באיחור ניכר והרושם העולה הוא גישת "מהקל אל הכבד", בהתאם למידע אשר זרם על התפשטות הנגיף ומסוכנותו.
גישה זו, אשר אומצה על ידי מדינות רבות, בהשראת ארגון הבריאות העולמי, נחלה כישלון חרוץ, ווירוס הקורונה התפשט לעשרות מדינות. מלבד סין גם בדרום קוריאה מתקשים כיום לשלוט בהתפרצות והמדינה נאלצה להטיל סגר על מיליון וחצי התושבים של אחת הערים הגדולות בה. כמו כן, גם באיטליה המדינה נקטה בהגבלות שונות על אזרחיה שבצפון המדינה.
גישת "הנחת הגרוע מכל"
יש להבין כי מאפייני המסוכנות של וירוס חדש אינם ידועים אלא לאחר שהדביק מספר ניכר של חולים, במועד שבו השליטה בהתפרצות עלולה להפוך לבלתי אפשרית. על כן אין זה אלא הגיוני, כאשר מדובר בהתפרצות מחולל מחלה חדש, להניח תחילה את הגרוע מכל, ולנקוט באופן מידי באמצעי בידוד דרסטיים אשר ימנעו מעבר חולים או נשאים ממדינות בסיכון, במיוחד דרך האוויר. עם הגעת מידע אמיתי על תכונות הווירוס והצלחתן של מדינות אחרות לרסנו, ניתן להקל באמצעים הננקטים.
ביטול קווי תעופה וסינון (screening) בנמל המוצא מיד עם היוודע על מחולל מחלה חדש ועובדת היותו מועבר מאדם לאדם, עשויים למנוע את עצם הגעת המחלה למדינות אחרות. גם במקרה של הצלחה חלקית, צעדים אלו יקטינו מאוד את מספר החולים ו"יקנו זמן" עד למציאת תרופה או חיסון.
הנזק הכלכלי הנלווה להתפשטות הווירוס הוא כבד מאוד
היעדר דיון מעמיק בגישה זו מעורר חשש למעורבות שיקולים פוליטיים או כלכליים קצרי טווח, אשר אין בהם כל הגיון, שכן כפי שנוכחנו בהתפרצות הנוכחית הנזק הכלכלי בהתפשטות מחולל המחלה הוא ממילא כבד מאוד. גם לחשש מדעת הקהל אין לדעתי יסוד, והניסיון מהתפרצויות קודמות מלמד כי כל עוד הרשויות נוקטות בשקיפות, האזרחים מגלים הבנה גם לצעדים קשים ומגבילים.
גם בסין עצמה, למרבה הצער, לא ננקטו פעולות על סמך הנחת הגרוע מכל, והסגר על העיר ווהאן הוטל ב-22 בינואר, כשבועיים לאחר שכבר היה ידוע על ההעברה מאדם לאדם ועל מספר גדול של חולים במצב קריטי. הסגר הוטל באיחור לאחר שנשאים רבים כבר עזבו את האזור כדי לחגוג את ראש השנה הסיני (שחל ב-25 בינואר).
לקריאה נוספת: מניעה ושליטה בזיהומים נשימתיים חריפים בעלי פוטנציאל מגיפתי
ד"ר אלון קורן מידן הינו רופא שיניים ועורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית. הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין לרשלנות רפואית LawGuide.