בית המשפט קיבל את ערעורו של עבריין מין והורה להקל בעונשו ולהפחיתו מ-30 חודשי מאסר לשנה אחת, ברוב של שני שופטים מול שופטת אחת. השופט עופר גרוסקופף כתב בהחלטת בית המשפט כי "קשה ומורכבת היא מלאכת גזירת הדין. לעיתים היא עלולה להעמיד את השופט במרחק שווה בין חלופות הענישה, מבלי שיידע באיזו מהן מוטב לו לבחור. ואולם, בסופו של דבר, תפקידנו הוא להכריע אף בין חלופות שיתרונותיהן וחסרונותיהן שקולים. במקרה שלפנינו הכרעה זו מצדיקה לפסוק בעולם המעשה פשרה, שבעולם אידאלי ראוי היה להימנע ממנה".
המערער, שהיה באותה התקופה קטין בן 16 ביצע עבירות מין בצעירה בת 14. במסגרת הסדר טיעון, הוא הורשע בעבירה של אינוס ונגזר עליו מאסר בפועל של 30 חודשים ופיצוי על סך של עשרת אלפים שקלים.
בגזר הדין שניתן בשנת 2010 נחלקו הדעות בבית המשפט שבו התקיים הליך. שופט המיעוט, השופט חזק, מצא ליתן משקל לקטינותו של המערער ולהליך השיקומי והטיפולי שעבר. בשורה התחתונה השית השופט חזק על המערער תשעה חודשי מאסר שיבוצעו בעבודות שירות.
דעת הרוב של השופטים א' ואגו וא' איינפלד שמה את הדגש על חומרת העבירה ועל כך שההליך הטיפולי שעבר המערער "אופיין במורדות, אולי אף יותר מעליות" והוחלט להשית על המערער 12 חודשי מאסר על תנאי, לפיו לא יעבור במשך שנתיים מיום גזר הדין עבירת מין או עבירת אלימות מסוג פשע, וכן פיצוי עלסך שישים אלף שקלים לנפגעת העבירה אשר ישולם ב-60 תשלומים חודשיים החל מפברואר 2020.
בעקבות כך החליט המורשע להגיש ערעור תחילה על עצם ההרשעה ובהמשך על רכיב העונש. במהלך הזמן עבר תהליך מורכב של שיקום בפנימיית חוץ ומרכז שיקומי והוגשו בעניינו כמה תסקירי מבחן. בהחלטת השופטים נכתב כי מחד אין לתת אותו משקל עונש :"מן המפורסמות שהמשקל שניתן לשיקולי הענישה השונים בגזירת עונשו של קטין שונה מזה של בגיר, כפי שעולה מהוראות חוק הנוער. באיזון בין שיקולי הענישה ניתן משקל רב במיוחד לנסיבותיו האישיות של הקטין ולשיקולי השיקום, הגם ששיקולים אלה אינם עומדים בבדידותם". מאידך , המעשה ונסיבותיו חמורים עד מאוד, נכתב בהחלטה. בסופו של דבר החליטו שופטי הרוב ללכת ב'דרך הביניים' כלשונם, ולהקל במידת מה בעונשו של המערער.