שנתיים ושבעה חודשים לאחר האסון בנחל צפית, נפתח היום (שני) בבית המשפט המחוזי בבאר שבע שלב ההוכחות במשפט נגד הנאשמים, מנהל מכינת בני ציון, יובל כהאן, והמדריך, אביב ברדיצ'ב, המואשמים בעשרה סעיפים של המתה בקלות דעת. באסון נהרגו עשרה נערים - תשע נערות ונער שהיו חניכי מכינת בני ציון ומועמדים ללמוד בה.

חילוץ בני המכינה הצבאית בנחל צפית

"סרט בלהות"

אחד הניצולים מהאסון, יהב כהן, סיפר בדיון: "בדרך לדרום היה גשם והייתה הצפה. יום לאחר מכן בבוקר כשהתחלנו את המסלול התחיל גשם, שהוא טיפה מתחזק. מטפטוף ממש קל הפך לממש גשם. אתה נכנס לתוך נחל ושני קירות הולכים לסגור עליך וזה נהיה גבוה וצר", הוא משחזר  את המעבר שהולך ונהיה צר ואת הסולמות שהיו צריכים לרדת בנחל צפית וכך פתחו רווחים בין החניכים שהתפזרו לאורך הנחל.

"התחיל טפטוף בכניסה לנחל, אז שמנו ניילונים כדי להתגונן מפני הגשם", סיפר. "אמרו לנו ששינו את המסלול מנחל צאלים בגלל החשש לשיטפונות. עוד הוא סיפר, כי המסלול היה חלקלק והיו כאלה שנפלו בו וכי בשלב מסוים הם הרימו גדר ועברו מתחתיה כדי להמשיך במסלול. 

יהב תיאר את הרגע ששמע את האדמה רועדת לפני שהמים הגיעו אליו ואל חבריו: "שמעתי צעקות של חניכים. טיפסתי עם עוד כמה מהם והמים הגיעו לגובה של 7-6 מטרים, הגיעו לנו עד לחזה. זה היה סרט בלהות".

יובל כאהן, מנהל מכינת בני ציון (צילום: צילום מסך)
יובל כאהן, מנהל מכינת בני ציון (צילום: צילום מסך)

ההורים השכולים הגיעו לדיון, אך בתחילה לא השופט לא אישר להם להיכנס לאולם, ורק לאחר זמן מה איפשר להם להיכנס למרות מחאת הנאשמים. יעל כהן, אמה של רומי ז"ל, אמרה למעריב: "זה יום מאוד קשה. אחרי מעל שנתיים וחצי של דיחויים ופרוצדורות סוף סוף מתחיל שלב ההוכחות והעדויות. עם כל הקושי הכרוך בדבר אנחנו נמשיך להגיע לכל הדיונים. לצערי הנאשמים במקום להודות באשמה להרכין ראש ולבקש מחילה, בחרו לא לקחת אחריות, להטיח אשמות זה בזה ולענות אותנו ההורים במשפט ארוך ומייגע שימשך זמן רב. לא רק זה, הנאשמים מנסים להדיר אותנו מבית המישפט ובחסות קורונה לא לתת לנו להיכנס. בכל פעם עלינו להיאבק על זכותינו להיכנס לאולם. ברגעים אלה נערך דיון בנושא זה. לא יעלה על הדעת שלא אשב ואשמע את המשפט על הרג הבת שלי. מבינה שלנאשמים לא נוח לראות אותנו באולם, אבל חוק נפגעי עבירה קובע מעמד מיוחד לנפגעי עבירה ומעניק לנו הזכות להשתתף בדיונים".

לדבריה, "יובל כהאן ואביב ברדיצ’ב התיימרו לנהל מידרשה למנהיגות אבל הם נכשלו בכל מובן. גם בקבלת ההחלטות ערב האסון שמתוארת במפורט בכתב האישום, גם בהתמודדות, למעשה חוסר ההתמודדות איתנו ההורים השכולים, ועכשיו במשפט. זו לא מנהיגות. בלבלתם לחניכים את המוח 20 שנה ועכשיו אתם עושים ההיפך הגמור. לא רואים אותנו ממטר. מה שהכי כואב זה שגם כשקורה אסון אפשר להיות בן אדם. לצערי כאן זה לא קורה".

איציק אור, אביה של אלה ז"ל, אמר לכאן 11 כי "אנחנו כאן במקום הילדים שלנו שיושבים שנתיים ושבעה חודשים תחת מצבות. נגיע לכל הדיונים, הם יצטרכו לסבול את הנוכחות שלנו. זה אסון לאומי - שהצדק יצא לאור ושעם ישראל יראה אותו".

בכתב האישום נגד כאהן וברדיצ'ב נאמר כי למרות סכנת השיטפון הברורה והמיידית, שהיתה ידועה לנאשמים, ולמרות התרעות חוזרות ונשנות שהגיעו לידיעתם לפני הטיול ובמהלכו, ובכלל זה התרעות מגורמים בקיאים ומומחים בענייני סכנת הגשמים והשיטפונות באזור הטיול, הנאשמים לא ביטלו את הטיול שתוכנן באזור ולא מנעו מהחניכים מלהיכנס לתוך ערוץ הנחל, ובמיוחד לתוך החלק הצר, המעוקי, שבו. "במעשיהם ובמחדליהם האסורים, גרמו הנאשמים למותם של עשרה מחברי הקבוצה ולחבלה חמורה של שני המועמדים לגיוס, בקלות דעת, וזאת כאשר הם נוטלים סיכון בלתי סביר לגרימת התוצאות הקשות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנוע אותן", נאמר בכתב האישום.

שלב ההוכחות במשפט החל לאחר שניסיונות הגישור בין הפרקליטות לנאשמים כשלו. הצעת הפשרה הייתה שהם יודו בגרימת מוות ברשלנות ולא בעבירת המתה בקלות דעת, הסדר לו הורי הילדים התנגדו בכל תוקף ודרשו לערוך משפט.