לכאורה מדובר בנושא "פרוצדורלי" בלבד אשר אין בו עניינים "מהותיים" ביחס להסכם/היחסים בין הצדדים. מין עניין טכני שכזה. אלא שהנושא רציני ואף מהותי. לדוגמא:
- צד א' הוא חברה ישראלית, יצרנית של כלי מטבח, בעלת מחזור שנתי של 50-100 מליון ש"ח לשנה. צד ב' לעומת זאת הוא רשת מרכולים גדולה מגרמניה, בעלת כ-400 סניפים ומחזור של כ-2 מיליארד יורו.
- הצדדים התקשרו לצורך הפצת מוצרי צד א' ע"י צד ב' בהסכם רכישה/הפצה סטנדרטי של צד ב', שבו נקבע כי החוק החל הוא החוק הגרמני, סמכות השיפוט היא לבימ"ש במדינה/מחוז ספציפי של גרמניה, ולא נאמר בו דבר על שפת ניהול ההליך.
- האם לא ברור שלא רק בגלל הגודל והמשאבים שעומדים לרשותו, צד ב' קיבל כאן יתרון עצום, עד כדי מכריע לגבי כל סכסוך/ויכוח שיתפתח בינו ובין צד א'? תחשבו על המאמצים וההשקעה שיצטרך צד א' כדי בכלל להביא את טענותיו בפני בית המשפט, שלא לדבר על הוכחתן: עו"ד מקומי ששולט באנגלית, טיסות, אש"ל, תרגומי מסמכים/תכתובות לגרמנית, תשלום עבור מתורגמן במהלך המשפט וכו'.
- ועכשיו תדמיינו את אותו הדבר, רק שצד ב' הוא ממדינה הרבה יותר מרוחקת, עם יותר מחסומי שפה/תרבות, או שההסכם בין צדדים א' ו-ב' עוסק גם במדינות אחרות, לא רק במדינתו של צד ב'.
במצבים מהסוג הזה הצד ה"קטן" יותר, ה"רחוק" יותר, שלרשותו פחות משאבים ואמצעים, ייטה לוותר בכל ויכוח עם הצד השני, ולקבל כמעט כל דרישה ממנו, כי גם מאבק על זכויותיו בבימ"ש עלול לגרום לו נזק משמעותי, אפילו אם יזכה בסופו של דבר (והמשוכות בדרך לכך גבוהות בהחלט).
לצורך העניין, נחלק את הנושא ל-3 חלקים, שכל אחד מהם מצדיק תשומת לב נפרדת:
ברירת דינים/החוק החל
בעיקרון, כל צד יעדיף שהחוק החל יהיה של המדינה שלו, שאותו הוא ועורכי דינו מכירים היטב. ככל שמדובר בצדדים שביניהם הבדלי גודל ניכרים, יש סיכוי שהצד ה"חזק" יהיה זה שבוחר (כבר חז"ל אמרו: "בעל המאה - הוא בעל הדעה"). מהן האלטרנטיבות?
- כמובן שהאפשרות המועדפת תהיה בחירת החוק הישראלי (יחד עם סמכות שיפוט מקומית), אבל סביר שהצד השני לא יסכים לכך, בדיוק כפי שהצד "שלנו" לא מעוניין בהיפך מזה.
- האפשרות האחרת, שמועדפת לפחות ברמת ברירת מחדל, היא אי קביעה של החוק הספציפי החל, והשארת ההחלטה בעניין לסמכות השיפוטית המכריעה, כך שהויכוח/סכסוך יידון ויוכרע without any preference as to choice of law. החיסרון כאן הוא חוסר ודאות מלכתחילה, והצורך לשכנע את ביהמ"ש "בזמן אמת" איזה חלק מאיזו מערכת חוקים יותר מתאים/רלוונטי בנסיבות ספציפיות.
- אפשרות נוספת היא הכפפת בירור הסכסוך ל"עקרונות להסכמים מסחריים בינלאומיים" של ארגון UNIDROIT. זהו ארגון פרטי-אקדמי ששם לו למטרה לנסות ליצור תשתית "חוקית" אחידה להסכמים שעלולים להיות כפופים לשתי מערכות חוקים שונות (או יותר). היתרון כאן הוא איזון ושיווי משקל בין הצדדים, אבל החיסרון הוא שהעקרונות הנ"ל לא הכי מפורסמים/ידועים, כך שהן באי כוח הצדדים והן הסמכות שבפניה הם מתדיינים צריכים שתהיה להם היכרות ממשית ומעמיקה איתם ככל האפשר.
לפניה ישירה אל משרד עו"ד אילן בלומנטל, לחץ/י כאן
מקום בירור הסכסוך
כאמור, ההגיון מחייב שהמקום המועדף הוא אי שם "באמצע הדרך" בין הצדדים, כך שלכל אחד מהם יהיה פחות נוח (ולפיכך יותר עניין לפתור את המחלוקת ישירות, ללא התדיינות משפטית). בהעדר מקום כזה - למשל בדוגמא שלנו - אז לפחות שזה לא יהיה "בחצר האחורית" של אחד הצדדים, ואז היינו בוחרים נניח בלונדון.
לסוגיית מקום הבירור יש גם קשר לשפת ההתדיינות, שסביר להניח שברוב המקרים עדיף שתהיה אנגלית; יש מדינות שבהן לא יהיה פשוט למצוא עו"ד שולט באנגלית, או לנהל התדיינות באנגלית, וגם אם יהיה אפשרי - העלויות הכרוכות בכך יכבידו.
אופן/פורום בירור הסכסוך
ככל שממילא נבחר חוק מדינתי מסויים כחל על הסכסוך, בדרך כלל ייקבע שבית המשפט המוסמך עניינית באותה מדינה (או אף במחוז ספציפי), הוא זה שגם תהיה לו הסמכות המקומית. זהו המצב הנפוץ ביותר. מצב "מוצלב" - בדוגמא שלנו: חוק גרמני בבימ"ש ישראלי, או ההיפך - בוודאי אינו רצוי.
מצד שני, אין חובה לברר את הסכסוך בבית משפט. במרבית המקרים הליך של בוררות עדיף: קצב התנהלות מהיר בהרבה, שליטה או לפחות מעורבות של הצדדים ובאי כוחם בלוח הזמנים (אפשר לתאם מראש 3-4 ימי דיונים רצופים), והגעה להכרעה במהירות רבה יותר. אמנם בדרך כלל הליך של בוררות כרוך בהוצאה נוספת של תשלום לבורר (שלרוב גבוה משמעותית מאגרת בית משפט לגבי סכסוך בהיקף כספי דומה), אבל זה מתקזז לפחות בחלקו ע"י היתרונות האחרים.
בכל מקרה, כדי לא להאלץ לכלול בהסכם פרק (או נספח) שלם שעוסק בבוררות וכלליה, רצוי לבחור להיצמד למנגנוני וכללי בוררות של אירגונים קיימים, כגון:
- האיגוד הבינ"ל של לשכות המסחר International Chamber of Commerce (ICC) - זו האפשרות בעלת טווח היישום האפשרי המקסימלי, כמעט בכל העולם.
- העמותה האמריקאית לבוררות American Arbitration Association (AAA).
- תוכנית הבוררות של לשכת עוה"ד של לונדון London Bar Arbitration Scheme.
כמובן שקיימות אפשרויות נוספות, המשתנות ממדינה למדינה, ורצוי להשוות בין כולן בכל מקרה לגופו.
לסיכום כל האמור לעיל, מומלץ להשקיע מחשבה בנושא זה, ולבקש מעוה"ד המלווה את המו"מ/עיסקה לקחת זאת בחשבון בגיבוש הנוסח הסופי.
עורך דין אילן בלומנטל עוסק בייצוג חברות ועסקים בתחומים עסקיים ומסחריים שונים, וכן בעל ניסיון וידע בתחומי הכספים, הניהול והשיווק. הכתבה באדיבות אתר עורכי הדין לא גייד.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.