בעקבות הזעזוע העמוק מהאסון במירון, בו נהרגו 45 בני אדם, עלתה בימים האחרונים דרישה ציבורית להקמת ועדת חקירה, כחלק מתהליך הפקת הלקחים ועל מנת למנוע את האסון הבא. בפני הרשויות עומדות מספר דרכים לטפל בסוגייה זו.
עורך הדין עמיחי ויינברגר, המתמחה במשפט המנהלי והחוקתי, מסביר בשיחה עם מעריב: "נכון לנקודת הזמן הזו, היועמ"ש מינה את מח"ש להתחיל ולחקור את הנושא. אפשרות אחת, בהנחה ותהיה ועדת חקירה חיצונית, היא שהוועדה לענייני ביקורת המדינה תיכנס לנושא ותקים ועדת חקירה, אך המנדט שלה לחקור יהיה מוגבל לדו"ח המבקר לאחר עיון בו והפקת לקחים מתוכו".
"אפשרות אחרת", מוסיף עו"ד ויינברגר, "היא ועדת חקירה ממשלתית, אבל ספק אם בקונסטלציה הפוליטית של היום הדבר יתאפשר". אפשרות נוספת היא שחקירת מח"ש תורחב בהוראת היועמ"ש לחקירה משטרתית רחבה, ובסופה יוגשו כתבי אישום.
בין ועדות החקירה הזכורות ביותר שהוקמו בעבר, בין אם ממשלתיות ובין אם ממלכתיות, ניתן לציין את ועדת בדיקה ממשלתית שמונתה בעקבות אירועי המשט לעזה (ועדת טירקל). הוועדה מונתה בעקבות הכשל בפעולת צה"ל בעת השתלטות על ספינת המרמרה במשט שהתרחש במאי 2010. הוועדה המליצה לבצע שינויים דרמטיים בדרך קבלת ההחלטות בנוגע לחקירת תלונות על פשעי מלחמה שנטען כי מבצעים חיילי צה"ל. בעקבות ההמלצות מינתה הממשלה צוות מיוחד ליישום המסקנות.
ארבע שנים לפני כן, בשנת 2006, הוקמה הוועדה לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השנייה. בראש הוועדה עמד השופט בדימוס אליהו וינוגרד. בדוח הוועדה נמצאו כשלים בדרג המדיני והפוליטי.
ולבסוף, אולי הנושא הכאוב מכולם: אחת הוועדות שהוקמו עסקה בדיוק בנושא התשתית והתחזוקה בהר מירון. היא הוקמה בשנת 2008 בעקבות דו"ח מבקר המדינה, שהתריע שהמתחם אינו ערוך לקליטת אלפי האנשים שמגיעים אליו מידי יום, במיוחד באירועים המוניים שאליהם מגיעים עשרות ומאות אלפי מבקרים.