השריף של הנגב מיואש מהאלימות ומאובדן המשילות: "השופטים מפחדים, המערכת מפחדת"

30 שנה מנהל פיני בדש מערכת יחסים מורכבת עם השכנים הבדואים. וכמו בכל זוגיות בריאה, גם אצל ראש מועצת עומר היו חריקות בקשר: שלוש פעמים שרפו לו את הרכב ופעם גם את המטוס האישי, פעמיים זרקו רימונים על לשכתו. כשהרוחות התלהטו, גם פתחו עליו בירי.

אבל בדש, השריף הבלתי מעורער של הדרום, לא נשאר חייב. כשירו עליו, ירה בחזרה. כשניסו לדרוס אותו, ניהל מרדף אחרי הפורעים ברחבי המדבר הצחיח. כשאיימו עליו, דרך וכיוון בהתרסה את נשקו האישי. שמונה שנים הסתובב עם מאבטחים צמודים ועם חבלני משטרה, שבדקו לו בוקר־בוקר את הרכב. האלימות הגואה במרחב הסובב את היישוב היוקרתי שהוא עומד בראשו לא הרתיעה אותו. להפך. ככל שהמצב החריף, יצא ממנו איזה שד.

עד שזה הגיע לאשתו. “בשיא המאבק נגד הכפר הבדואי הלא מוכר תראבין א־סאנע, אשתי חזרה הביתה עם הג'יפ ובחצר חיכו לה שלושה רעולי פנים", הוא מספר בלשכתו המרווחת. “ברגע שהיא ירדה, הם תקפו את האוטו במכושים ופוצצו אותו לנגד עיניה, וגם לעיני השכנים שצפו בהם חסרי אונים מהחלון. אחרי שכיסחו את הרכב, ברחו בטנדר גנוב, בלי מספר כמובן.

"כשזה נודע לי, הצלחתי להתחמק מהמאבטחים וממכשירי הקשר ונסעתי לתראבין לבד. עברתי את ה'חיילים' שראשי השבט הבדואי הציבו במחסומים ובכניסות והגעתי עד לאוהל הראשי. הגישו לי תה ושפכתי אותו. אמרתי, אני לא אכבד אתכם ואשתה אצלכם תה, כי תקפתם את אשתי. עכשיו יש לכם עסק איתי, ואני משוגע עם קבלות. רק תנסו אותי".

מה הם אמרו?
“שתקו מרוב תדהמה. באותה תקופה היו שורפים לי את כלי העבודה בשטחי הבנייה. הצבעתי על שלושת המנהיגים שלהם ואמרתי, מי שמתקרב לכלים שעובדים בשטח, מי שמתקרב למועצה, בטח ובטח מי שמתקרב לבית שלי, ייעלם. ואתם תהיו הראשונים. ועוד אמרתי שאני מבטיח להם שאף אחד גם לא יחפש אותם. הם היו בהלם, ואני קמתי והלכתי לאוטו שלי בלי לסובב את הגב.

"מאוחר יותר, כשהפכנו לחברים, הסבירו לי שרק כשהם ראו שלא סובבתי את הגב, הם הבינו שאני רציני. כשהגעתי לרכב הגיעו גם ניידות עם צ'קלקות. מישהו סיפר שהלכתי לכפר לבד והמשטרה נבהלה. באותו ערב שלחו אליי שליחים מתראבין שרוצים לדבר. בפעם הראשונה מאז תחילת הסכסוך על הבנייה הבלתי חוקית באזור, ראשי הכפר רצו לנהל איתי משא ומתן, כי הם הבינו שחצו את הגבול".

ומה היה בשיחה?
“דיברנו על המעבר לתראבין החדשה. עד אז הם ישבו לנו על העורק הדרומי, בכפר לא מוכר בלי חשמל, מים ותשתיות, עם הרבה מאוד פשע ואלימות, ואני רציתי להרוס את הבנייה הלא חוקית ולהעביר אותם ליישוב סמוך חדש יותר ולמבנים מתקדמים. הלכתי לאריק שרון, שהיה אז ראש הממשלה, ואמרתי לו, תן לי גיבוי כלכלי ואני מפנה את תראבין ומעביר את הבדואים ליישוב קבע. ושרון אמר, שוט, ועמד בהבטחתו וקיבלתי את הכסף עד השקל האחרון ותכננו ביחד עם ראשי הבדואים יישוב חדש, מסודר ומפוקח, אבל אחרי מאמץ אדיר של שנה התברר שבגלל סכסוכים פנימיים צריך לנהל משא ומתן בערך עם כל תושב בנפרד.

כנראה שהבדואים קיבלו את ההמלצה של בדש ברצינות, כי מאז אותו אירוע הם זזים ומתפתחים בקצב מהיר להפליא. בשנים האחרונות הבנייה הלא חוקית בנגב שילשה את עצמה. האוהלים שהיו סמל הפזורה בדרום נעלמו, ואת מקומם תפסו שטחי מגורים עצומים ובתי אבן צמודי קרקע.

“בכל יום בונים בין ארבעה לחמישה בתים לא חוקיים בנגב", מחדד בדש. “אבל כשאצלי בעומר מישהו בונה קיר קטן בלי רישיון, תוך שעה מגיעים אליו פקחים. אני טס בכל יום שישי מעל האזור ובוכה מהאוויר. הבדואים מסמנים ריבוע גדול, בונים בארבעת הקצוות שלו בתים קטנים. אחרי קילומטר בונים עוד ארבעה בתים ואז ממלאים את כל המתחם המסומן ולאט־לאט כל הריבוע מתכסה. אני מכיר את השטח מצוין, ופתאום אני רואה עוד דונם צבוע ועוד דונם מגודר ואף אחד לא מתעסק עם זה. יש מיליון דונמים שתפוסים בידי הבדואים. על חצי מיליון יש להם תביעת בעלות. המדינה ניצחה בכל המשפטים נגדם אבל לא ביצעה אף פסק דין, כי אין נחישות ואין משילות ויש כניעה מוחלטת. הנגב תפוס. אין שום מקום ריק, הכל מלא. מי שרוצה תופס פזורה בדואית בנגב".לא רק היהודים, גם הבדואים צריכים מקום לשכן את הילדים שבגרו ואת המשפחות הגדולות.

“פעם היו שבעה יישובי קבע לבדואים, היום יש 18, ועדיין הרוב מתגוררים ביישובים לא חוקיים בלי תשתיות ועם הרבה מאוד פשע. בגלל שהם מצטופפים בכפרים לא מוכרים בניגוד לחוק, הם לא יכולים לקבל מהמדינה שירותי תברואה, בריאות וחינוך. קצב הגידול של האוכלוסייה הבדואית הוא הכי גבוה בעולם.

"אבל הבדואים לא רוצים לעבור ליישובי הקבע כדי שלא יפקחו עליהם. וככל שהם מתרחבים - מתרחבים גם הסמים, הפרוטקשן והאלימות. היום 70% מתאונות הדרכים, הסמים והפשע בדרום זה בדואים. הם שיאני הפשיעה על הכביש ובתחום גניבות הרכב ולאחרונה גם בירי ובסחר בנשק לא חוקי. בערבים שומעים אותם עושים אימוני ירי. גדוד אבו סחאן מול גדוד אבו רקיאק. יורים מנשק אוטומטי, ממקלעים. הייתי בצבא, אני יודע לזהות מנגינה של מאג.

בחודשים האחרונים החלו תושבים בדואים לתעד כלי נשק בטיקטוק וברשתות החברתיות. על רקע הירי ברחובות, התגברות ההטרדות המיניות בקניונים והחרפת הפשיעה בכבישים החליטו ראשי מועצות, תושבי הנגב וארגוני חברה אזרחית בדרום להתאגד ולפעול למען ביטחונם האישי. הם קיימו אירועי מחאה מקומיים בצמתים מרכזיים, פנו במכתבים לשרי הממשלה ובשבוע שעבר הובילו צעדת מחאה שהסתיימה בעצרת מול בתי המשפט ועיריית באר שבע בדרישה לחיזוק המשילות בנגב. “30 שנה התרעתי שהקטסטרופה בוא תבוא, ובכל פעם ראשי הרשויות בדרום פחדו להצטרף אליי, כי לא היה להם נעים", אומר בדש בזעם.

אז מה השתנה עכשיו?
“היום כולם מתעוררים, כי האלימות בנגב מתפוצצת להם בפרצוף. השיא היה לפני כמה חודשים כשבדואי פרץ לבית משפחה בדרום ותקף ילדה במיטתה כשהוריה ישנים בחדר הסמוך. המשטרה תפסה את התוקף, אבל הפרקליטות חתמה איתו על הסדר טיעון מקל. האירוע הזה זעזע גם את האנשים השאננים ביותר, והתושבים הבינו שצריך לקום ולעשות מעשה. תושבי הנגב היום הגיעו למצב שבו כבר לא מעניין אותם גניבות רכב ופריצות לבתים, רק הביטחון האישי.

"בכל הדרום כבר לא מדברים על בנייה לא חוקית ועל השתלטות על קרקעות ועל פרוטקשן. רק על הירי, ההטרדות המיניות והרצח בכבישים. היום רף הפשיעה בדרום כל כך גבוה, שמתחילים להתעסק איתו רק כשהוא שובר שיאים. כל מה שמתחת לרף הגבוה לא מעניין לא את המשטרה ולא את בתי המשפט. רוב התיקים שנפתחים על שוד, גניבת מכוניות ופריצות לבתים נסגרים בשקט ורק מיעוטם מגיע לכתב אישום או למעצר בכלא. אז איך יכולה להיות הרתעה כשהבדואים מבינים שהפשע משתלם?".

מי לדעתך אשם במצב שנוצר?
“המשטרה לא אשמה. היא חסרת אונים מול היקף הפשיעה בנגב, והכוחות שלה מוגבלים. כשאני מעביר למשטרה צילומים של חממות קנביס, אומרים לי, אם נטפל בחממות, לא נטפל בנשק. גם הממשלה לא יכולה לעשות הרבה, כי יש מורכבות מאוד גדולה בתוך השבטים הבדואיים. אין מנהיגות אחידה, אין אחד שמייצג יותר משני אנשים במגזר. ולראשי המועצות אין שום סמכות.

"אף אחד לא סופר אותם. גם השייח'ים איבדו את המעמד. הסכסוכים השבטיים עוצרים את היוזמות הטובות ביותר, ולכן גם כשהממשלה מעבירה מיליארדים למגזר הבדואי, הם לא מנוצלים. אפשר להאשים את המדינה עד מחר, אבל זו הבעיה של הבדואים. ברגע שהמדינה מגיעה לסלול להם כביש, בא בדואי ואומר שיש לו תביעת בעלות על השטח ואז אין כביש, כי כשהקבלן ייכנס לשטח, יירו בו וישרפו לו את הכלים. ואם המדינה מגיעה עם תוכנית לגני ילדים ובא בדואי ואומר, יש לי תביעת בעלות על שטח הגן, אז אין גן ילדים ואין בית ספר ואין קופת חולים. יש רצון טוב מצד המדינה, אבל הבעיות הפנימיות תוקעות לה מקל בגלגלים".

מי יכול לטפל בבעיה?
“בתי המשפט. הם צריכים להחמיר את הענישה. הגעתי למסקנה שהשופטים מפחדים. אין לי דרך אחרת להסביר את העובדה שגם כשמישהו יורה, משחררים אותו למעצר בית. איך בדיוק אפשר לבדוק ביישובים הבדואיים שהעצורים נשארים במעצר בית? תופסים מישהו עם נשק באוטו. השופט משחרר אותו. אני מתקשר לפרקליט ושואל למה הוא עובר על זה לסדר היום, והפרקליט עונה לי שהוא חוסך כסף למדינה. ‘ערערנו על השחרור', אומר הפרקליט, ‘השופט השאיר את העצור לשבוע, ואז הוא השתחרר ותבע את המדינה וקיבל פיצוי על מאסר שווא'.

"יש פה אירועים שאני אומר למשטרה, אתם יודעים מי האנשים, צילמתם, תפסתם רגע לפני שפרצו לבית או לאוטו, למה אתם לא מביאים אותם לבית משפט? והשוטרים אומרים, אם אנחנו לא תופסים אותם ממש בתוך הבית או האוטו, השופט יזרוק אותנו לכל הרוחות, והחשודים ישתחררו ויעשו לנו אצבע משולשת. ואני תופס את הראש, כי אם בחור כזה נתפס ונשאר במעצר, הוא לא יחזור לגנוב או לירות ולגבות דמי חסות. אבל אם הוא חוזר הביתה כמו גיבור, שום דבר לא ירתיע אותו.

"להפך. יום אחד תפסו שני חבר'ה על גניבת רכב, השופט שלח אותם למעצר בית, אז הם גנבו שני רכבים מהחניה של בית המשפט וחזרו איתם הביתה. השייח' עצמו סיפר לי את זה. שאל אותי, אתם עושים צחוק? לפני שבועיים הוא מת מקורונה. רציתי לבוא לניחום אבלים. שאלתי את בני משפחתו, אתם מחוסנים? אמרו לי לא. שאלתי, אתם חולים? אמרו לי כן, כל הכפר חולה. אמרתי, אם ככה, תמותו לבד".

בתי המשפט מטילים קנסות כבדים על עברייני תנועה בדרום.
“לפני כמה ימים התראיין אצל אברי גלעד מישהו שנשדד 11 פעם בתחנת דלק בבאר שבע. תפסו את אחד העבריינים, ומה הוא קיבל? קנס פיצויים ומאה שעות עבודות שירות. ואיפה? בבית החייל! הבחור לא שילם פיצויים ולא הופיע אפילו פעם אחת בבית החייל".

איך אתה מסביר את זה?
“אני חושב שהמערכת מפחדת. הלכתי לבקר את אחד העבריינים הבדואים בכלא. 11 בבוקר, אני מגיע עם נציג מהמועצה. מעירים אותו. הבחור מגיע ללובי, בדש, מה העניינים, איזה קפה אתה רוצה? ואומר לסוהר, תביא לי שלוש פעמים קפה, והסוהר הולך ומביא לו. ואין לי טענות לסוהר. היום הוא יגיד לו משהו, ומחר הבית שלו יעלה באש. מה הוא, מטומטם?".

"גם רפול אמר לחיילים שלו, בשטח אתם הרמטכ"ל ואני מגבה כל החלטה וביצוע שלכם מראש, כי רק אתם נמצאים שם ואף אחד לא ישפוט אתכם מהמזגנים. צריך להבין ששיף, בן 70 ומשהו, מתעורר באמצע הלילה, בלי משקפיים, רואה שגונבים לו את האוטו ויודע שלגנבים יש נשק ושהם יכולים להרוג אותו בשנייה ושכבר היה מקרה של שוטר שמת כי דחפו לו מברג בצוואר. זו סיטואציה ששום שופט בחדר ממוזג לא יכול להבין".

אז מה אתה מציע, שאנשים ייקחו את החוק לידיים?
“אני מציע שהשופטים יתמקדו בענישה מרתיעה לפושעים במקום להרתיע את הקורבנות. אתה מגיע לבתי המשפט בדרום וחוטף דיכאון. בשבוע שעבר תפסו בדואי יורה במאג מרכב נוסע. המשטרה דלקה אחריו ותפסה אותו. הביאו אותו להארכת מעצר והשופט שחרר אותו למעצר בית. ובאיזו עילה? שהוא לא מסוכן לציבור.

"פה כבר התקשורת חגגה, המשטרה ערערה, והצעיר נשאר במעצר. עוד כמה ימים יירגעו הרוחות והוא ישתחרר. הבדואים שואלים אותי, בחוק שלכם יש גזר דין מוות? אני אומר שלא, אז הם אומרים, אם כך, הוא הרבה יותר חלש. ומי שהולך לבית המשפט שלכם אוכל אותה. אצלנו, אם הוא יבוא לבית הדין הבדואי, המשפט מהיר ופסק הדין מיידי, ומי שלא ישלם את המחיר יהרגו אותו או את המשפחה שלו. אז איזה חוק יותר חזק? שייח' תראבין אמר לי פעם, החוק שלכם הוא חרטא, כי אין עונשים מרתיעים. בסעודיה, לעומתכם, אין אדם אחד עם שתי ידיים. אז אנשים מפחדים".

אתה רוצה להגיע לשם?
“לא, אבל בין סעודיה לישראל יש משהו באמצע".

הוא בן 69, איש חם וחי, תוסס ומלא הומור, מושבניק נצחי בסנדלים, איש ארץ ישראל הישנה. במקצועו הוא מהנדס ומלבד היותו ראש מועצה, הוא גם יו"ר רשות הניקוז, יו"ר המכללות הטכנולוגיות בבאר שבע והחבר הפעיל ביותר בוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. אבל עיקר גאוותו על מכינה קדם־צבאית לעבריינים שהקים עם מושיק וולף, יוצא יחידת אגוז, שביחד עם בדש מכין את החניכים לגיוס ליחידות העילית ומוחק להם את הרישום הפלילי.

כבר שנים שהוא נושא דרגת אל"ם במילואים מאגף פיקוד הדרום, ועוסק בהקמת יישובים בנגב על ציר דימונה וערד - למרות התנגדות ראשי הערים שסבורים שצריך לחזק את היישובים הקיימים. “אני אומר להם חרטא", מתרתח בדש. “אם לא תוסיפו עוד יישובים, נאבד את הנגב, והתושבים שלכם לא יוכלו לנסוע בכבישים. גם היום הם כבר נוסעים בשיירות".

איך אתה מספיק לעשות הכל?
“אני עובד 20 שעות ביממה ועונה לטלפונים עד שתיים בלילה".

אף על פי שהוא מצויד ברכב, ג'יפ וגם מטוס פרטי, בדש מעדיף לחרוש את המרחב המדברי ברגל. הוא איש של שטח ושל אדמה. הנופים הפראיים מתמזגים עם דמותו הצבעונית והולמים אותו להפליא. אבל בסוף היום הוא חוזר אל ביתו בעומר. “אנחנו מגודרים, מבוקרים ומבוטחים ולכן אין אצלנו אלימות", הוא מאפיין. “היישוב סגור בלילה, אפשר לצאת או להיכנס רק דרך שביל אחד מאובטח. ויש לנו משטרה פרטית ביישוב".
וגביית דמי חסות?

“הפרוטקשן התחיל אצלי ביישוב, והיום עומר היא המקום היחידי בדרום שאין בו גביית דמי חסות. אם אני רואה מישהו שבונה בית ומגיע בדואי שמציע לשמור לו על השטח, אני מוציא לו צו הפסקת עבודה. מה הבעיה של הפרוטקשן? שאנשים מפחדים להתלונן אז לא מטפלים בפושעים. היה פה תא"ל שהשתחרר ורצה להקים מרכז לוגיסטי בבאר שבע.

"התחיל לבנות, ובבוקר התייצב מישהו ואמר לו, זה השטח שלנו, אתם צריכים שמירה וצריכים לשלם עליה. כעבור שלוש שעות הגיע מישהו נוסף ואמר, זה השטח שלנו. אז הוא התקשר אליי ושאל מה עושים. אמרתי לו, האנשים האלה מבינים רק כוח. אם תשלם לאחד, השני ישרוף לך את כל מה שתבנה ולא תצא מזה. חיברתי אותו למפקד המרחב והוא הגיש תלונה. הפעילו מערכות ימ"ר, תפסו את החבר'ה, האם הם יושבים בבית סוהר? אני בטוח שלא, אבל לפחות הם לא מתקרבים לשטח הבנייה. כשבדואי רואה שאתה לא מפחד ממנו, הוא יעזוב אותך ויחפש מישהו אחר חלש יותר. הוא יגיד, יש מספיק פראיירים שלא יתלוננו עליי".

מה עשו הממשלות עם הבעיה הזו?
“כשנתניהו היה בשלטון, ביקשתי עשרות פעמים להיפגש איתו כדי להסביר ולהראות לו איך הדברים פועלים בשטח. נתניהו שלח אליי את המנכ"ל שלו ואת מזכיר הממשלה ונציגים נוספים. הוא הכיר את הבעיה, והממשלה שלו תקצבה במיליארדים את המגזר, אבל בפועל שום דבר לא זז בשטח. בממשלה הנוכחית נפגשתי עם גדעון סער. זה היה אחרי שישבתי עם שופטים ודיברנו על הענישה המקילה. הם אמרו, תשנו את חוק המעצרים ותגביהו את רף הענישה המינימלית. אמרתי לשר המשפטים סער, לא יכול להיות שאדם שנתפס עם נשק משתחרר למעצר בית. וסער הבטיח שיתחילו לעבוד על שינוי חוק המעצרים, על ביטול חלופת המעצר ועל רף הענישה המינימלית".

ואתה מאמין לזה?
“אני רואה שהדברים קיימים בסדר היום של הממשלה. הקימו צוותים. הרימו תוכניות. תקצבו אותן. האם אני אופטימי? אני מנסה. אני אומר, עד היום הייתה ממשלת ימין ושום דבר לא השתנה. בואו ניתן צ'אנס לממשלה החדשה".

והמשטרה?
“המשטרה התחילה לשבת על הרשתות החברתיות. אנשים מצלמים את הבדואים יורים ברחובות, עוצרים רכבים, שורפים בתי עסק שלא מוכנים לשלם דמי חסות, והמשטרה רואה ומגיבה. מישהו שלח סרטון של טרקטורון שהשתולל בלהבים. תוך עשר דקות הגיעה ניידת. לאחרונה המשטרה כל הזמן בשטח. את רואה אותם עם אופנועים וניידות בכבישים, בקניונים, במרכזים המסחריים. אני מאמין שכדי לפתור בעיה צריך להעצים אותה. כשנשים מוטרדות ותושבים מפחדים להיכנס למסעדות ובדואים יורים באנשים, ראש הממשלה ושר המשטרה ושר המשפטים כבר לא יכולים לעבור על זה לסדר היום. גם הבדואים עצמם לא יכולים להתמודד עם זה. הם אומרים לי, בדש, תציל אותנו מעצמנו".

אתה מנהל איתם מערכת יחסים אישית?
“אני יושב אצלם ואוכל כבש, ושבוע אחר כך הורס להם את הבית הלא חוקי. לקחתי את חליל, מספר 2 אצלם, לטוס מעל הנגב. הבן אדם עשר דקות באוויר וכל הזמן בוכה: תוריד אותי, תוריד אותי. אחרי שנחתנו, יומיים הוא לא יצא מהמיטה. וכשבדואי מאיים עליי, אני מתקשר למוסא. אומר לו, זה וזה מאיים עליי, ותוך כמה שעות האיש נעלם. לא מעז להתקרב. פעם אמרתי בראיון שמוסא הוא מספר 3 בעולם הסכסוכים והבוררות. למחרת הוא התקשר אליי וצעק, אני שלישי? אני ראשון".

לא תמיד הייתה כזו אידיליה ביחסים. כשבדש החל להקים את השכונה הצבאית בעומר על חשבון הכפר הלא מוכר תראבין, היחסים היו עוינים ומתוחים. “זו הייתה בנייה בלתי חוקית, ואני הייתי נחוש לפרק אותה", מספר בדש. “הגעתי לשם עם שתי פלוגות מג"ב, צוות ימ"מ, ובכל זאת היו בלגנים מפה עד הודעה חדשה. הבדואים שפכו בנזין על הטרקטורים ורדפו אחריהם עם גפרורים. הלכו שם קרבות שהסתיימו עם מאות בדואים ועשרות מג"בניקים פצועים.

"כשהמאבק התחמם ובאו לדרוס את בלשי המשטרה עם טנדרים, הם שלפו אקדחים וילד בדואי נפגע. ואז הבדואים אמרו לי, אם הילד מת, אנחנו הורגים את אחד הילדים שלך. אני זוכר שהתפללתי לשלומו של הילד הזה כמו שלא התפללתי מעולם. כי נקמת דם אצל הבדואים מחזיקה שנים. בסוף הילד התאושש ואני הלכתי עם 30 מג"בניקים להוריד את המסגד בתראבין. מצאתי חמור קשור לבית התפילה וכתוב על הגב שלו ‘אני בדש'".

למה רצית להרוס מסגד?
“כי הוא היה מקור האחיזה של הכפר הלא מוכר. ברגע שאני מוריד את המסגד נגמר הסיפור".

איך אפשר להרוס בית תפילה, גם אם הנסיבות מוצדקות?
“לא להרוס, להעתיק ליישוב החדש. הסרנו את הכיפה והובלנו אותה על משאית עם ליווי משטרתי לתראבין החדשה ובנינו את המסגד מחדש. המסגד הוא המפתח ליישוב קבע, ויישוב קבע הוא המפתח לבעיה של הפזורה בנגב. ברגע שהבדואים יגורו במקומות מפוקחים ומסודרים, המדינה תוכל להשקיע בתעסוקה ובחינוך.

"אם הורגים את הכלכלה השחורה ואת הכסף הקל מהפשיעה, הצעירים ייצאו לעבוד. וברגע שמחזיקים את ההרתעה ואת המשילות, העסקים יתנהלו על פי כללי המדינה ולא על פי כללי השבט. הבנות ילמדו עד סיום התיכון ולא תהיה נשירה, והחינוך יוביל לתעסוקה ולאיכות חיים. יש הרבה בדואים שרוצים לחיות טוב. בתיכון שלנו יש 20 בנות בדואיות וכיו"ר המכללה הטכנולוגית בבאר שבע ציינתי שלושה מחזורים של נשים בדואיות שהשלימו לימודי הנדסה בהצלחה. שליש מהן סיימו בהצטיינות. בדואית משכילה שעובדת באינטל ובטבע לא תרצה לחיות עם עוד שלוש נשים ותחנך את הילדים שלה למצוינות ולהצלחה".

גם אם הילדים הללו יגדלו בתל שבע הענייה מול ילדי עומר המבוססים?
“בואי לא ניתן לעובדות לבלבל אותנו. הלוואי על תושבי עומר המכוניות שיש בתל שבע. ויש גם וילות שם שלא היו מביישות את האחוזות הכי מפוארות בארץ. נכון, יש מסכנים בכל מקום, גם במגזר היהודי, אבל בתל שבע יש כסף עברייני בשפע".

הלשכה שלו גדולה ומרווחת, גם הבית הפרטי המארח עשרות חברים קרובים, ממפכ"לי משטרה ואלופים לשעבר ועד בכירי הפוליטיקה והמשק. “יש לי שלושה תחביבים", מחייך בדש. “האחד טיולי ג'יפים ורייזרים שאני מוביל עם חבורה קבועה מעל 20 שנה, השני זה הטיסה, והשלישי זה שירי ארץ ישראל. אני שר בהתנדבות עם הפרלמנט של העמק שכולל נגנים וזמרים, נוסע לקיבוץ יפעת, לבארי ולכפר עזה, ומשמח את התושבים".

בין לבין הוא מטפח את פארק ההייטק שהקים בעומר ואת אלפי המהנדסים שעובדים אצלו ביישוב. וכשהוא מתעייף או מתרגז, הוא מעיף מבט על תמונת מהנדס המועצה שתלויה בלשכתו בדיוק מול הכיסא. “הוא היה אחד החברים הכי טובים שלי, ליווה אותי במועצה במשך 26 שנים ובחיים לא התעצבן", הוא מספר. “פעם גררו לו את האוטו מול העיניים והוא לא הניד עפעף. בחור מדהים. יום אחד, בתשע בערב, פתח את הטלוויזיה, ראה משחק כדורגל, קיבל דום לב ומת בתוך דקה. אז כשאני מתחיל להתעצבן, אני מסתכל על התמונה שלו והיא מכניסה אותי לפרופורציות. כאילו הוא אומר לי, בדש, תירגע. שלא תצטרף אליי".

תגובות

מהנהלת בתי המשפט נמסר: "הטענות שמעלה מר בדש הן כוללניות ולפיכך חוטאות לעובדות כהווייתן. בתי המשפט בכל הארץ וגם בדרום דנים מדי יום בעשרות רבות של תיקי מעצר, וככל שמובאים בפניהם חומרי חקירה המבססים את החשדות, מורים בתי המשפט על מעצר כנדרש לצורך המשך החקירה.

"כל החלטת מעצר אף נתונה לערעור בפני ערכאה גבוהה יותר. אשר לרמת הענישה, ההלכה שעליה שב בית המשפט העליון שוב ושוב היא כי עבירות הנשק לסוגיהן הן בבחינת מכת מדינה ויש להחמיר בענישה על מנת למגרה. הניסיון להטיל לפתחם של בתי המשפט את האלימות הגואה בדרום הוא ציני וחסר בסיס ומן הראוי שכל הגורמים הרלוונטיים, לרבות הרשות המקומית, יירתמו למאמץ משולב למאבק בתופעה חמורה זו תחת הטחת האשמות חסרות שחר".

ממשטרת ישראל נמסר: “המשטרה מנהלת מאבק נחוש ובלתי מתפשר בפשיעה החמורה באזור, ובפרט במחוללי הפשיעה, הבריונות והאלימות, באמצעות מגוון יחידות, כוחות ואמצעים משטרתיים. כל תלונה או דיווח המתקבלים במשטרה ומעלים חשד לביצוע עבירה פלילית מטופלים מיד, ביסודיות ובמקצועיות במטרה לסכל ולחקור מקרי פשיעה תוך ליווי הפרקליטות.

"במקביל המשטרה פועלת כל העת באופן יזום והתקפי נגד תופעות פשיעה שונות המטרידות ופוגעות בתושבי האזור, במישור הגלוי והסמוי, במטרה לאתר ולהעמיד לדין את מחוללי הפשיעה באשר הם. לצד המשך האכיפה והעמקתה, בכדי לטפל בתופעה ולמגרה לחלוטין דרוש טיפול רב־מערכתי ושינוי שורשי עמוק מעבר לאכיפה משטרתית.

"משטרת ישראל תמשיך במאבק הנחוש והבלתי מתפשר נגד עבירות הנשק, ביישובי החברה הערבית ובכל מקום אחר, הכל בכדי לשמור על שלום הציבור וביטחונו. להלן נתונים כחלק ממאבק המשטרה בנגע הסמים והאמל״ח במהלך השנה האחרונה: מתחילת השנה אותרו והושמדו 1,052 חממות קנאביס בהן 709,184 שתילים, בנוסף נתפסו 1,691 ק"ג פרחי קנאביס מוכנים להפצה. מתחילת השנה הוגשו 126 בקשות מעצר עד תום ההליכים בעבירות אמל"ח - עלייה של 26% ביחס לשנה הקודמת".

מרשות המסים נמסר: "רשות המסים פועלת בכל רחבי הארץ ובכל המגזרים באופן שוטף, בשיתוף משטרת ישראל ורשויות נוספות. לא ניתן להתייחס למקרה הנדון, כיוון שאין בידינו כל הפרטים. ככלל, מידעים לגבי רכבי יוקרה שמתקבלים ממחלקת המודיעין והמשטרה מובילים לפתיחת תיקים ודרישת דוחות שרק לאחר קבלתם ניתן להוציא שומות ובהמשך לבצע אכיפה".

מהשב"ס נמסר: "ככלל, שירות בתי הסוהר איננו מבחין בין אסירים ופועל על פי פקודות ונהלים בכל הנוגע לשמירה על כללי ההתנהגות והמשמעת המקובלים. יחד עם זאת, היות ולא נמסרו לנו מספיק פרטים בנוגע למקום, מועד וזהות המעורבים, לא הצלחנו לאתר אירוע כמתואר ולאמת את פרטיו ולא מוכר לנו כי התרחש".