למרות תפקידו הייחודי בדיונים שנערכו השבוע ומעמדו המיוחד כעד מדינה, ניר חפץ לא בהכרח היה הסיפור המרכזי השבוע. הוא עשה את תפקידו כעורך מיומן, ייצר כותרות טובות לאתרי החדשות והכניס הרבה מאוד צבע, עניין ופרטים. אבל, הוא לא בהכרח היה מגינה של תזת הפרקליטות. דבר שלא היה קל אל מול צוות הגנה דומיננטי ומאוד יצרתי, שמשיב מלחמה בפרטים הקטנים והגדולים כאחד.
עד המדינה לא קיבל הוראה רגולטורית מנתניהו, אך כמובן זה לא היה תפקידו בסיפור, אלא הוא היה זרוע "הסיקור". חפץ נתן משקל רב וחשיבות לבני משפחת נתניהו בעדותו, אך הם אינם נאשמים וחשודים במשפט, ובני המשפחה הם אינם ישות משפטית אחת לצד אב המשפחה בנימין. עם זאת, עבור הפרקליטות חפץ מילא את תפקידו בהצלחה למרות חריקות מסוימות, שיצאו לתפיסתם בעיקר בכותרות כלי התקשורת, אך לא בתוך אולם המשפט.
מנגד, עבור ההגנה המאמץ המיוחד שהושקע מטעמו של חפץ "לרצות את שולחיו" והשינוי בגרסאות, הוא כה אקוטי שאינו נמצא בכפיפה אחת עם חקירות המשטרה, ואף לא עם הליך ריענון העד שאירע לפני שבועות אחדים. במעין משחק שחמט, ניסו הצדדים, התביעה והסנגוריה, להכניע זה את זה במהלך הדו קרב המתמשך, ולגרוף הישגים ונקודות בקרב מאסף ארוך שעוד נכון לנו.
חשוב לחזור ולציין, תיק 4000 הוא מסובך, לא קל לעיכול, הוא תצריף של ראיות שונות, פאזל שאמור לצייר תמונה אחת שמתגבשת מפרטים רבים, על הקשר הסיבתי בין רגולציה להיענות חריגה בסיקור עיתונאי באתר חדשות מוביל. פרקליט המדינה הקודם הגדיר זאת כתיק תקדימי. אז מה הפלא שלעיתים נראה שההתנהלות הכללית היא ליודעי חן ומביני דבר בלבד.
נקודת הפתיחה של התיק ממילא איננה קלה להסבר וגם מהמורות היו במהלך הדרך - תיקון כתב האישום, חזרה מסעיפים ועוד, אך נדמה שהשיח ברשת ובציבור לא משפיע על תוכנם של דברים, אלא, ובעיקר כאמור, על אופן ניהול המשפט וכמי שמראש כבר גיבש דעתו לכאן או לכאן לא זז מתפיסתו.
בדרך לסוף מאכזב?
נראה כי הקשב של השופטים להגנה בעקבות אותן מהמורות שבדרך גבוה עד מאוד, כדי למנוע לזות שפתיים ולוודא כי כל נאשם מקבל את יומו בבית המשפט עד תום. שיצאנו לדרך, עוד בחקירות המשטרה, לא תיארנו שהקצב האיטי כל כך יהיה כבשגרה. השבוע מישהו כבר נתן 7,8 שנים במקרה הטוב לגזר דין חלוט אחרי ערעורים והרהורים.
שבועות וחודשים ארוכים לאחר פתיחתו של הליך ההוכחות, לא בהכרח פוזר אותו ערפל שהופך את הלא ראוי לפלילי. במדרגות שעוסקות בחלק שנקרא סיקור היה אמור להיות חפץ השיא לצד עדויות נוספות, שתכליתן בניית המגדל מצידו האחד, הכניעה לרצונותיו של נתניהו "לעשות כבשלו" באתר וואלה. אל מול מה שבהמשך יהיה ההטבה הרגולטורית שנתנה מנגד.
נתניהו כפוליטיקאי בכיר רצה תקשורת אוהדת, לעיתים כמשאלת לב ולעיתים מעל הבמות. ואיזה פוליטיקאי לא רוצה כך. אבל, האם בהכרח אתר וואלה היה כנוע כל כך? ראינו את זה מהעדויות הקודמות, שגם כאשר רצה אילן ישועה, מנכ"ל האתר לשעבר, לתת את המתנה, העורכים לא ששו לבצע את "הדרישות". ולכן, במה שנקרא מאזן הנוחות, אכן לא נמצא כאן "האקדח המעשן" עד עתה.
באופן יחסי לתיקים שהחלו בהדלפות נועזות, בפתיחת מהדורות ובכותרות ראשיות, הקשב הציבורי למשפט יורד, האמון הציבורי לא בהכרח עולה. צפוי לנו עוד חורף ארוך ונראה, כאמור, כי עוד כמה וכמה חורפים. לפחות בשלב זה של עשרות ישיבות, היה מצופה לראות תמונה מגובשת יותר שעדיין איננה. כך שאם נדמה זאת לסרט מתח טוב, עדיין חסר לנו אותו שיא עלילתי, שאולי בכלל לא יופיע, ואחרי פרומואים כל כך משובחים, יש בכך מן האכזבה.
