תחת אבטחה כבדה, כשהוא עוטה מסכה על פניו, העיד הבוקר (רביעי) בבית משפט השלום בחיפה, קצין המשטרה הנאשם על ידי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בגרימת מותו של סלומון טקה, שאירע ב-2019.
קצין המשטרה והתובע ממח"ש ניהלו "דו קרב" ביניהם, וחילופי האשמות כבדים. התובע טען כי הוא אינו מבין מדוע מסתירים מאבטחים את קצין המשטרה. "כבר הייתי בלא מעט דיונים, גם עם ראש ממשלה, ולא ראיתי מעולם אבטחה כזו. לא מבין מדוע מאבטחים מסתירים את הנאשם".
ממונה האבטחה השיב כי זו ההנחיה על מנת לשמור על חיי קצין המשטרה. נזכיר כי מאז האירוע היה קצין המשטרה תחת אבטחה כבדה ושמירה יומיומית בשל הסכנה לשלומו ולשלום משפחתו. קצין המשטרה ניגח את מח"ש בדיון, כשאמר: "התייחסו אליי בחקירות כאל רוצח. נתנו לי להרגיש שאני ראש ארגון פשיעה. אזקו אותי, וכשחזרתי הביתה עם סימנים הילדים שלי לא הפסיקו לבכות".
שופט בית משפט השלום בחיפה, שהורה על איסור פרסום על זהותו של הנאשם, החליט שהאבטחה סביבו תושאר חרף מחאת התובע ממח"ש.
"האירוע לא פשוט עבורי, גם לא התוצאה. חשתי בסכנת חיים"
הקצין סיפר בפתח עדותו כי חזר לעבודה אחרי מספר חודשים, במהלך פברואר לפני כשנה. מאז הוא מסופח, לדבריו, למטה הארצי. "האירוע עצמו לא פשוט עבורי, לא כל יום רוצים להרוג אותך ליד הבית. גם התוצאה לא פשוטה. יצרתי מגע עם הנערים כדי לבדוק חשד, וברגע שניתקתי את המגע הבנתי שהם הולכים בעקבותיי כשאני עם אשתי והילדים, ובכוונתם לצלם ולרגום אותם באבנים. חשתי בסכנת חיים, ביצעתי נוהל מעצר חשוד ולא יריתי לכיוון הנערים".
הקצין הנאשם המשיך בעדותו, ואמר: "מעולם לא קרה מצב שבו הולכים מאחוריי ומקללים אותי. הם המשיכו בניסיון הלינץ' הזה, כך אני מתאר את זה. לא הייתה לי לרגע כוונה ששערה תיפול מראשם. על פי החוק מותר לי לירות למרכז מסה כשנשקפת סכנה לחיי. בחרתי לא לעשות את זה".
קצין המשטרה גם סיפר על שנותיו במשטרה, ותיאר את הסיטואציה שבה נתקל באותם נערים, דווקא כשהיה עם ילדיו הקטנים. "הקורסים במשטרה לא הכינו אותי למצב שבו אקלע לסיטואציה כזו כשהמשפחה נמצאת לידי. כשהבחנתי בכך שהמנוח מושך למצב שבו לא אהיה בשליטה, חייגתי ל-100, כשאני סופג קללות ואיומים".
הוא המשיך: "ראיתי את אחד הנערים מרים אבן, שלפתי אקדח, דרכתי ולא יריתי מיד כפי שנטען. אחרי האירוע הזירה התמלאה בסקרנים, ולפי התחושות שם הבנתי שלא בריא לי להישאר במקום, ועזבתי את תחנת זבולון. ישבתי בחדר סגור והמתנתי למפקד התחנה דאז, זוהר מסלוואי. נפגעתי מאבנים שזרקו לעברי, פינו אותי לבית החולים כרמל ולא לרמב"ם, כיוון שחששו שתהיה פרובוקציה וינסו לפגוע בי".
"הגיעו אליי חוקרת וחוקר, וכשרציתי להתייעץ עם עורך דין התייחסו אליי כאילו אני רוצח, וכבלו לי את הידיים והרגליים. הייתי חלש, חשתי כאבים, עייף, אבל לא התנגדתי לאף שאלה. גם מול שופטת הביאו אותי בצורה מבזה במטרה להשפיל אותי, כשאני כבול בידיים וברגליים. שכחו שאני קצין משטרה ולא ראש ארגון פשיעה".