שש שנים רצופות תהפוכות בעין הסערה, וקו שבר אחד מרכזי: כהונתו של היועץ המשפטי לממשלה היוצא, ד"ר אביחי מנדלבליט, מגיעה לסיכומה. מי שהיה אמור להיות הסמן הימני של הממשלה הימנית ביותר שהייתה כאן עת שנבחר, הפך, בסופו של יום, למבוקר החריף ביותר על ידה.
כהונתו של היועץ היוצא הייתה במידת מה, מה שמוגדר היום כמחלוקת על אותו הדר בית"רי, ולמעשה - על מה היא התפיסה אולי המרכזית היום במחלוקת שבין הרשויות. מה גובר על מה - הפקידות בה הדרג הנבחר קובע, או שמא שלטון הפקידים, ומהי הדרך הנכונה למשילות.
לא פעם החליט היועמ"ש שלא להגן על עמדות של הממשלה ושל שריה בשלל נושאים: בחוק ההסדרה, בפרשת יעל אמיתי והייצוג הנפרד של השר לשעבר אופיר אקוניס והעמדה הנוגדת לשר לשעבר אוחנה בבג"ץ כלי הנשק במרחב הציבורי. גם עכשיו, טרם בחירה של יועץ או יועצת משפטי חדש, ניתן לחלוטין להשליך מתוך העולם הפוליטי "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם".
בימים בהם מתנהל משפט נתניהו, ובצידו הרחש סביב עסקת הטיעון האפשרית, נותר רק לחשוב מה עבר על היועץ המשפטי לממשלה היוצא לפני אותו ערב שבו הודיע על ההחלטה על הגשת כתב האישום. מה גרם לו לחצות את הרוביקון ולהתעקש על כתב אישום בפרשות הללו, כאשר בנושאים אחרים כמו בנושא הצוללות - סגר במחי יד תוך הורדת החשדות מנתניהו. האם בדיעבד הוא לא חושב שהיה מקום להכניס את יחסי התקשורת והפוליטיקאים לאולמות המשפט?
אדמה חרוכה או שולחן נקי?
חשוב לציין שמנדלבליט הוכיח אומץ לב ציבורי בתנאים לא קלים, גם מול פרשות בעלות נפח תקשורתי רב שנגמרו בקול ענות חלוש, או בלא כלום. ובכל זאת, בימי קו השבר אמון הציבור במערכת אכיפת החוק ירד, וקולו של היועץ לא נשמע מספיק מול התקשורת והציבור הרחב.
הוא היה גם זהיר מאוד, והלך נגד הזרם אפילו בתיקי נתניהו. את תיקי השוחד הכבדים גם ב-2,000 וב-1,000 דילל והלך עם מה שהוא ראה כהרשעה בטוחה. לימים, בשביל לסגור את התיק, ויתר אפילו על עבירת השוחד המחמירה ועל תיק 2000 בשלמותו, אך לא ויתר בסוגיית הקלון. הדבר הזה לבטח ימשיך וילווה את משפט נתניהו שלמרות אווירת "סוף הקורס", ימשיך להתנהל באולם 315 בבית המשפט המחוזי בירושלים שלוש פעמים בשבוע.
עם זאת, הוא מעולם לא התיימר לייצג את סמל הלוחמה בשחיתות, אך נראה כי עסקאות הטיעון האחרונות מול אישי הציבור ליצמן, דרעי, חיים כץ והמו"מ שלא הבשיל מול נתניהו מראים כי אולי תש כוחו, ועדיף לו לסיים את הכהונה בניקיון שולחן מאשר להשאיר אדמה חרוכה או ידיים עמוסות ליועץ המשפטי הבא. דווקא בתיק הנפיץ מכולם לא הגיע מנדלבליט לקו הגמר.
נפרדנו כך
באירוע הפרידה מהממשלה של היועמ"ש הוא זכה לחיבוק חם מראש הממשלה נפתלי בנט. מי היה מתאר לעצמו שהאיש שתקף את בג"ץ במהלך קמפיינים פוליטיים ירגיש תחושת שותפות גורל עם היועץ היוצא. למנדלבליט הייתה הממשלה הזאת נוחה הרבה יותר. לאחר ביקורת נוקבת שחטף מהשרים בממשלות שקדמו לה, בנט מכיסא ראש הממשלה הודה יחד עם השרים הנוספים על שמירה על שלטון החוק.
בכך למעשה מנדלבליט מסיים קדנציה סוערת במילות תודה והוקרה. לפעמים גם זה חשוב בשירות הציבורי, שעלול להיות מתיש וכפוי טובה בישראל. כנגד כל הסערות מנדלבליט בכל זאת עמד איתן בשמירה על שלטון החוק לפי תפיסתו. צפויה לו עתה תקופה של "צינון", במהלכה אולי יעסוק במחקר באחד מהמכונים המוכרים. נראה שהיעד הבא יישאר בעולם הציבורי, אך לא מן הנמנע שינסה לכבוש את אחד מספסלי בית המשפט העליון בעתיד.
