פסק דין לא שגרתי שניתן בבית הדין לעבודה בחיפה לטובת שתי עובדות בגין הפרת חוזה מצד מעסיק על אף שהצדדים לא היו חתומים על חוזה העבודה.
פסק הדין ניתן במסגרת הליך משפטי בנסיבות שבהן היה ברור לצד הנתבע כי אין לו מנוס אלא מלעמוד בהתחייבות החוזית שלו, ולכן נאלץ להסכים לקבל החלטה שיפוטית ללא הליך משפטי מלא.
את התובעות ייצגו עוה"ד יגאל גבאי ועוה"ד סיגל בר אל ממשרד עוה"ד גבאי בר אל, משרד בוטיק המייצג בסימן המשפט הערכי- חברתי.
הסיפור מתחיל במיזם עסקי שנוהל על ידי איש עסקים ממולח אשר פנה אל כל אחת מהתובעות בנפרד והציע להן לעבוד במיזם בתפקידים בכירים תמורת תנאי שכר גבוהים במיוחד. לאחר פחות מחודש ממועד ההתקשרות הודיע להם היזם כי אין באפשרותו להמשיך את העסקתן הואיל ושותפו למיזם לא נתן אישור לכך בשל קושי לעמוד בנטל ההצעה. ההודעה נמסרה בנסיבות מנוגדות לחוקת העבודה: ללא שימוע, ללא הודעה מוקדמת וללא שכר עבור תקופת העבודה של התובעות.
עורכי הדין הצליחו לשכנע את בית המשפט כי אף שחוזה ההתקשרות בין העובדות לבין החברה לא היה חתום בחתימת יד הצדדים, אין בכך לאיין את ההסתמכות עליוולשלול את זכותן של העובדות לתשלום מלוא השכר שהוצע בחוזה, וזאת נוכח אינדיקציות מספיקות שהעידו על רצון הדדי של הצדדים להתקשר בחוזה ולעבוד על פיו.
הנתבעים טענו להגנתם שהחוזה הוצג בגדר טיוטה ואין לראות בו אקט מחייב בפרט בתקופה תעסוקתית של אי ודאות ובמציאות של קורונה ובפרט שהצדדים לחוזה לא חתמו עליו.עוד טענה ההגנה כי החברה נקלעה למשבר, ואין לחייבה בשכרן של העובדות כי אלו הגיעו לסירוגין לסביבת העבודה לצורך היכרות כחודש לפניהמועד הנקוב בחוזה , ואין לראות בכך כי עבדו בפועל.
בכתב תביעה מרשים ומנומק שעיקריו יוצגו להלן הציגו עורכי הדין גבאי בר אל בפני בית המשפט את פרטי ההתקשרות בין העובדות לבין החברה כשהכול מגובה במסרונים המעידים על אומד דעת הצדדים. התביעה טענה כי העובדה שהעובדות הוצגו בפני הסגל הבכיר כמי שנכנסו לחברה בתפקידים בכיריםוהעובדה שנשלחה לכל אחת מהן תכנית עסקית ושכר מלמדת על כך שהעובדות החלו את עבודתן בחברה, ואם לא די בכל אלה, העובדות התבקשו להגיע באופן אינטנסיבי לפגישות ולישיבות. העובדות אף הוכנסו לקבוצת וואצאפ של הסגל הבכיר.
התביעה טענה כי ההתנהגות של הצדדים לחוזה דיברה בעד עצמה מבלי להזדקק לחתימת ידם. עורכי הדין הוכיחו כי החוזה התקיים מכוח התנהגות הצדדים אשר מהווה חלופה לחתימת ידם.
כניסתן של העובדות למיזם לאחר שליחת התכנית העסקית ,שנשלחה לכל אחת מהן מטעם הנתבעת,, מוכיחות כי התגבשה הסכמה לעניין העסקתן, והעובדהשאחת העובדות התפטרה ממקום עבודתה הקודם לטובת ההתקשרות עם המעסיק החדש, מחזקות את טענות התביעה.
גבאי בר אל מבקשים להדגיש כי סעיף 6 (א) לחוק החוזים קובע כי חוזה נכרת גם במעשה או בהתנהגות, והתנהגות הצדדים – יש בכוחה להעיד על גמירת דעתם של הצדדים להתקשר בחוזה.
ביחסי עבודה מצופה מהמעסיק ומהעובד לגלות חובת תום לב מוגברת. הנתבעת גרמה לתובעות לעוגמת נפש שעה שהתובעות הסתמכו על הסכם העבודה ושעה שכל אחת מהן ויתרה על מקום עבודה קודם לצורך זה ומתוך הבנה מלאה כי נכונה להן שנת עבודה אחת לכל הפחות.
התובעות ביקשו לחייב את החברה בשכר עבודה, בפיצוי בגין אי עריכת שימוע ופיצוי בגין אבדן השתכרות למשך שנה.
בית המשפט הכיר בהסכם העבודה על אף שלא היה חתום וחייב את החברה לשלם לתובעות את שכרן בתוספת הוצאות משפט.
לדברי עורכי הדין,כאשר צדדים מגלים את דעתם בהתנהגות מובהקת שניתן ללמוד ממנה על רצון להתקשר בחוזה, אין חובה כי ההתקשרות תהיה כתובה וחתומה, אלא ניתן לראות גם בהתנהגות חוזה מחייב , אולם לא בכל מקרה. יש להכיר את עולם החוזים ולשלוט בו היטב לפני שמגישים תביעה המתבססת על הסתמכות חוזית.
בהחלט יתכנו מקרים שבהם חוזה כתוב וחתום לא יניח את דעתו של בית המשפט כדי לתת את הסעדים הנגזרים ממנו.
המסקנה המתבקשת היא שלא חותמים על חוזה ולא מתקשרים בחוזה לפני שמתייעצים עם עו"ד מהתחום.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
לביקור באתר של משרד עו"ד גבאי בראל לחצו כאן