הכתבה הינה במסגרת שיתוף פעולה עם חברת אוביטר
צחי (שם בדוי) הוא אחד הלקוחות העצובים שלי. תיקי משפחה, מטבע הדברים, בד"כ מציפים מגוון של רגשות אצל שני הצדדים. יש לי הרבה לקוחות שבמהלך ניהול התיק חווים תחושות של כעס, מרמור וגם לא מעט תסכול ועצבים, האופייניים למי שנאבק על ממון ורכוש. אבל, עצב הוא רגש שבד"כ מאפיין זוגות שמתגרשים עם ילדים, על אחת כמה וכמה, כאלו שלא מצליחים, בין אם באשמתם ובין אם באשמת אחרים, לשמור איתם על קשר כפי שהיו רוצים.
צחי וגרושתו גלית (שם בדוי), היו נשואים שנים רבות והם הורים לתאומות כבנות 17. לאחרונה פנתה גלית לבית המשפט למשפחה בבקשה למנות פקידת סעד ולנקוט צעדים לחידוש קשר עם בנותיה, מאחר שלדבריה, צחי מסית אותן נגדה ומונע ממנה מידע לגביהן.
את המבט העצוב של צחי אני מכיר כבר כמה שנים טובות. יש דברים שעו"ד יכולים לעשות כדי לעזור ללקוחות שלהם ויש דברים שהם למעלה מכוחותינו.
"מה היא נזכרה עכשיו, רן" הוא שואל אותי "שש שנים היא לא בקשר איתן, לא מתקשרת, לא באה, לא מתעניינת, לא מזמינה אותן אליה, עכשיו היא רוצה להיות אמא? פתאום היא רוצה שהן תרגשנה שהיא "נלחמת" עליהן. איפה היא הייתה כשאביגיל (שם בדוי) בכתה שהיא רוצה שאמא שלה תעזור לה לבחור שמלה לבת מצווה שלה, או כשהבנות בכיתה עשו חרם על ליבי או כשהיא קיבלה תעודת הצטיינות בשנה שעברה? הן לא רוצות לדבר איתה, לא רוצות לראות אותה, זה באמת לא קשור אליי. אני לא מנעתי ממנה אף פעם ליצור איתן קשר. שנים היא לא רצתה ועכשיו, הן לא רוצות".
לפרטים נוספים אודות עו"ד רן רוט לחצו כאן
אז גלית גררה אותנו שוב לביהמ"ש, ושוב צחי נאלץ להפסיד ימי עבודה וכסף ולהגיע אליי ולהכין תצהירים ולפתוח פצעים ישנים וכואבים, אבל לפחות ההחלטה של בית המשפט לא הפתיעה.
טובתו, רצונו וזכויותיו של קטין - האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד קובעת בסעיף 3 כי בכל הפעולות הנוגעות לילדים תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה. כמו כן, קובעת האמנה בסעיף 12 את זכותם של ילדים להשתתף בהליכים בעניינם ולהביע את דעתם וכן את זכותו של הילד כי יינתן משקל ראוי לדעותיו בהתאם לגילו ומידת בגרותו (ס' 12(1) לאמנה).
ביהמ"ש כבר קבע במקרים קודמים, כי אין חולק שככל שעולה גילו של הילד יש לתת משקל כבד יותר לרצונו ויש גם להתייחס לתגובתו האפשרית במקרה של אי כיבוד רצונו, וכב' השופטת אספרנצה אלון קבעה כי מתבגר אשר מלאו לו 12 שנה ועשוי ל"להצביע ברגליו", יש לתת משקל לעמדותיו בהחלטות הנוגעות לחייו ומכאן שאין כופים על נער להימצא במקום שאינו חפץ להיות בו.
בפתח דבריו ציין ביהמ"ש כי הוא ער לחשיבות הרבה של היות קטין בקשר מיטיב עם שני הוריו ולהשלכות של נתק בין קטין לבין מי מהוריו. כך גם, ביהמ"ש ער לכך שכאשר מדובר בקטינות שהן על סף הבגירות, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקטינות בוגרות, רהוטות, אחראיות ושקולות העומדות על דעתן, יש לתת לרצונן וזכותן לאוטונומיה עצמית משקל משמעותי. לא ניתן לראות בציבור הקטינים מקשה אחת ויש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו תוך בחינת יכולותיו הרגשיות והאינטלקטואליות וכשריו המתפתחים של כל קטין וקטין.
בית המשפט דחה את התובענה ותמה כיצד מצפה גלית שיוגש תסקיר שירותי הרווחה, כאשר במועד בו יוגש התסקיר כבר מזמן תהיינה הבנות בגירות ולא ניתן לאלצן להיות בקשר איתה ואפילו קבע כלל כי זה המגיש תובענה לחידוש קשר עם קטין בן כמעט 18, צריך לצפות שלא יענה. הדבר מאוחר מדי, במיוחד אם אין מדובר בקשר שהתנתק זה עתה.
בית המשפט גם התרשם כי גלית היא זו שתרמה תרומה מכרעת בחוסר הקשר בינה לבין הבנות, ולא התרשם כי צחי הסית את הבנות או רצה להפריע לקשר שבין גלית ובין הבנות, אלא התרשם כי היא נוקטת כרגע במהלך זה על מנת "לנקות את מצפונה".
בית המשפט אפילו פסק הוצאות לטובתו של צחי, אבל בניגוד לתיקים אחרים, בתיק הזה אין באמת מנצחים.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
לביקור באתר של עו"ד רן רוט לחצו כאן
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).