הכתבה הינה במסגרת שיתוף פעולה עם חברת אוביטר
אף שהתופעה הזו מתייחסת להורים (מנכרים או מנוכרים) הייתי רוצה לשים במרכז את מי שבעיקר נפגע ממנה – והם הילדים. בקרב שבין הורים מתגרשים, פעמים רבות הנפגעים בשטח הם הילדים, מי שאמור לעמוד בראש סדר העדיפויות שלנו. כך, גם בתופעה של ניכור הורי, שמלווה, לצערנו, זוגות מתגרשים רבים. לקראת השנה החדשה כדי שנעצור לרגע ונבין שבסיפור הזה אין מנצחים ויש, בעיקר, מפסידים.
התופעה של ניכור הורי קיימת, ככל הנראה, משחר ההיסטוריה אך היא הפכה להגדרה של ממש בתחום הפסיכולוגיה רק בשנת 1985 על ידי פרופסור ריצ'רד גארדנר מארה"ב. המונח מגדיר את המצב שבו ילדים מגיעים לנתק של ממש מאחד ההורים (ההורה המנוכר) תוך שהם עוברים תהליך של הסתה ושל שטיפת מוח של ממש מצידו של ההורה השני (ההורה המנכר). התופעה הזו מתרחשת בעיקר בהליכי גירושין קשים. מחקרים רבים עסקו בתופעה המכוערת הזו, ובין היתר נמצא כי לרוב ההורה המנכר הוא ההורה שאצלו נמצאים הילדים במרבית הזמן.
לפרטים נוספים אודות עו"ד מורן אלסאיג לחצו כאן
זוהי אולי דוגמא מובהקת ליכולת של הורה לעשות שימוש בילדיו כ"כלי משחק" במסגרת הליך הגירושין אך גם מדובר באחת הפגיעות הקשות שיכול לעשות הורה לילדיו (וגם להורה המנוכר). פעמים רבות ההסתה שעובר הילד מובילה אותו לנתק כל קשר עם ההורה המנוכר, לעיתים לתמיד ולעיתים לתקופה מסוימת, שאחריה קשה עד מאוד לגשר על הפער שנוצר.
לכל ילד יש זכויות. ולכל ילד הזכות להיות בקשר עם שני הוריו. בתופעה של ניכור הורי נלקחת ממנו הזכות הזו. הורה הפועל לנתק את הקשר בין הילד להורה השני, בהכרח פועל לפגיעה בזכויותיו של הילד.
אף שהפגיעה בקשר לא נעשית מתוך רוע או רצון לפגוע בקטין חלילה, אלא שאותו הורה מאמין באמת ובתמים שהוא מגן על הילד בפני ההורה האחר. לטובת ההגנה על ילדו, ההורה המנכר, בין במילים ובין במעשים, מציג בפני הילד את ההורה האחר כהורה שאינו ראוי ואף מסוכן. כך, למעשה, באופן שאינו מודע, ההורה המנכר מסכן את הילד באופן רגשי, אישי, נפשי ופוגע בהתפתחותו התקינה. במרבית הפעמים אף ניתן לומר שמתעלל בהם, וזו התעללות ככל התעללות מלבד העובדה שלא רואים על גבי הגוף את הסימנים הכחולים.
זו התעללות שאינה פחותה מכל התעללות אחרת. זו התעללות שתשפיע על הילד פסיכולוגית ורגשית גם כשיהפוך לבגיר וזו תלווה אותו לכל חייו. לכן על המדינה, על רשויות החוק, ההורה המנוכר וכל מי ששותף לחייו של אותו הילד לפעול ללא לאות לעצור את ההתעללות.
ישנה רק דרך אחד לפעול כנגד ניכור הורי - בתקיפות וללא פשרות. במרבית המקרים זה שאלה של עיתוי. ככל שהצליח ההורה המנוכר, באמצעות רשויות החוק, "לתפוס" את תהליך הניכור בזמן - כך הנזק ודרכי הטיפול יהיו יעילים וקלים יותר.
במרבית המקרים הפתרון הוא להעביר את הילד המנוכר, במידה ולא מאוחר מדי, לחזקת ההורה המנוכר ולהביא את המפגשים של ההורה המנכר לידי פיקוח, בדיוק כפי שהשכל הישר מבקש לפעול כאשר קטין עובד התעללות פיזית.
בפתרון זה אין כל רצון להרחיק את הילד המנוכר מהורה המנכר ולנתק עימו את הקשר אלא להביא לידי טיפול אפקטיבי, מפוקח ולהביא להפחתה בסימפטומים של הניכור שחווה הילד מידי ההורה המנכר.
בשנים האחרונות באמצעות חשיפת הנושא בתקשורת נכתב נוהל עבודה בבתי המשפט לפיו ברגע שעולה החשש לניכור הורי (כלומר אין צורך להוכיח אותו אלא די בחשש), בית המשפט מחוייב לפעול באופן יעיל ומהיר על מנת לעצור ולמנוע את הניכור הורי והכל תוך 14 יום מהרגע הפניה לבית המשפט.
כך, שכחלק מהליך בבית המשפט יש לילד זכות להשמיע קולו ורצונו בפניי השופט. אולם, במקרים של ניכור הורי עשוי ביהמ"ש לקבוע כי בשל הניכור ההורי המופעל על ידי מי מההורים, שמיעת הילד אינה אותנטית וקול ההורה המנכר נשמע מגרונו כך ששמיעתו אינה תסייע בטיפול ובסיוע שיש לסייע לילד שעובר ניכור מהורו האחר.
ועל כן,הדרך האפקטיבית ביותר והטובה ביותר שמונחת לפתחו של ביהמ"ש הינה מינוי אפוטרופוס לדין לקטין שייצג אותו בפניי בית המשפט, ומינוי אנשי טיפול ומקצוע.
כאשר, כמובן, מטרת ההליך בסוף להשים סוף להתעללות בילד ולשמור על זכויות הילד לקשר עם שני הוריו.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).