הכתבה הינה במסגרת שיתוף פעולה עם חברת אוביטר
לא מרבים לדבר על התופעה המכוערת הזו, אבל כדאי להקדיש זמן לדיון באחד הנושאים הכואבים למייצגים - מצב בו עצם הייצוג בדיני משפחה הופך למסוכן. מצב בו דווקא הצד שכנגד (ואולי לעיתים הלקוח עצמו) מחליט להכניס אותנו, עורכי הדין, אישית, לתוך הסכסוך ולהתנכל לנו כפי שהם מתנכלים אחד לשני. לא רק שאנו נדרשים לעבוד תחת אש הטירוף של הליך הגירושין, הרי שעצם קיום הדלתיים הסגורות מגן על הלקוחות ומילא זה, אלא שזה הופך להיות נשק כנגדנו.
בשבוע שעבר ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין (הותר לפרסום ללא פרטים מזהים) שעוסק בדיוק בתופעה הזו. ההחלטה דנה בעורכת דין המייצגת אשה בתיק גירושין בסכסוך בעצימות גבוהה. הבעל (סרבן גט שנים רבות ועוד התנהגויות קיצוניות בעליל באמתחתו) מבין מהר מאד שמה שמונע ממנו להביא לשבירתה של האישה היא עורכת דינה החזקה ומחליט לתקוף אותה באופן ישיר, לאורך זמן, בתקיפות חוזרות בכל חזית אפשרית.
לפרטים נוספים אודות עו"ד אווה קליין לחצו כאן
בין היתר, מגיש הבעל אין ספור תלונות ללשכת עורכי הדין בדבר התנהלותה לכאורה של עורכת הדין. כל התלונות נסגרות – מלבד אחת (ועליה, לרבות התנהלות הלשכה בכלל - עוד יגיע הזמן הנכון לפרסם ולדון. לא כעת). באחת ההחלטות אף כתב ביהמ"ש כי "המבקש מרבה להגיש בקשות תיק, רובן בקשות סרק, תוך שהוא אינו מקיים את החלטות ביהמ"ש ותחת זאת מכפיש את הצד שכנגד ואת באת כוחה, וגם מבית המשפט אינו חוסך במילותיו".
נשים כרגע ב"צריך עיון" את מהות התלונה, אשר למעשה מלינה על הגנה של קטינים ונמשיך בהבנה הקשה שוועדת האתיקה לקחה חלק במתקפה שניהל אותו הבעל.
האבסורד הוא שעל מנת להוכיח את טענותיה נדרשת עורכת הדין לחומר המשפטי אשר מצוי בדלתיים סגורות, שהרי עסקינן בתיקי משפחה – ואין לה זכות מוקנית כזו והיא נדרשת לבקש מבית המשפט לעשות שימוש במסמכים בתיק, אותם מסתיר במכוון הבעל, המתלונן, מאת ועדת האתיקה (ששוב, לוקחת חלק במתקפה, בלא לראות את כל המסמכים הרלוונטיים…) ובית הדין המשמעתי (מוכרח לדון כשוועדת המשמעת מחליטה להעביר תיק כקובלנה).
בתיק הנ״ל, בית המשפט לענייני משפחה אפשר לעורכת הדין לעשות שימוש במסמכים ואילו בית הדין הרבני מקשה פי כמה ודורש בקשה פרטנית עבור כל מסמך שנועד להגשה הרי גם כן בדלתיים סגורות בבית הדין המשמעתי ובין אותם צדדים. תיק שעורכת הדין מייצגת בו כ- 6 שנים ומצויים בו אלפי מסמכים. תארו לכם. לאחר שבית המשפט אישר את העיון במסמכים ביקש הבעל לערער על ההחלטה.
"הבעל", השיבה עורכת הדין לביהמ"ש, "רודף אותה בצורה אובססיבית והוא מכפיש אותה ומגדף אותה באופן קבוע". עורכת הדין הוסיפה עוד כי "בקשת רשות זו היא בקשת סרק טורדנית. המבקש מנסה להתיש את המשיבה באמצעות הגשת עשרות תלונות נגדה ללשכת עורכי הדין וזאת על מנת למנוע ממנה לבצע את מלאכתה כעורכת הדין של האישה. המשיבה נאלצה עד היום להוציא מכיסה כ-250 אלף שקל לצורך ייצוגה בהליכי סרק שונים שהמבקש פותח כנגדה ולשים קץ להשתוללותו חוצת הגבולות, להטיל עליו הוצאות לדוגמא ולדחות את בקשת רשות הערעור".
ברי, כי כבר כאן קיימים פערי כוחות – לבעל הזכות לתקוף, לשכת עורכי הדין מחליטה להגיש קובלנה (ללא המסמכים ובלא לראות ראיות) ואילו עורכת הדין נדרשת לחודשי עבודה רק כדי להציג מסמכים שבעצם- יגנו עליה.
ולא די בכך, גם על עצם האישור לעשות שימוש במסמכים במסגרת הגנתה הגיש הבעל בר"ע למחוזי - וכאן, לרגע, לאחר שכל המערכות הקיימות מקשות על עורכת הדין, בית המשפט המחוזי עושה סדר ומכניס שכל ישר למערכות שכשלו.
במסגרת פסק הדין – אותו התיר לפרסום השופט נפתלי שילה מביהמש המחוזי בתל אביב – אף ללא שהדבר התבקש – נאמר סוף סוך הברור מאליו – זכותה של עורכת הדין להגן על עצמה גוברת על זכותו של הבעל לפרטיות. כמו התייחסותו ליתר הרכיבים ופסיקת ההוצאות לטובת עורכת הדין.
"למעלה מן הצורך", כתב השופט שילה, "אציין שאין בפי המבקש כל נימוק ענייני מדוע יש לסרב לבקשת המשיבה למסירת מסמכים לצורכי הגנתה וזאת במיוחד שעה שבית המשפט קמא כבר נעתר פעמיים לפני מתן ההחלטה השנייה לבקשות דומות ונקבע שזכותה של המשיבה להגן על עצמה גוברת על זכותו של המבקש לפרטיות, בכפוף לשמירה על חיסיון".
ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין – לא רואה את זה ככה.
ההליך כולו שברור לכל "משפחתולוג" מתחיל שהוא בריונות כנגד הפרודה (סרבן גט, זוכרים, כן?) באמצעות שימוש בעורכת הדין עלה בינתיים לעורכת הדין מאות אלפי שקלים ועוגמת הנפש כמובן בלתי ניתנת לאומדן כספי.
אנחנו מייצגים, אנחנו הבאפר בין הלקוחות לטירוף של בני זוגם/בנות זוגתם – זה קשה מספיק. לשכת עורכי הדין תתעוררי – את אחראית עלינו, התפקיד שלך להגן עלינו.
פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
לביקור באתר של עו"ד אווה קליין לחצו כאן
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).