היי חברים,
מי מאיתנו לא שמע בגן על סיפור "התרגיל" של יעקב ואימו רבקה לעשיו, ועל גניבת הברכות של יצחק.
תגידו, זה לא נשמע לכם מוזר? הרי זה כולה מילים – אבא מברך את ילדיו בכל ערב שבת, והוא לא אומר להם בגלל שברכתי את אבי אני לא יכול לברך גם את יוסי. גם לעשיו זה היה מוזר, שכן הוא שאל את אביו – הברכה אחת היא לך אבי, ברכני גם אני אבי.
שאלתו של עשיו מלמדת שהוא כלל לא הבין את מה שרבקה ויעקב אחריה הבינו, מתת הברכה היא בעצם העברת לפיד ההנהגה שעובר מאברהם דרך יצחק לדור הבא, לעשיו או ליעקב, עשיו מגלם את איש השדה, הלוחם, הצייד, החזק, ואילו יעקב מגלם את החנון יושב האוהלים, התמים הזה, לך תסמוך עליו שינהיג את השבט, הוא לא לוחם, לא צייד, ובגלל זה יצחק העדיף את עשיו, שאמנם לא היה צדיק גדול, אבל היה לוחם דגול.
לעומת יצחק, רבקה ביכרה את החכמה, את שיקול הדעת ואת המתינות, וגם את העורמה וראתה בהן תכונות נכונות יותר להנהגה ובגלל זה הכתוב מספר שרבקה העדיפה את יעקב כמנהיג העתידי של השבט שהקימו אברהם ושרה. היא ראתה את האלימות והפזיזות של עשיו והבינה שבכנען מרובת השבטים והתרבויות, עדיפה החכמה שתדע להביא שלום עם עמי הסביבה ולא הכוחנות והאלימות, על תכונה זו של יעקב אנו למדים גם מאירוע אונס-דינה ע"י נסיך שכם, שיסופר בהמשך ספר בראשית וכעסו של יעקב על פעולות הנקמה של שמעון ולוי באנשי שכם.
לדעתי וכפי שעולה מהכתוב, עשיו הבין רק בדיעבד מה הוא הפסיד, ובגלל זה הוא החל לבכות ויחד עם זה לתכנן את רציחתו של יעקב.
כשאני חושב על הסיפור הזה בהיבט של המשפט הישראלי, אני יכול לחשוב על שתי עבירות: עבירת הקשר להונות ועבירת ההתחזות.
אם נדבר על יעקב ורבקה, הרי שעל פניו היינו יכולים ליחס את עבירת הקשר להונות לשניהם ואילו את עבירת ההתחזות רק ליעקב. אבל חוק העונשין מאפשר לנו ליחס גם את עבירת ההתחזות לרבקה באמצעות הנגזרות החוקיות המשדל, המבצע בצוותא או המסייע, אל תדאגו מיד נסביר.
ביחס לעבירת הקשר להונות החוק קובע כי אדם שקשר עם זולתו על מנת להשפיע במרמה ו/או להונות ציבור או אדם, דינו 3 שנות מאסר. ואכן כפי שעולה מהכתוב יעקב ורבקה קשרו קשר להונות את יצחק ולהוציא ממנו את הברכות במרמה, כאילו הוא מעניק אותם לעשיו.
ביחס לעבירת ההתחזות הדברים ברורים, העונש בהתאם לחומרת המעשה יכול להיות 3 או 5 שנים, אבל הרי רבקה לא התחזתה לאף אחד, אלא רק יעקב. אזי כיצד ניתן ליחס לה גם את עבירת ההתחזות?
זאת כאמור נעשה על ידי 3 חלופות חוקיות: המשדל – אדם ששידל מישהו לבצע עבירה, עונשו יהיה כעונשו של המבצע בפועל. המבצע בצוותא – אנשים שהתאגדו יחד לבצע עבירה, וכל אחד עשה מעשה אחר כדי להשלים את ביצועה, עונשם יהיה זהה. המסייע – אדם שביצע מעשים שסייעו לאחר לעבור עבירה, יהיה עונשו מחצית מהעונש של המבצע.
ברור כי במקרה דנן, רבקה על פניו נכנסת לאחת הקטגוריות האלה. אם כן, מה תהיה טענת ההגנה שלנו?
שאלה מצוינת ידידיי – וכאן נצטרך לחזור קצת אחורה, לסיפור של מכירת הבכורה, להזכיר כי עשיו חזר מן השדה עייף, ויעקב שלנו בדיוק העמיד סיר מרק – נזיד עדשים, והריח, איזה ריח... עשיו מריח את ריח הנזיד, מתאווה לו, ומבקש מיעקב להלעיט אותו (כמו חיה) מהנזיד. יעקב שכאמור היה החכם מבין השניים, ניצל את ההזדמנות וביקש מעשיו לתן לו בתמורה את הבכורה.
כידוע בימי קדם, הבכורה, העניקה לבעליה זכויות יתר במסגרת הליכי ירושה, והבכור היה יורש פי שניים מאחיו, וככל שמדובר במנהיג, הרי שגם את ההנהגה ומנעמיה כמו גם אחריותה יורש הבכור.
עשיו כידוע, הסכים למכור את בכורתו ליעקב בתמורה לנזיד, וביטא בכך את זלזולו בתפקיד המנהיג שנאמר וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה.
בשל כך היינו בשל עצם העובדה שיעקב היה הבכור דה-פקטו, עומדת ליעקב ולרבקה הגנת הצורך הקובעת כי לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי להצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו, שלו או של זולתו, מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת המעשה, ולא היתה לו דרך אחרת אלא לעשותו.
יצחק אבינו לא ידע על העסקה בין הבנים, עשיו לא העז לספר לו ויעקב, כמו יעקב, שומר את הקלפים קרוב לחזה. מששמעה רבקה והבינה שיצחק הזקן רוצה להעביר את לפיד ההנהגה לעשיו. רבקה יודעת שזה לא תקין כי יעקב קנה את הבכורה והפך לבכור ובנוסף שעצם בחירתו מסוכנת לשבט לאור אופיו האלים, הפזיז והסוער.
לפני סיום ולאור האמור, נתייחס במשפט למעשיו של עשיו, הרי עשיו שיקר ביודעין ליצחק במטרה לקבל את הברכות, והציג את עצמו כבכור, למרות שידע שהוא מכר את בכורתו, בכך יש משום ניסיון לקבלת דבר במרמה, וגם ניסיון להונות את יצחק.
שבת שלום.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).