הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר
רבים חושבים שהסכם הממון מגן על הרכוש שלהם בטרם הנישואים והחיים המשותפים. זה נכון, עד מידה מסוימת. החלטה שניתנה לאחרונה בביה"ד הרבני האזורי בחיפה, ממחישה כמה משמעותיים הצעדים שאנחנו עושים במהלך החיים שלנו, למרות הסכמים כאלו ואחרים. בהחלטה שניתנה על ידי הדיינים הרב יוסף יגודה, הרב סיני לוי והרב יעקב שרעבי, נקבע כי על אף הסכם ממון שנחתם בין בני זוג בטרם נישאו, שקבע כי הדירה של הבעל תישאר שלו גם אם ייפרדו - הוחלט על חלוקה באופן שווה. מדוע? כי במהלך שנות הנישואין רשם הבעל את הדירה גם על שם האישה ובכך למעשה, כך לפי ההחלטה, נתן לה מתנה - את זכותה בדירה, וזהו מעשה מוגמר.
לפרטים נוספים אודות עו"ד ונוטריון גיל אלימלך לחצו כאן
בני הזוג חתמו בטרם נישאו על הסכם ממון שעיקרו הפרדה רכושית בנכסים מסוימים ובחילופיהם. ההסכם אושר על ידי נוטריון. בהמשך, בשנת 2012 חתמו הצדדים על הסכם לביטול תוקפו של הסכם הממון, גם כן בפני נוטריון, אך ביטול ההסכם לא אושר מעולם על ידי ביהמ"ש.
בתחילת חייהם המשותפים הייתה בבעלות הבעל דירה, היא זו השייכת לו על פי הסכם הממון, אך בהמשך זו נמכרה ומכספיה, בתוספת סכום נוסף, נרכשה דירה נוספת שהייתה רשומה על שם שני הצדדים בחלקים שווים.
בין בני הזוג נתגלע סכסוך סביב הדירה ובפנייה לבית הדין ביקשו לקבוע למי היא שייכת. האם את תמורת הדירה הרשומה בחלקים שווים, יש לחלוק בחלקים שווים כפי שטענה האישה או שיש לחלוק בהתאם להשקעה של כל אחד מן הצדדים, בהתאם להוראות הסכם הממון המקורי, כפי שטען הגבר. לטענתו של האיש, יש להשיב לו מתוך תמורת הדירה הנוכחית כמיליון שקלים, כספי תמורת הדירה אשר שמשו את הצדדים לצורך רכישת הדירה השנייה, ואת השאר יש לחלוק באופן שווה.
הגבר טען, כי אין תוקף להסכם השני, הקורא לבטל את הסכם הממון הראשון, משום שהדבר מעולם לא אושר בביהמ"ש. עוד טען, כי עריכת ההסכם לביטול הסכם הממון נבעה מלחץ של האישה שאיימה עליו כי אם לא יבטלו את ההסכם היא תתגרש ממנו.
מנגד, טענה האישה כי למרות העיקרון הכללי לפיו אין תוקף להסכם ממון שבין צדדים במהלך הנישואין בלא אישור בית המשפט, ישנם חריגים לכלל. בעניינו, כך לשיטתה, הצדדים ממשו את ההסכם החדש, דהיינו את ביטול ההסכם הראשון בכך שהעבירו את מחצית הדירה הראשונה על שם האישה. ההעברה נעשתה על ידי הנוטריון בפניו חתמו על ההסכם הראשון וגם על הסכם הביטול.
עוד טענה כי העברת הבעלות של מחצית הדירה הראשונה על שמה, התרחשה כארבע שנים לאחר שרכשו את הדירה השנייה, שגם היא רשומה על שם שני הצדדים. לעמדת האישה, נמצא שהצדדים ממשו את הסכם הביטול ונהגו כך תקופה ארוכה. הדבר מוכיח על גמירות דעת מלאה.
הדיינים בהחלטתם לא מצאו לקבוע בנוגע לתוקפו של הסכם הממון, שכן ביטולו לא אושר כדין על ידי ביהמ"ש. אולם, בנוגע למחלוקת הם פסקו כי תמורת הדירה שבמחלוקת תחולק באופן שווה בין הצדדים.
לעניין הדירה הראשונה, לדברי הדיינים, הסכם הממון נועד רק להגן כנגד טענה על שיתוף ספציפי בדירת המגורים, אך אינו מתייחס למציאות של רישום הדירה על שם האישה, וממילא גם אינו נותן הגנה למקרה כזה. לכן, אם הבעל מעביר את הבעלות על הדירה הראשונה לבעלות משותפת שלו ושל אשתו, כפי שאכן נעשה, הרי הרישום משקף את המציאות האמיתית, וברישום זה "נתן הבעל לאישה במתנה מחצית מהבעלות על הדירה".
כאמור, בהמשך מכרו בני הזוג את הדירה ורכשו במקומה דירה אחרת, באמצעות כספים משותפים. גם כאן, נרשמו השניים כבעליה המשותפים של הדירה. "האיש", כתבו הרבנים, "העביר בפועל מחצית מן הבעלות בדירה על שם האישה. אמנם התחייבות להעברת בעלות בנכס, היא 'הסכם', וניתן לדון בתוקף התחייבות זו על פי העקרונות בתוקף הסכם ממון שאושר בבית הדין או לא קיבל אישור כזה. אך העברת בעלות בנכס אינה 'הסכם ממון' הדורש אישור בית משפט, אלא מעשה משפטי גמור שלא נגרש לגביו אישור של ערכאה שיפוטית".
אכן, כך לפי הדיינים, בשלב ראשון חתמו הצדדים על הסכם של ביטול הסכם הממון ולאחר מכן חתם האיש על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הבעלות על הדירה הראשונה. "בסופו של דבר", כך נכתב בפסק הדין, "העביר האיש לאישה חלק מרכושו במתנה, ללא תמורה. אם כן, אין מדובר כאן בהסכם ממון כהגדרתו בחוק יחסי ממון, אלא בהעברת בעלות בנכס, מעשה משפטי גמור, שלאחריו אין צורך כלל בהסכם שקדן לו, או באישור ערכאה שיפוטית למעשה זה. אף אילו היה מדובר בהסכם, ההסכם אינו צופה פני עתיד, אלא נועד לביצוע מיידי. כמו כן, העברת בעלות בחלק האישה בנכס ספציפי, אינה מסדירה את כלל יחסי הצדדים ולפי העקרונות בפסיקה, אין הסכם כזה מצריכך אישור של ערכאה שיפוטית".
בסיכומו של דבר, הדירה הראשונה הייתה בבעלות בלעדית של הבעל, והיא הועברה מרצונו לבעלות משותפת בחלקים שווים של שני הצדדים. "אין במעשה זה", נכתב, "כל סתירה להסכם הממון שנחתם בין הצדדים, וזאת לאחר שהאיש עשה מעשה ונתן מתנה לאשתו". לפיכך, הדירה השנייה, שנרכשה מתמורה שהתקבלה ממכירת הדירה הראשונה, נרכשה במשאבים משותפים של בני הזוג ולכן יש לחלוק את תמורתה בחלקים שווים.
מה משמעותה של החלטה זו? אנו שמים את מבטחנו בהסכם הממון, אך לא נזהרים מפעולות אחרות שגם להן יש תוקף משפטי. אשר על כן, בטרם חתימה על כל מסמך שהוא, גם העברת רישום בעלות על דירה וכל חתימה על מסמך או חוזה משפטי, מחייבים זהירות רבה, ומצריכים ייעוץ משפטי מקצועי ואמין.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
לפרטים נוספים אודות עו"ד ונוטריון גיל אלימלך לחצו כאן
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר