הכתבה נכתבה בשיתוף עו"ד רן רוט
עידית ויגאל (שמות בדויים) התחתנו לפני כשש שנים. ההתחלה הייתה מבטיחה, תוך פרק זמן קצר עידית נכנסה להריון ולזוג נולדו תאומות. עידית ויגאל, כמו הרבה זוגות צעירים אחרים, עשו חישוב כלכלי פרקטי לשעתו, והגיעו למסקנה שבשנים הקרובות עדיף לעידית לא לצאת לעבוד, כי בלאו הכי, התשלום עבור הגנים והצהרוניות לשתי הבנות יהיה גבוה מהמשכורת שלה.
והשנים עברו, ועידית נשארה לטפל בילדות ובבית ויגאל היה המפרנס היחידי והחיים לא היו קלים כלכלית, אבל הם הסתדרו, ואז הילדות קצת גדלו ועידית עדיין לא עבדה וההרמוניה בין בני הזוג הלכה ופחתה.
לפרטים נוספים אודות עו"ד רן רוט לחצו כאן
יגאל היה מגיע הביתה בסוף יום העבודה, מוריד בבעיטה את הנעליים בכניסה לבית, מתיישב ליד השולחן ומחכה שיגישו לו את ארוחת הערב, יביאו לו את נעליי הבית ובכלל יתייחסו אליו כפי שחשב שצריך להתייחס למפרנס היחיד בבית.
בהתחלה עידית עוד השתמשה בכרטיס אשראי שיגאל השאיר אצלה, אבל באיזשהו שלב, אחרי תקופה נגמר לכרטיס התוקף ועידית ביקשה מיגאל שיזמין כרטיס חדש, והוא אמר שהזמין ובדרך, ועבר עוד חודש ועוד חודש והכרטיס לא הגיע וכשעידית שאלה שוב את יגאל הוא מאוד התעצבן ואמר לה שרק בגלל שהיא מנדנדת היא לא תקבל כרטיס, ובכלל היא כל היום בבית אז למה היא צריכה בכלל כרטיס אשראי, ושתגיד לו מראש כמה היא צריכה, והוא כבר ייתן לה.
ובתחילת כל שבוע הוא היה משאיר לה איזשהו סכום שהיה אמור להספיק לה לקניות לכל השבוע ובכל פעם שעידית רצתה לקנות משהו מעבר לקניות בסופר, כמו נעליים לילדות או לעצמה, כל דבר בעצם היא הייתה צריכה לפנות ליגאל ולבקש ממנו כסף וגם להסביר בדיוק מה היא מתכננת לעשות בו וכמה עולה כל דבר. ויגאל לא תמיד נתן. לפעמים הוא היה אומר שאין לו כסף ולפעמים שאין לו חשק לפרגן לה ולפעמים הוא סתם צעק עליה שהיא פרזיטית שלא עושה כלום חוץ מלשבת בבית ולבזבז את הכסף שלו, ולפעמים הוא גם נתן.
ועידית כבר חשבה שהשיא הגיע ביום חורפי וגשום בו אחת התאומות חלתה ועידית שנשארה בבית לבד כרגיל, בלי שקל, נאלצה להרים אותה בידיים ולצעוד רבע שעה בגשם עם ילדה חולה כי פשוט לא היה לה כסף למונית, אבל זה לא היה השיא.
מטבע הדברים, מערכת היחסים בין השניים הלכה והידרדרה, אבל אחת לכמה זמן יגאל היה נכנס למיטה ומבקש, שלא לומר דורש, מעידית לקיים יחסי אישות. ולילה אחד היא אמרה לו שהיא לא מרגישה טוב ולא מסוגלת, והוא ענה לה שהוא מקווה שהמחלה שלה תחזיק שבוע כי אם היא כל כך חולה אז בטח גם אין לה תאבון, והיא לא צריכה כסף כדי לעשות קניות השבוע. ואחרי כמה ימים יגאל ביקש שוב, והפעם עידית הסכימה, ובבוקר הוא נתן את הכסף של הקניות ואפילו הוסיף בונוס קטן, ומאז זה הפך להרגל ועידית מקבלת כסף בבוקר של אחרי. ועידית לא השתמשה בבונוס שהיא קיבלה מיגאל בערב הראשון, וגם לא באלו שבאו לאחר מכן, ואחרי שהיה לה מספיק היא פנתה לקבל עזרה.
המקרה של עידית הוא מקרה חמור של אלימות כלכלית, ויתכן שאף מעבר לזה. אלימות כלכלית היא תופעה בה אחד מבני הזוג שולט על הנכסים הכספיים של בני הזוג, ובן זוגו תלוי בו כלכלית כמעט באופן מוחלט על מנת להתקיים.
הקושי של נשים, שחיות בשגרה ארוכת שנים בה מופעלת כלפיהן אלימות כלכלית לשנות את מסלול חייהן, הוא עצום. ועידית היא אישה אמיצה מאוד. בית המשפט לענייני משפחה מתייחס לאלימות כלכלית כפסולה, חסרת תום לב ובזויה. במקרים קיצונים, כמו במקרה של עידית, הוא אף צפוי להוציא צו הרחקה.
אני בדרך כלל מסכם את הטור שלי בעצה למי שמצוי במצב מסוים. הפעם אני דווקא לא פונה אליהם, אלא למי שסובב אותם. אישה שנתונה לאלימות כלכלית, זקוקה לעזרה כדי לפרוץ את מעגל האלימות. תעזרו לה.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.ilלביקור באתר של עו"ד רן רוט לחצו כאן
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף עו"ד רן רוט