הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר
היי חברים,
בפרשה האחרונה שבספר בראשית, מסופר על הימים האחרונים לחייו של יעקב אבינו, על צוואתו וברכותיו לבניו, ועל הלווייתו. לאחר הלוויה, חוששים האחים כי לאחר פטירת יעקב, יתנכל אליהם יוסף ויעניש אותם ע"כ שהם מכרו אותו לעבד.
זה המקום לציין כי ע"פ המדרש, בכל 17 השנים בהם חי יעקב במצרים לצד יוסף, הם לא נותרו לבד, משום החשש של האחים, שיתגלה לאביהם שהם אלה שמכרו אותו, ושבגללם הוא הגיע למצרים, כאשר הם משקרים לאביהם כאילו יוסף נטרף. לאחר הפטירה של יעקב, ועל מנת להימנע מכך, נגשו האחים אל יוסף וסיפרו כשהם יודעים שזה לא נכון (כי יוסף מעולם לא סיפר שהם מכרו אותו), שאביהם ציווה לפני מותו שיוסף יסלח להם.
יוסף יודע שזה שקר היות והוא יודע שהוא מעולם לא סיפר לאביו כי אחיו מכרו אותו, מרגיע אותם ומספר להם שאמנם הם חשבו עליו לרעה אך האלוקים חשב לטובה, על מנת שיהיה מי שידאג להם בזמן הרעב.
לאור הסיפור וחרף העובדה ש"העדות" שמסרו האחים לא ניתנה בבית משפט או במסגרת הליך שיפוטי, נעסוק כיום בעבירה שעניינה מתן עדות שקר בבית משפט. זוהי לשון החוק: עדות שקר היא עבירה מסוג פשע, והעונש בגינה יעמוד על 7 שנים. לצד זאת אם העדות ניתנה בתמורה לטובת הנאה, הרי שזו נסיבה לחומרה והעונש יעמוד על 9 שנות מאסר.
במקרה דנן, האחים משקרים ליוסף וממציאים צוואה לפיה אביהם ציווה כי על יוסף לסלוח לאחיו, כאשר הם יודעים, ואף יוסף יודע שאביהם כלל לא ידע שהם מעורבים בהיעלמות שלו. אם ניקח את זה צעד אחד קדימה, אפשר יהיה להתפלפל האם נכון יהיה להאשים את האחים בנסיבה החמורה יותר, שכן יהיה מי שיגיד שהם עשו זאת כדי לקבל טובת הנאה בדמות ההטבות שיוסף – המשנה למלך מצריים יכול להרעיף עליהם.
לחילופין, ומן העבר השני, יטען הטוען שהחוק קובע את הנסיבות המחמירות רק כלפי מי שהעיד בתמורה לטובת הנאה, דהיינו שטובת ההנאה ניתנה באופן ישיר כתמורה בעד מתן עדות השקר, ובמקרה שלנו הדבר איננו כן, שכן הם לא קיבלו שום דבר כתמורה בעד העדות.
אפשר יהיה לומר כי קיימת פה עבירה נוספת של קבלת דבר במרמה, שכן הם שיקרו על מנת להמשיך להנות ממנעמי השלטון של יוסף – המשנה למלך מצרים. מן העבר השני, וכטענת הגנה עומדת לאחים ההגנה לפיה, בעיניהם היה חשש אמיתי שיוסף ינקום בהם על מכירתו, עכשיו אחרי שאביהם נפטר, החשש הזה מפני נקמתו של אדם רב עוצמה כמו יוסף – המשנה למלך, הביא אותם לשקר.
ברי כי אין בכך להצדיק מתן עדות שקר, וברי כי אם אדם ישקר בבית משפט על מנת להתחמק מהעונש יהיה בכך נסיבה כדי להחמיר עימו. אבל, כאשר מדובר על ימי קדם כאשר לשליט הייתה היכולת גם להוציא להורג או להחזיק אנשים כעבדים, הרי ששקרם של האחים מהווה נסיבה לקולא.
לסיכום,
השקר הוא דבר נורא, והוא חמור שבעתיים כשהוא מגיע כעדות בבית משפט. יחד עם זאת וכמו בכל תיק, בית המשפט בוחן את נסיבות מתן עדות השקר, ואם יתברר שמסירת עדות כזו נעשתה ללא ברירה, הוא יתחשב בעניין ביחס לשאלת העונש.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר