הכתבה נכתבה בשיתוף עו"ד רן רוט
שמרית ממש התרגשה כשיובל הגיש תביעה למשמורת משותפת כשמלאו לתאומים שלהם 6. הם כבר היו גרושים שלוש שנים, ושמרית הייתה שלמה מאוד עם ההחלטה להתגרש. הדבר היחידי שהטריד אותה הייתה המחשבה שהיא "גוזלת", ולו במעט, מהילדים שלה את הקשר עם אביהם. לכן, היא שמחה לגלות שהוא מעוניין לשהות יותר זמן במחיצתם.
לפרטים נוספים אודות עו"ד רן רוט לחצו כאן
השניים הכירו כבר בתחילת התיכון ונחשבו לזוג המקובל של השכבה. יפים, פופולריים ומאוהבים. הוא התגייס ליחידה סודית ב- 8200 והיא שירתה כפקחית טיסה בחיל האויר. הקשר בניהם צלח חודשים בהם בקושי התראו ודי הרבה חיזורים מבני המין הנגדי. אחרי השחרור הם נסעו יחד לטיול הגדול וחזרו כשהם נחושים להתחתן. לא עזרו הניסיונות של כולם להניא אותם מלממש את הרעיון בגיל כל כך צעיר, לא של אבא שלו שרמז לו שכדאי להתנסות קצת לפני שהוא מתמסד ולא של ההורים שלה, שאהבו את יובל מאוד, אבל העדיפו לראות את הבת שלהם מתחילה ללמוד ולבנות קריירה לפני שהיא מקימה משפחה.
שניהם אמנם תיכננו להתחיל ללמוד, אבל קצת אחרי החתונה יובל נחטף לעבוד בחברת סטארט אפ במשכורת שערורייתית ביחס לגילו, ושמרית התלבטה בשאלה מה לעשות כשתהיה גדולה. היא התחילה ללכת לסדנאות של חיבור גוף ונפש, ובין השאר, גם ניסתה להיכנס להריון. זה לא קרה, לא בפעמים הראשונות, וגם לא אחרי שנה של ניסיונות. הם הלכו לרופאים ואז לרופאים מומחים והתחילו בטיפולי פוריות.
באותה התקופה שמרית הייתה מחוברת כולה לצד הרוחני שלה והאמינה באנרגיות חיוביות ובלפזר חיוכים. היא התחילה להחליף את התזונה שלה והורידה בהתחלה בשר ואז סוכרים והיו גם תקופות נטולות לקטוז. היא גידלה בגינה שלהם ירקות אורגנים ועשתה מדיטציות. יובל לעומתה, בילה את רוב זמנו בצפון תל אביב. בהתחלה עוד בג'ינס וטישירט, אבל בהמשך זה השתנה לטובת חליפות יוקרתיות לפגישות עם משקיעים. הוא לא שינה את הרגלי התזונה שלו ולא הבין את ההתעקשות של שמרית לא להצטרף למפגשים חברתיים שלו וגם לא את חוסר החיבה שלה לחברים החדשים שלו, אבל הם באמת אהבו אחת את השנייה והמטרה המשותפת שלהם להביא ילדים השאירה אותם ביחד. ובסופו של דבר, אחרי כמה שנים, שמרית נקלטה וילדה תאומים.
כנראה שיובל חשב שאחרי שהילדים ייוולדו שמרית תחזור להיות הבחורה שהתאהב בה בתיכון, אבל גם אחרי הלידה שמרית העדיפה את חיי הבית ואת החיבור לעולם הרוחני. כל אחד מהם הלך לכיוון אחר ובסופו של דבר הם התגרשו בתהליך שכיבד את שני הצדדים כשהתאומים היו בני 3. יובל, בהתאם למשכורת שלו ולגילם של הילדים שילם דמי מזונות גבוהים.
הילדים היו רוב הזמן עם שמרית, הם באמת עוד היו קטנים, יובל עבד קשה ועד שעות מאוחרות, ולרוב במקום לקחת אותם הוא היה בא לבקר אותם ונשאר איתם אצל שמרית, מדבר בנייד במקום לבלות איתם. הבקשה למשמורת משותפת שהתקבלה מעורך הדין שלו הפתיעה ושמחה אותה מאוד. גם כשהסתבר לה שהמשמעות הכלכלית של המשמורת המשותפת היא דרמטית מבחינתה, היא העדיפה, כדרכה, לראות את הצד החיובי שבעניין.
לקח לשמרית זמן להבין שהסיבה האמיתית לבקשה לא הייתה הרצון של יובל לבלות עם התאומים, אלא הרצון שלו להפחית את דמי המזונות. יובל שכח באופן קבוע להגיע בזמן לאסוף אותם מבית הספר ושמרית כבר התרגלה לאסוף ולטפל בהם בעצמה עד שהיה מגיע בשעות הערב לאסוף אותם ממנה. בימי חמישי, בהם היו אמורים לשהות אצלו מהצהרים, הוא היה נתקע בפגישות עד שעה מאוחרת. הוא טס לחו"ל בתדירות גבוהה לתקופות ממושכות ולא הייתה אפילו פעם אחת בה הוא נשאר לטפל בילדים בזמן שהיו חולים.
לא השהייה והטיפול בתאומים הם שהפריעו לשמרית כשהיא באה אליי, אלא חוסר היכולת שלה גם לטפל בילדים וגם להתפרנס בעצמה בזמן שיובל לא עומד בהתחייבויות שלו לזמנים בהם הוא אמור להיות עם הילדים.
המקרה של שמרית עצוב, והוא תופעה שהולכת ומתפשטת בקרב נשים גרושות רבות בשנים האחרונות, אבל במקרה שלה כאשר בית המשפט יידרש לחישוב דמי המזונות הוא לא יתחשב בימים כפי שהם קבועים בהסכם המשמורת, אלא בימי השהייה בפועל, ואלו דלים מאוד.
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.ilלביקור באתר של עו"ד רן רוט לחצו כאן
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף עו"ד רן רוט