הכתבה נכתבה בשיתוף מולי ארי ואוביטר
בלילה של יום שני, התעוררו רבים מתושבי ישראל בגלל האדמה שרעדה כאן. הרעש העיקרי אומנם היה בטורקיה ובסוריה, שם עדיין לא יודעים מהו היקף האסון, כמות ההרוגים וגודל הנזק. אנחנו בסך הכל הרגשנו את ההדים, וזה היה מבהיל. זאת הייתה דוגמא קטנה למה שעלול להתרחש כאן בעוד יום, יומיים, שנה שנתיים. ההערכות בכלל הארץ היא כי בעתיד תתרחש בישראל רעידת אדמה חזקה. בחודשים האחרונים חווינו כאן גלי הדף מרעידות אדמה שונות שהתרחשו במדינות אחרות ואין לדעת מה ילד יום.
ליצירת קשר עם עו"ד שלומי הראל לחצו כאן
אז מה נותרנו לעשות? לשבת ולהמתין לרעידה שתגיע? כזו שתהרוס מבנים, תקבור חיים? כמובן שלא. עלינו לשנס מותניים ולהיערך לכך. כבר לפני כמה שנים החלה המדינה בעידוד התחדשות עירונית. תמ"א 38, על שלל סוגיה, נועדה לספק מענה למבנים ישנים בערים המרכזיות ובפריפריה, בין היתר מפני רעידות אדמה. חיזוק מבנים ותשתיות, פרטיים וציבוריים.
רמת גן היא אולי שיאנית הפרויקטים. בעיר הצפופה, המורכבת בניינים ישנים, החלו לצוץ עוד ועוד פרויקטים של תמ"א 38. והעיר, כך נראה, מתחדשת. אבל כל זה אינו מספיק.
בישראל, על פי דוחות שונים שהוגשו בפני הכנסת, כ-70 אלף יחידות דיור שאינן עומדות בתקן הבנייה לרעידות אדמה. בניינים אלו ממוקמים באזורים הנמצאים בסיכון סיסמי גבוה, כ-40 אלף יחידות מתוכן מוגדות בסיכון גבוה במיוחד, בערים על השבר הסורי-אפריקאי (כמו אילת, טבריה, חצור הגלילית בית שאן וקרית שמונה).
למרות הצורך ולמרות החשיבות, בכלל הארץ, וכן גם ברמת גן שמובילה את תחום ההתחדשות העירונית, הוצאתם לפועל של פרויקטים היא מתישה, ארוכה ונגועה בסחבת שאין כמוה. שנים על גבי שנים עד לחתימת הדיירים על ההסכם בפני היזם, אותו זמן לאישור התוכנית ובסוף לבנייה. עד אשר קורם הפרויקט עור וגידים, עד אשר נכנסים הדיירים לביתם החדש, לוקח זמן ארוך שדומה כנצח. ילדים נולדים, הקשישים הולכים לבית עולמם והפרויקט תקוע.
והזמן? אין לנו זמן. כי לא רק שלדיירים, לבעלי הדירות, מגיע לשפר את מגוריהם, אלא שמדובר בהכרח מבחינה בטיחותית. אין לנו זמן של שנים על גבי שנים עד לאישור תוכנית התמ"א, שכן רעידות האדמה אינן מתחשבות בבירוקרטיה שלנו.
לאחרונה פורסם כי הממשלה החדשה, במסגרת חוק ההסדרים, תפעל להסרת חסמים שונים על מנת לזרז את הוצאתם לפועל של פרויקטים של התחדשות עירונית. בין היתר יפעל משרד האוצר להוריד את הרוב הדרוש להסכמת הדיירים בפרויקטים של תמ"א 38/2 ל-66%, במקום 80% כיום, כפי שדרוש היום לפרויקטים של פינוי בינוי, וכן יבחנו במשרד שינוי בשיעור הרווח היזמי המומלץ. בנוסף, תוכניות בנייה מצומצמות יעוברו מהוועדות המחוזיות למקומיות במטרה לקצר הליכים.
מדובר בצעד חשוב ונכון, אך אינו מספיק. חשוב להפחית את משך הזמן לאישור התוכנית, לבנות מנגנון יעיל שיסדיר את ההליכים, יגן על בעלי הדירות והיזם מחד, ויסייע לרשות המקומית בתכנון מנגד. אם כל הגורמים, כולל המדינה והרשות המקומית, לא ישנסו מותניים ויפנו לכך תקציב, ניוותר מאחור ונמצא עצמנו ללא הגנה ביום הדין.
יחד עם זאת, באוקטובר 2023 יסתיים התוקף של תוכנית תמ"א 38 שהובילה הוועדה הארצית לתכנון ובניה. "חלופת שקד" שצפויה להיכנס במקום עשויה לספק פתרונות מבחינת התחדשות בניין בודד, אך עדיין נותרו שאלות רבות שנשארו עדיין פתוחות ושצריך באופן דחוף לדון בהם.
מעורבות גדולה יותר של העיריות בפרויקטים של התחדשות עירונית, מה שיקל על "דיירים סרבנים" לחתום, ולהבין שהעיריה לוקחת חלק פעיל בהתחדשות העירונית, כפי שקורה בערים רבות הפועלות ב "מסלול רשויות".
במסגרת "מסלול רשויות" נוטלת העיריה חלק פעיל ומאוד חשוב בתהליך, מערבת מראש את הוועדה המחוזית ומקבלת את אישורה לאישור תוכנית רחבת היקף.
מסלול זה הינו פשוט ואפקטיבי בצורה ניכרת בעיקר בשל מעורבת של הוועדה המחוזית בתכנון באופן המקצר תהליכים בצורה משמעותית.
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף מולי ארי ואוביטר