הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר
בשנים האחרונות יוצא מבתי המשפט מסר אחיד ותקיף נגד מי שגורם לניכור הורי. החלטות רבות שהתקבלו בערכאות השונות בכל רחבי הארץ מביעות את הצורך בהרתעה כלפי מי שמסית את ילדיו וגורם לנזקים, לעיתים בלתי הפיכים בין ילדיו לבין ההורה האחר. ניכור הורי הוא תופעה קשה שמתרחשת בעיקר בקרב בני זוג שהתגרשו. היא קשה כי היא פוגעת בזכות של הילד לקשר עם שני הוריו וגם משום שהיא פוגעת בזכות של ההורה המנוכר בקשר עם ילדיו ולשמש הורה. מעל לכל, לעיתים מדובר בנזק בלתי הפיך, נתק של ממש, אף לעיתים לצמיתות, בין ההורה המנוכר לבין ילדיו שהוסתו כנגדו.
מקרה קשה שכזה הגיע לפתחו של ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים, ונידון בפני כבוד השופט נמרוד פלקס. בחודש שעבר, לאחר שמיעת עדויות משני צידי המתרס ולאחר קבלת חוות דעת, פסק ביהמ"ש כי אב שהוביל לנתק בין 9 ילדיו לבין האם, יפצה אותה ב-180 אלף שקלים. זהו אולי לא סכום עתק, אבל זהו מסר ברור וחשוב שיוצא מפתחו של בית המשפט - הקובע כי מי שהוכח כי הסית בכוונה, כי הפר את חובתו כהורה ואת הזכויות של ילדיו - יישא במחיר. "נזק אשר אין פיצוי כספי שיוכל לתת לו מענה", קבע כבוד השופט בסופו של פסק הדין והוא אכן צודק.
פסיקת ביהמ"ש ניתנה במסגרת תביעה שהגישה אם ל-9 ילדים נגד בעלה לשעבר בטענה כי עליו לפצות אותה מפאת הניכור ההורי לו גרם. הניכור ההורי, כך לדבריה, הוביל לניתוק קשר בינה לבין חלק מילדיה, וכן פגע בצורה משמעותית בקשר בינה לבין ילדיה האחרים. האם תבעה גם פיצוי בגין לשון הרע שפרסם כנגדה האב, אך תביעה זו נדחתה משלא הוכיחה האם כי הדברים אכן פורסמו ומה היה היקף הפרסום.
הצדדים השתייכו לקהילה מסוימת ונישאו זה לזו בשנת 1996 ובמהלך שנות נישואיהם נולדו להם 9 ילדים. בני הזוג נפרדו והתגרשו בשנת 2015. בשלהי אותה שנה התארסה האם לגבר אחר ולאחר מכן נישאה לו. בסמוך לאחר הפרדת המגורים, סירבו חמשת הילדים הגדולים, בני 9-17, לקשר עם האם. נוכח סירוב הקשר האמור קבע בית הדין הרבני, כי חמשת הילדים הגדולים יהיו במשמורתו הפיסית של האב, ואילו ארבעת הקטנים יהיו במשמורת האם. נקבע כי יתקיימו מפגשים בין כל אחד מהצדדים לבין הילדים שהיו במשמורת הצד האחר, אך אלו לא התקיימו כסדרם. בפרט לא התקיימו מפגשי האם עם הילדים שהיו בחזקת האב. לטענת האם, האב לא עודד מפגשים אלו ואף פעל לסכלם, לרבות בעזרת מי מבני קהילתו. בזמנים אלו אף פעלו האב ומי מבני המשפחה המורחבת והקהילה בניגוד להחלטות בתי הדין הרבניים, עת נטלו לחזקתם מי מהילדים שאמור היה להיות בחזקת האם.
בחודש דצמבר 2015, בעת שהיו בדרכם האם ובעלה החדש בדרכם חזרה לישראל מנסיעה בת מספר ימים, השניים נעצרו בעקבות צו שהוצא נגדם. בדיעבד התברר כי השניים הופללו, על ידי אדם שבהמשך עמד על כך לדין, הורשע ונידון למאסר. יחד עם זאת, עד שיכלו לחזור לישראל חלפו כ-16 חודשים, במהלכם לאם היה קשר מועט בלבד עם הילדים. כששבה לארץ, גילתה כי גם ילדיה הקטנים ניתקו עמה את הקשר ואינם רוצים לפגוש בה. מצב הדברים הנוכחי, אפוא ששישה מילדי הצדדים כמעט אינם בקשר עם האם, ושלושת הילדים הקטנים בקשר מצומצם עמה, כאשר אחד מהם נפגש עמה כאמור אך במרכז הקשר.
האם טענה כי היא פעלה בכל כוחה לשמור ולחדש את הקשר בינה לבין ילדיה, אך האב סיכל זאת - הן ישירות בדרך של הסתת הילדים כנגדה, והן בעקיפין, באמצעות בני משפחתה שהתנגדו לקשר בינה לבין בעלה החדש. עוד טענה האם, כי האב דחה את כלל הטענות נגדו. לטענתו, ביסוד התביעה ניסיונה לשים את היד על חלקו בתמורת מכר דירתם המשותפת. האב הפנה אצבע מאשימה אל האם, אשר במעשיה ובמחדליה המאיסה עצמה על הילדים, עד שחלקם מסרבים לקשר עמה.
"הורה הפועל בכוונה לסכל קשר בין ההורה האחר לבין ילדיו", קבע השופט בהחלטתו, "פוגע אנושות בזכויות וטובת ההורה האחר והקטין, ומפר את חובת הזהירות ואף נוהג בחוסר תום לב. לעניין צפיית הנזק ייאמר, כי ברי שהורה הפועל כאמור, לא רק שיכול הוא לצפות את הנזק, אלא סביר להניח שפועל הוא בזדון. מקום בו נמצא שהורה אחד מסית את הילדים כנגד ההורה האחר, ופוגע בקשר שבין הילדים לבין ההורה האחר, ניתן לחייב את ההורה המסית לפצות את ההורה האחר בגין נזקיו - בין ממוניים ובין הלא ממוניים".
בפני בית המשפט הובאו שלל ראיות המובילות למסקנה כי אם לא די בכך שהאב לא עודד את הקשר שבין האם לבין הילדים, הוא אף "פעל אקטיבית לסכלו", תוך "הסתת הילדים כנגד האם". האב אף הפר פעם אחר פעם החלטות שיפוטיות, אשר חייבו אותו לאפשר קשר ראוי בין הילדים לבין האם. צוין עוד כי האב לא פעל לבדו, ודומה שאף גורמים שונים בקהילה אליה השתייכו הצדדים פעלו להרחקת האם מילדיה, ובכלל זה משפחתם המורחבת של הצדדים, ואף בני משפחת האם עצמה. נמצא, כי חלק מילדיהם הגדולים של הצדדים פעלו גם הם לשם פגיעה בקשר שבין האם לבין ילדיה הקטנים.
"הראיות", הוסיף כב' השופט, "מלמדות על כך שהאב אכן הסית את הילדים כנגד האם, ולמצער לא עודד כדבעי את הקשר בינה לבין הילדים". בין היתר התייחס השופט לשיחות שניהל האב עם העובדת הסוציאלית. במסגרת שיחות אלו השחיר האב את פני האם וראה בה חולה בנפשה, נתונה להשפעת בעלה החדש ונדרשת לטיפול תרופתי. האב שלל כל מסוגלות הורית מצידה, גם כלפי ילדיה הפעוטים. "לדידו - לילדים טובה אחת ויחידה - לשהות בקרבתו, עם יתר אחיהם ובקרבת הקהילה והמשפחה המורחבת".
השופט העמיד בסופו של יום את גובה הפיצוי על 180 אלף שקל. גם הוא יודע שמדובר בסכום לא גבוה. לדבריו, הוא לקח בחשבון את השינוי שחל בגבר בעת האחרונה בתקווה כי הדבר יסייע בשיקום הקשר בין האם לילדיה. יפים הם דברי כב' השופט בפסק הדין: "העמדתי לנגד עיני את הנזק האדיר שנגרם לאם, נזק אשר אין פיצוי כספי שיוכל לתת לו מענה...נזק שנגרם, בין היתר, נוכח מעשים מכוונים מצד האב. הבאתי בחשבון את השינוי המסוים שחל בהתנהגות האב, שינוי לו ייחלה אף האם עצמה, אשר הביעה דעתה, כי כל מטרתה בתביעה זו היא להוביל לחידוש ושיקום הקשר עם הילדים. נוכח דברים אלו סבורני כי חרף מעשיו החמורים של האב ונזקיה הניכרים של האם, ותוך מבט צופה פני עתיד יש לחייב את האב לפצות את האם בסכום מתון, הנותן אף ביטוי לשינוי שחל בהתנהגותו. שינוי העשוי לסייע בשיקום הקשר בין האם לילדים".
במקרה של ניכור הורי, כפי שגם ראינו במקרה זה, יש חשיבות למהירות התגובה. אירוע שנמשך על פני שנים, כמו במקרה הזה, הוביל לתוצאות קשות, שאין לדעת אם ניתן כלל לאחות את הקרעים. פעולה מהירה, בזמן אמת, ייתכן והייתה מפחיתה את הנזק, יתכן והייתה עוצרת את ההסתה, ולו באופן חלקי. איננו נביאים ואין ביכולתנו לחזות את העתיד, אך יש לקוות כי פסיקה כזו, ותביעות נוספות שיוגשו על ידי הורים אחרים שנפלו קורבן להסתה מבית, יובילו, אולי לשינוי במגמה, וליצירת הרתעה.
מוזמנים לפנות לעו"ד יעל בן דוד שלה ניסיון רב בתחום ותקבלו הכוונה.
דרך העצמאות 57, חיפה. טל: 07-33246767
נייד : 054-5653999
פקס: 04-8620566
הכתבה באדיבות פורטל המשפט obiter.co.il
(לצורך איתור מהיר של הכתבה, חשוב להקפיד לכלול במייל את הלינק של הכתבה).
הכתבה נכתבה בשיתוף אוביטר