את קצין המילואים הראשי של צה"ל תא"ל (במיל') בני בן ארי קשה לאפיין כאיש מילואים טיפוסי. אומנם את רוב תפקידיו הפיקודיים ביצע בשירות המילואים, אבל בכל השנים שחלפו מאז התגייס ליחידת דובדבן ב־1988, הוא נותר מחובר מאוד גם לצבא הסדיר.
אולם ספק אם גם עברו הפיקודי הקרבי העשיר הכין אותו לאתגר העצום שמעסיק אותו בימים אלה: הבטחת כשירות מערך המילואים למלחמה בעת שבתוך הבית הרוחות סוערות, על רקע מחאת אנשי המילואים נגד הרפורמה המשפטית.
לתפיסתו, המשבר העמוק במדינה, שחלחל גם לצבא, גם מוכיח עד כמה שירות המילואים הוא עדיין מרכיב מרכזי וחיוני עבור החברה הישראלית. "ללא קשר לסדר היום הציבורי האקטואלי, מערך המילואים נמצא כיום בתהליך שינוי מאתגר", הוא אומר.
מאות אנשי מילואים: "לא נתייצב לשירות המילואים עקב קידום חוק הנבצרות"
"תהליכי חקיקה דורסניים": אנשי מודיעין הודיעו כי לא יתייצבו למילואים
תהליך שינוי ולא משבר?
"אנחנו לא במשבר, אלא בתהליך שינוי מתמשך שלוקח זמן. אם תסתכל שנים אחורה, מסיבות שונות ומגוונות פחות היה צריך את מערך המילואים בביטחון השוטף, היו פחות ימי מילואים במערך. צה"ל שינה את תפיסות הלחימה שלו, והיו יותר טכנולוגיות מתקדמות שנכנסו לצבא הסדיר".
גם שנות הקורונה השפיעו דרמטית על מערך המילואים והאימונים שלו. ברקע הדברים הללו, כבר בתחילת כהונתו של הרמטכ"ל הקודם אביב כוכבי, בשנת 2019, הוא ביקש לערוך באופן מובהק יותר דיפרנציאציה באיכות המשימות בין החטיבות והיחידות הסדירות לכוחות המילואים, כפועל יוצא מהפערים הברורים בכשירות, באמצעים המתקדמים וביכולות הניוד של המערך הסדיר אל מול מצב מערך המילואים. אבל לדברי בן ארי, בשנת 2021 חל מפנה.
"האיום הרב־זירתי תפס תאוצה והבנו, גם בעקבות מבצע שומר החומות, שנתמודד בכל הזירות במקביל: עזה, לבנון, יהודה ושומרון ומשימות ביטחון פנים הקשורות לצבא", הוא אומר. "ראינו את זה גם בפסח האחרון, במתיחות הביטחונית האחרונה, שבה לנוכח המצב הביטחוני גויסו אנשי מילואים רבים גם ביחידות המיוחדות. התמקדנו בהחזרת הכשירות הבסיסית ללוחמים, בביטחון בנשק, באימון במתקן אימונים מתקדם, שמשדר גם רצינות ויעילות כלפי איש המילואים. לאחר מכן הוספנו את אימוני המסגרת – המחלקה, הפלוגה והגדוד - באופן אינטנסיבי יותר והתחלנו להתאמן חזק ומשמעותי הרבה יותר כבר בשנת 2021".
לדברי בן ארי, גם ההסלמה הביטחונית בחודשים האחרונים בזירה הפלסטינית הייתה נקודת מפנה נוספת ביחס למערך המילואים. כך, באופן חסר תקדים לשנים האחרונות, גדודי מילואים רבים זומנו לפעילות מבצעית. “ב־2022 ההסלמה הביטחונית ומבצע ‘שובר גלים’ הפכו את הגלגל”, אומר בן ארי. “במקום להתאמן יותר, מערך המילואים נקרא לסייע בכל הכוח במשימות הביטחון השוטף בגזרות השונות”.
לפי בן ארי, חל שינוי גם בתחושותיהם של המשרתים במילואים. “המילואימניק הממוצע באמת מרגיש כיום שהוא נחוץ ושהוא לוקח חלק פעיל מאוד בהגנה על המדינה”, הוא אומר. “הוא יודע שהוא מגן על הבית. בסוף זה השינוי הדרמטי ביותר בתחושות של אנשי המילואים, בשונה מהשיח על התייצבות וסרבנות”.
מאפס למאה
בן ארי (53), בן קיבוץ טירת צבי, גרוש ואב לשניים, השתחרר מהצבא הסדיר לאחר ששימש כמפקד פלגה בדובדבן. את שאר תפקידי הקצונה שלו עשה במערך המילואים: הוא שימש כמפקד פלוגה במשך שבע שנים בחטיבה 12 וכמפקד בגדוד מילואים שהשתתף בלחימה במבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה במשך שש שנים נוספות.
בשנת 2011 הועלה לדרגת אלוף משנה, ובאופן חריג מונה למפקד חטיבת הנגב, שעליה פיקד כמעט שש שנים, חרף היותו איש מילואים. לאחר סיום תפקידו מונה לראש מטה חטיבת קומנדו, וליווה אותה בשנות הקמתה הראשונות כחטיבה סדירה בצה"ל.
בספטמבר2021 הועלה לדרגת תת־אלוף ומונה לקצין המילואים הראשי, תחת הרמטכ"ל דאז כוכבי. כמח"ט מילואים הוא שירת כ־200 ימי מילואים בשנה. את העסק הפרטי שלו הוא מכר, לדבריו, כי "הפריע לו לשירות המילואים". הוא נותר שם כיועץ, ומועסק כיום כמנהל אגף האבטחה של מכבי העולמית, האחראית על ארגון המכביה ואירועי ספורט גדולים נוספים בעולם.
לדברי בן ארי, למרות מחאת אנשי המילואים נגד הרפורמה המשפטית, בחודשים האחרונים לא חל שינוי באחוזי ההתייצבות למילואים: בפעילות מבצעית שיעור ההתייצבות עומד על יותר מ־90%; אולם שיעור ההתייצבות לאימונים עומד על 60%־70% בלבד.
לטענת בן ארי, אחוז ההתייצבות הנמוך יותר לאימונים אינו קשור למחאה הציבורית, והנתונים אינם נמוכים יותר ביחס לשנה החולפת, אלא קשורים לשינויים שעבר הצבא בשנים האחרונות וכן לעובדה שחלק גדול ממשרתי המילואים נמצא בשלב של לימודים אקדמיים, פיתוח קריירה והקמת משפחה. “בסוף לכולם ברור שכשיש משימה ואויב – כולם מגיעים”, הוא אומר.
לפי בן ארי, אחת הסוגיות שבהן יש להתמקד כיום היא הבטחת הזכויות וההקלות של סטודנטים המשרתים במילואים מול מוסדות החינוך. פרויקט “ממדים ללימודים”, שמעניק ללוחמים מלגות לימודים, מכניס באופן כמעט מיידי את הלוחמים המשוחררים מהצבא הסדיר למוסדות הלימוד האקדמיים, ויוצר לצבא אתגר שמתבטא בשיעורי התייצבות נמוכים יחסית לאימונים.
בימים אלה הצבא עמל על תוכנית מקיפה למען אוכלוסיית הסטודנטים במילואים: בין היתר, בצה”ל יבקשו להעלות את שכר המינימום ליום מילואים ליותר מ־550 שקלים, להעניק הטבות נוספות בכל הקשור למועדי ג’ ועוד.
“27־28 הוא הגיל הממוצע שבו מרבית הלוחמים נמצאים בשלב מאתגר מאוד בחיים האישיים שלהם”, אומר בן ארי. “הם עסוקים בהקמת משפחה, בקריירה, ביציבות כלכלית, ודווקא בשלב הזה קוראים להם הרבה יותר לשירות מילואים".
הרבה מהאנשים מרגישים שהנטל נופל על מעטים מדי.
“מבחינת חוק המילואים, כאשר תושלם בניית המכשול באיו”ש ונוכל לחזור לגרף האימונים, לא נצטרך לשנות או לחרוג מחוק המילואים. הוא יספיק לנו כמסגרת. גם עכשיו, כשהרבה יותר אנשי מילואים משרתים בכל רגע נתון במילואים, לא שינינו את החוק - רק ביקשנו היתר ספציפי מאוד. כשירות שווה לכידות - אם לא כולם יבואו לאימון, הם יהיו כשירים פחות, ואנחנו מתמודדים היום עם שש זירות עוינות.
"לכן אנחנו חייבים את מערך המילואים כשיר. הרוח תקבע את התוצאה. המקצועיות - את המחיר. רוח יש, השאלה מה תהיה רמת המקצועיות. לא נוכל להתחרות עם השוק האזרחי. אנשים באים מתוך ציונות, שליחות, הקרבה, אבל אנחנו גם רוצים שיקבלו תגמול קצת יותר ראוי ממה שיש היום, והתפקיד שלנו הוא לטפל בכך”.
בצה”ל מודעים היטב בימים אלה למחיר שעלול לגבות הקרע החברתי־ציבורי בישראל ממערך המילואים ואחדותו. “המחאה היא משהו שהוציא משהו”, הוא אומר. “יש משהו מעצים ומרשים מאוד בלראות כמה שירות המילואים נטוע עמוק בחברה הישראלית וכמה הוא תעודת כבוד - שירות המילואים שלי נותן לי לגיטימציה להשפיע על הנעשה במדינה.
"לכאורה, לא יכולתי לבקש קמפיין טוב יותר למערך המילואים, לחשיבותו ולנחיצותו. אבל לצערי זה מגיע עם עוד כל מיני תופעות אחרות. בסוף, ההבנה שהאיום הוא רב־זירתי צריכה לשכנע את כולם להגיד: אנחנו לא נוגעים בצה”ל ולא במערך המילואים. אנחנו צריכים אותם כשירים ומוכנים”.
אבל לא מעט אנשים מרגישים שהמחאה הזו היא על הערכים החשובים ביותר שלהם כאזרחים כאן.
“הרכבת הזאת כבר יצאה, ואנשים רבים מזדהים עם מחאת המילואים, ואני מבין את זה, אבל מצד אחר, אני אעשה הכל כדי להשאיר את מערך המילואים בכשירות. גם היום רוב האנשים שאני מדבר איתם מבינים את זה ככה, אסור לנו לקרוע אותו מבפנים”.
יש תרחיש סביר שההידברות תיכשל והחקיקה תתחדש. מה המדיניות שלכם במקרה כזה?
“היום המדיניות היא ברורה מאוד, אנחנו עושים הכל כדי להשאיר את כולם בתוך המערך. לא מחפשים להוקיע, להעלות על הגרדום, להדיח אף אחד. זו לא המטרה שלנו. המטרה שלנו זה לראות איך גם מי שאומר משהו כזה או אחר או מעלה פוסט, לא משנה מאיזה צד של המפה, אנחנו ב־99% מהמקרים מצליחים לפתור איתו דילמות ובעיות בשיח פיקודי”.
ובכל זאת בדרג המדיני טענו שיש “בעיית סרבנות”.
“בכל הנוגע לסרבנות, כשבוע לפני חג הפסח היה משהו שולי במספרים בודדים, אבל גם שם ידענו לייצר שיח פיקודי וגם היה טיפול משמעתי, על פי צורך, באותם מקרים בודדים שבהם אנשים לא הגיעו תחת זה שקיבלו צו גיוס למילואים והצהירו כי לא יגיעו בשל המחאה. ממרבית המכתבים שקיבלתי, יצאתי בתחושה שכולם מציינים שביום פקודה הם יגיעו”.
הערכת שמחאת ארגוני המילואים תהפוך לרבת־משמעות כל כך?
“כשהתחילה מחאת המילואים, לא הערכתי שזה יתפוס. זה נראה כמו אירוע שולי. פתאום זה הפך להיות הפרונט. הבנתי את זה יותר אחרי כמה הפגנות בקפלן ומכמות גדולה מאוד של פניות מצד אנשי מילואים ומכתבים שהגיעו אליי. נקודת המפנה שלי הייתה כשהייתי בירושלים, בגדוד בכפר עציון. כשירדתי לאכול באבו גוש, ראיתי את כמות הפרצופים המוכרים לי מהצבא בדרך למחאה בירושלים, וראיתי שזה משמעותי. לכן התחלתי לעסוק בזה בצורה רחבה יותר, ואני נפגש עם כל הצדדים: ממובילי המחאה ועד צדדים אחרים של החברה הישראלית. בעד ונגד.
"בסוף, עם כל הדאגה, אני יוצא מעודד. אתה באמת רואה את המחויבות, כולם חושבים שהם עושים לטובת המדינה. טובת המדינה לנגד עיניהם. כולם, לפחות כרגע בדעה שאם קורה משהו - הם באים. הם מבינים את חשיבותו של מערך המילואים. אני לא חושב שהם ישברו את הכלים, ואני מקווה מאוד שאני צודק”.
מה הלקחים שלך בכל זאת עד כה?
“אנחנו נצטרך לשאול שאלות בהקשר של איך אנחנו מצליחים לשמר את צה”ל מעל הדבר הזה, זה לא פשוט, וזה על סף הבלתי אפשרי. הלקח השני שלי הוא שאנחנו צריכים לראות איך מדינת ישראל מוקירה את מערך המילואים בצורה משמעותית יותר: בהיבט הכלכלי, האזרחי, התעסוקתי וכדומה. אם הם יודעים שכשהם תורמים, הם מקבלים ערך מוסף, זה ייגרר פחות למאבקים פוליטיים. בסוף יש לנו משימות בחירום, וזה מה שאנחנו צריכים לעסוק בו”.
האם הוקרה, הטבות או עוד כמה מאות שקלים עבור יום מילואים ישנו את ההחלטה עבור מי שיוצא למחות על בסיס אידיאולוגי?
“אנשים מבחוץ לא מבינים את מה שקורה בפנים. לכן נוצר פער תודעתי שמעמיק את השסע והקרע. כשזה ייגמר, נצטרך להתעסק באיחוי השסעים. לצד זה, אני לא נותן לתקשורת לבלבל אותי. אני נמצא שם. אני חי את היחידות האלה. אנשים לא מבולבלים. למשל, הטכנאים והטייסים. זה מערך שעובר מ־0 ל־100.
"אמר לי פעם בני גנץ שאת זרוע היבשה לוקח שבוע להעביר מ־0 ל־100 ואילו את חיל האוויר לוקח שעות בודדות. הם יודעים שבתוך הבית הם עושים הכל יחד, וזה עובד. בפסח הייתה לנו הקפצה בשל המצב הביטחוני, והכל עבד. הם עשו את הפסח יחד והגיעו בשניות. המשימה עומדת לפניהם כל הזמן ומעל הכל. תמיד יהיו לנו תופעות בשוליים, והשוליים תופסים תשומת לב".
האם אין למשבר הזה פוטנציאל לפרק את צבא העם?
“הלגיטימציה הכי גדולה של מערך מהמילואים היא שהוא פועל בשם המדינה וכולל את כולם. בלי הלגיטימציה הזו, מודל צבא העם לא יחזיק מעמד, לא רק מערך המילואים. לכן חשוב לנו להשאיר את עצמנו מחוץ לזה. בסוף־בסוף אנחנו מגינים על המדינה ועל הבית ולא על אף צד כזה או אחר”.
איך אתה עונה למי שאומר ש”אם החקיקה עוברת, נשבר משהו מהותי בחוזה שלי עם המדינה”?
“אני לא חושב שרוב האנשים מגיעים בגלל חוזה עם המדינה. הם מגיעים בגלל האיום הרב־זירתי, הם באים להגן על הבית. כולם פועלים כשטובת המדינה לנגד עיניהם, כולם חושבים שהם פועלים לטובת המדינה. אני טוען שאסור לנו לסכן את מערך המילואים בהקשר הזה. מסוכן מאוד לבוא ולהגיד: אני מוחה עד כדי כך שאני מוכן לא לעשות מילואים. את האויב לא מעניין אם אתה ימני, שמאלני או מצביע כך או אחרת”.
איך אתם מגיבים לטענות שנהגתם ביד רכה מדי מול גילויי סרבנות, שלכאורה לא עצרתם את הסחף כבר בתחילת הדרך?
“אם היינו מתחילים להיכנס למאבקים בתוך הצבא, אני מאמין שזה היה גורם לנו נזק. בסופו של דבר כולם הגיעו. קראנו ליחידות שהיו בהן קולות כאלה ואחרים, ובעזרת שיח מפקדים הם הגיעו. בסופו של דבר, אני משוכנע מאוד שביום הפקודה כולם יגיעו, כפי שראינו בהסלמה האחרונה”.
מה עמדתך בסוגיית השוויון בנטל?
“הזווית שלי צבאית. אני מסתכל על מה שיש לי ולא מתעסק במי שלא אצלי. אני לא חושב שהמציאות משקפת את מה שעוסקים בו בתקשורת, בהקשרים של שוויון בנטל. בסופו של יום, את משרת המילואים בצאלים לא מעניין אם כזה או אחר לא עושה שירות עבור המדינה. החברה הישראלית מורכבת מחלקים שקשה מאוד לחבר ביניהם, ואנחנו צריכים לראות איך משאירים את הצבא מעל לדבר הזה”.
מאקסל למציאות
בשנים האחרונות מתנהל בתוך הצבא ויכוח על מצב הכשירות והמוכנות של מערך המילואים למלחמה הבאה, בין היתר על רקע הפערים שהתרחבו מול הצבא הסדיר, תיאום ציפיות חסר בין צמרת המטה הכללי והמפקדים הבכירים לבין קציני מילואים ותיקים וירידה ניכרת בהיקף האימונים עד 2021.
כשאתה יושב בשולחן המטה הכללי כאיש מילואים, מה אתה מרגיש שאתה יודע להביא אליו לעומת האלופים שלא שירתו במילואים?
“אני מנסה להביא שני דברים. האחד הוא הראייה המבצעית. אם אתה יודע לנתח כל דבר בהקשר מבצעי, אתה תקבל הרבה יותר אנשים. הם רוצים לפעול ולהיות משמעותיים בהגנה על הבית. במסגרת התפקידים השונים שמילאתי במערך המילואים, לצד זה שגם הייתי ראש מטה חטיבת הקומנדו, אני יודע להביא טוב יותר את הפער בין הסדיר למילואים.
"הדבר החשוב ביותר בעיניי הוא גיוסי החירום. כמפקד, יצא לי לעשות הרבה מאוד גיוסי חירום, מרביתם לעזה. יצא לי לעשות את מבצע ‘עמוד ענן’ וגם את ‘צוק איתן’; להפוך חטיבה שלמה מטבלת אקסל למשהו מציאותי. הדבר הנוסף זו היכולת להביא את הזווית האזרחית. הצבא בסוף הוא בועה. קצין המילואים הראשי מחבר את הבועה האזרחית לבועה הצבאית”.
מה מצב הכשירות של מערך המילואים?
“הכל שאלה של מול מה. שיפרנו את כשירותו של מערך החי”ר במערך המילואים. במערך השריון אנחנו בפלטפורמה מצוינת. אנחנו בתהליך של הסבות ממרכבה 4 של לוחמים בסדיר למרכבה 3, שזה הטנק שיש להם במילואים וזה טנק שמנצח בכל זירה ויודע להילחם בכל זירה. במערכים המקצועיים שלנו אנחנו בכשירות גבוהה במערך המילואים. יש פערים ניכרים בתחום הניוד. זה תהליך שנמצא בטיפול, אנחנו בהליך רכש”.
איך הגיוסים הרבים לפעילות ביטחון שוטף משפיעים על המערך?
“התעסוקות המבצעיות, בצירוף מודל הגברת האימונים, הביאו בשורה למערך המילואים בשנתיים האחרונות. תעסוקה מבצעית לגדוד מילואים זה כמו זריקת חמצן למוח. זה מפתח לך את המפקדים, מחבר אותך לשיח מבצעי, נותן לך יכולת לעסוק בכוח אדם ובכשירויות”.
בשנים האחרונות דיברו מפקדים במילואים על הפער בתיאום הציפיות, על כך שלא מובן להם מה נדרש מהם במלחמה.
”העסק מתאזן היום בחזרה. אתה תראה היום באימונים דברים אחרים - לכידות, כשירויות, מקצועיות, ובעיקר הבנה שהאיומים אמיתיים. יש פער בין כוחות מילואים וצבא סדיר ביבשה, וזה פער מובן בגלל אימון, ציוד ומשאבים שהצבא משקיע. גם בין יחידות המילואים צה”ל עושה דיפרנציאציה מכוונת לפי המשימות. כל משימה שאפשר שיחידות סדירות ימלאו - ללא שילוב של יחידות מילואים - מוטב שתיעשה כך, אבל כאשר יש צורך בסדר כוחות גדול, מערך המילואים יידע להשתלב.
"אנשי המילואים מספקים יתרונות למערך הסדיר במקומות שבהם הוא חסר בניסיון ובכוח אדם. כיום יש התאמה רבה הרבה יותר בין מה שאומרים לאנשי מילואים ביחידה מסוימת לבין מה שאמור להיות תפקידה של אותה יחידה במלחמה. זהו צעד ענקי בתיאום ציפיות ובביטחון, וחד־משמעית יש הלימה בין המגמות, האימון ואמצעי הלחימה שיש לאותה יחידת מילואים - לכל התרחישים השונים. להגיד שאנחנו במצב אופטימלי - לא, אבל אנחנו עושים הכל, כל הזמן, כדי להשתפר ולהגיע למקום טוב”.