חיל הנחתים האמריקאי הציג תוכניות לרכישת שלוש סוללות של כיפת ברזל, 44 משגרים (כל משגר יכול לטעון 20 מיירטים) ו-1,840 מיירטים מסוג תמיר. השווי המדויק של העסקה אינו ידוע, אך בהתבסס על נתונים זמינים לציבור העלות של מיירטים לבדם עשויה להיות קרוב ל-200 מיליון דולר.
מאחורי מפעלי האש של צה"ל: היחידות שהפכו את ים המידע לנשק מדויק נגד האויב
שת"פ ישראלי-אמריקאי: כל הפרטים על הניסוי המוצלח של צבא ארה"ב
בחיל הנחתים הסבירו כי המערכות יסייעו בעיקר בהגנה על יחידות מפני טילי שיוט, אך גם יספקו הגנה מפני מל"טים, רקטות וארטילריה. מהודעת הממשל האמריקאי שפורסמה באתר System for Award Management שמפרסם חוזי רכש עולה כי החוזה ייחתם ישירות מול ריית'און, יצרנית טילי הפטריוט, ושותפתה של רפאל. חלק ניכר מהייצור יתבצע בארה"ב ובשונה מכיפת ברזל שמופעלת בחיל האוויר, המערכת האמריקאית תצויד גם במכ"ם אמריקאי.
המארינס ערכו כבר שני סבבי ניסויים במיירטי הטמיר, שהרשימו את האמריקנים ביכולתם ליירט טילי שיוט ומטרות אחרות. בניגוד למערכות שנרכשו על ידי צבא היבשה, המערכת של המארינס, המכונה MRIC, מבוססת על מכ"מים ומערכות שליטה של התעשיות הביטחוניות האמריקאיות, מה שסייע להעביר בוושינגטון רכישת מערכת המבוססת על מיירטים ישראלים.
מערכת "כיפת ברזל" זכתה להצלחה מבצעית, ונהפכה לשם נרדף להישגים טכנולוגיים ייחודיים של ישראל. מפתחי המערכת זכו בפרס ביטחון ישראל. זוהי עסקת הרכש השנייה של כיפת ברזל עם האמריקאים. ב-2019 רכש צבא היבשה האמריקני שתי סוללות כיפת ברזל, בתצורתן הישראלית, ב-340 מיליון דולר. אולם העסקה, שהתבצעה בעקבות לחץ כבד של חברי קונגרס פרו-ישראליים, לא הובילה לשימוש של הצבא במערכת הישראלית, בטענה שרפאל סירבה לספק לו את הקודים שיאפשרו שילוב מלא שלה עם המערכות הקיימות שלו.
מדינות נוספות שביצעו רכש של מערכת מלאה הן אזרבייג'ן ורומניה שתייצר סוללות כיפת ברזל ברישיון בזכות שיתוף פעולה של חברת ROMAERO עם רפאל. כמו כן, קפריסין מנהלת משא ומתן מתקדם על רכישת מספר סוללות.
חברות הפיתוח של מערכות ההגנה האווירית הישראליות רושמות הישג מסחרי נוסף, אחרי שגרמניה קיבלה אישור לרכוש את מערכת חץ 3 ב-3.5 מיליארד דולר, ופינלנד רכשה את מערכת קלע דוד של חברת רפאל ב-350 מיליון דולר.