בשעות הבוקר המוקדמות של יום שבת קיבל רמי דוידיאן ממושב פטיש בצפון הנגב טלפון עם בקשה לסייע בחילוץ בן של חבר של חבר שנמצא במסיבת הטבע “נובה”, שבה פתחו מחבלי חמאס במתקפה רצחנית. “בסביבות 11 בבוקר כבר הבנתי את התמונה", הוא משחזר. "אותו בן של חבר שלח לחבר של חבר שלי נקודת ציון שהייתה קרובה לאיפה שאני נמצא ובדרך לאסוף את הבחור הזה ראיתי עוד צעירים נמלטים, פצועים על עצים, בפרדסים, במטעים, ואספתי אותם גם”.
מצרים טוענת: "הזהרנו את נתניהו ממתקפה אימתנית"; בלשכת רה"מ שללו על הסף
מאותו רגע, דוידיאן עוסק במרוץ סביב השעון לחלץ עוד ועוד אנשים. “מהר מאוד הקמנו חבריי ואני חמ”ל פרטי יישובי לארגן לצעירים האלה מקומות להיות בהם, התחלקנו לצוותים וכרגע אנחנו שישה אנשים שמסייעים לפצועים”, הוא מספר.
תוכל לספר איזה מראות ראית במהלך החילוצים?
“נורא. מצאנו המון גופות, ראינו פצועים מירי בגב, בכתפיים, עם נקעים, עם שברים. הלכתי לכסות גופות עם מגבות שהיו לי באוטו ואז חזרתי להוציא אותן. זה מאוד קשה”.
פחדת?
“מאוד פחדתי כי הכל היה תחת אש של המחבלים וגם אש של צה”ל, ירי משני הצדדים. אי אפשר שלא לפחד. אני ללא נשק וללא שכפ”ץ או קסדה, אלא ככה ‘רגיל’, כמו שאני, אני הולך לחלץ”.
דוידיאן משתף במקרה אחד מיני רבים: “קיבלתי נקודת ציון וטלפון מבחורה שנפרדה מהחברות שלה ותיארה שהיא עם כמה בחורים, אבל היא לא הבינה שהם שישה מחבלים. היא הייתה איתם באיזו שוחה של ואדי. דיברתי איתה ואמרתי לה שלא תנתק וצפצפתי לה באוטו כל הדרך כדי שתדע מתי אני מגיע אליה, וכשהגעתי הייתי בשוק כשראיתי את המחבלים מולי, אבל למזלי הם חשבו שאני איש ביטחון אז הם הרימו ידיים, וכיוון שאני קצת דובר ערבית שאלתי אותם בקול תקיף ‘מאיפה אתם?’, הם אמרו שמעזה אז ביקשתי מהם לשכב על הרצפה. הם שכבו על הרצפה, הכנסתי את הבחורה לאוטו ואמרתי להם, שוב בקול עצבני: ‘תישארו פה, אני תכף חוזר לקחת אתכם’, וברחתי על נפשי משם”.
“הבנתי שזקוקים לי”
תוך כדי החילוצים התבשר דוידיאן כי במתקפת הטרור נהרגה גם בת משפחתו: “באמצע החיפושים הודיעו לי שהבת של בן דוד שלי, אופיר דוידיאן ז”ל, בת 18, שהתגייסה רק לפני שלושה חודשים, נהרגה במאבק מול מחבלים. אני מדבר איתך בשובי מההלוויה. אבא שלה הוא אחד מהמחלצים בצוות שלי”.
הוא מסיים את השיחה כשהוא מקבל נקודת ציון נוספת וממהר אליה כדי לסייע בחילוץ: “אני 24/7 בתוך הדבר הזה. לא תכננתי לעסוק בחילוץ כי אני לא מהתחום הזה, אבל הבנתי שזקוקים לי וזה המעט שאני יכול לעשות כדי לעזור”.
רחלי מלק־בודה, עיתונאית ב”מקור ראשון”, נסעה שלשום לדרום לצורך כתבה, כשראתה את חומרת המצב החליטה להניח בצד את הכתבה והתגייסה לחילוץ תושבים מבתיהם באזור הקרבות: “יצאתי לדרום לכתבה עיתונאית והצטרפתי לארגון ההומניטרי ‘לב אחד’ שנסעתי איתו גם לטורקיה ולאוקראינה לסייע בחילוץ, אבל בינתיים הגיעו כל כך הרבה פניות לחילוץ שכבר לא עניינה אותי הכתבה אלא הרגשתי שאני חייבת פשוט לעזור להם. הם היו זקוקים לצוותים עם מכוניות והגעתי עם רכב גדול".
מלק-בודה הוסיפה: "התחילו להגיע בקשות ממשפחות שנצורות בבתיהן או משפחות חלשות שאין להן רכב, משפחות שבתיהן נפגעו מפגיעות ישירות ולא יכלו להמשיך להיות שם ונזקקו לחילוץ. עד שאתה לא מגיע לשם אתה לא מבין שהם למעשה נצורים שם כבר שלושה ימים, כי לצאת משדרות כשאין לך רכב זה סרט. אתה תקוע בבית והכל סגור ומחבלים מסתובבים באזור. זה בלתי נתפס. לקחתי איתי חייל וחיילת שלא הצליחו להגיע לבסיס והם היו עם נשק ויצאנו לבתים לחלץ אנשים”.
באיזה חילוצים נתקלת?
“היו אנשים מבוגרים שהיו לכודים בבית ופחדו ולא ידעו מה לעשות אז הוצאנו אותם משם. הייתה גם משפחה חרדית שכל הבית שלה נהרס והילדים בכו ופחדו, אז הצלנו אותם. קיבלנו קריאה ממישהו שהיה חסר לו בלון חמצן ולא היה מי שיביא לו אותם, אז בסוף הלכנו ל’יד שרה’ בבאר שבע והבאנו לו. יצאנו מבאר שבע לשדרות, חילצנו והבאנו את האנשים לבאר שבע ושוב חזרנו, כשכל גיחה לשדרות מלווה באזעקת צבע אדום, רקטות ויריות. היו מצבים שהשתטחנו על הרצפה ופחדנו שמחבלים מסתובבים ברחוב. פחדתי. אני לא יודעת למה עשיתי את זה. פשוט הייתי עם רכב וראיתי שאין מי שיעשה את זה, אז נטשתי את משימתי העיתונאית והלכתי להתנדב”.
לפני צאתה לפעילות חילוץ נוספת היא אומרת: “אני חושבת שהסיפור הגדול של המלחמה הזו הוא הגבורה האזרחית, גם כיתות הכוננות שהגנו על היישובים, ואם יש משהו שמתקן את חוסר המענה של המדינה זו הפעילות האזרחית והאזרחים שנרתמו ונרתמים לעזור בסיוע, בחילוץ ובמאבק. אנשים כל הזמן שואלים אותי איך אפשר לעזור ואיך אפשר להתנדב ולהירתם. זה מרגש. העזרה האזרחית וההדדית היא שמצילה אותנו במלחמה הזו, לצד כמובן הפעילות החשובה של הצבא וכוחות הביטחון”.
היא ביקשה גם לציין את מספר החמ”ל של מוקם חירום אזרחי “לב אחד” ותנועת אור בשיתוף עם משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי למעוניינים להירתם לסיוע – 0722133281.
“המטרה חשובה מהכל”
נרי לדרברג וחברו ארגנו מסיבה בשבת (לא את המסיבה ברעים), אך כשהגיעו הידיעות על תקיפת חמאס, השתנו התוכניות שלהם: “באמצע המסיבה קיבלנו שיחות טלפון על המתחרש אז פיזרנו אותה ושלחנו את המבלים הביתה. אני וחבר שלי פיזרנו חיילים לכל מיני מקומות, והבנתי שצריך את העזרה שלי ואין עם מי לדבר אז נסעתי לבאר שבע למוקד של ‘לב אחד’, ועם הרכב המסחרי שלי התחלתי לפזר את ציוד המסיבה".
"הסענו מים לחיילים בבסיס בדרום וכשהבנו שאין קשר עם אנשים בשדרות לאור שיחות וואטסאפ שקראו לחלץ אנשים, השותף שלי ואני ישר נסענו לשם", סיפר. "יצאנו לחלץ אנשים בשדרות עם מטף ופטיש כי לא היינו חמושים. חברנו לכוחות ההצלה כדי להבין היכן זקוקים לנו, הוצאנו משפחה ראשונה והתגלגלנו. עד עכשיו הוצאנו אנשים משפחות מהבתים ללא נשק, אבל עכשיו יש איתנו צוותים חמושים שהצטרפו לעזור לנו לחלץ אנשים. זו הפעם הראשונה שאני עושה דבר כזה, לא יצא לי לפני כן לחלץ אנשים כמו בשלושת הימים האלה אבל המטרה חשובה יותר מהכל. אני לא גיבור ואני לא החשוב פה. עם ישראל וההירתמות שלו לסייע ולעזור אחד לשני – הוא הגיבור האמיתי”.
אילו מראות ראית?
“האנשים בארץ מאוד תומכים וכולם רוצים להתנדב ולעזור מיוזמה אישית. לראות את המשפחות יוצאות מאזור מסוכן ומגיעות למקום בטוח זה המראה הטוב ביותר. כל החילוצים מורכבים ואתמול בלילה למשל היה מלחיץ. יצאנו לשדרות והתחלנו לחלץ אנשים כשהיה מסוכן בגזרה והיה ירי של מחבלים עלינו, אבל המשכנו לפנות אנשים ומשפחות ואנחנו ממשיכים. או הרגע הנורא מפחיד בפינוי הראשון שעשיתי. כשנכנסתי לשדרות לא ידעתי מה קורה שם, ופתאום היו יריות ואש מעלינו ואני עם חבר ברכב מסחרי ללא נשק, והגענו למשפחה סופר מפוחדת ונכנסתי לבניין של משפחה לכודה מבלי לדעת מי נמצא שם, אבל אמרתי לעצמי ‘על החיים ועל המוות’ ונכנסתי, ובהתחלה המשפחה הייתה מפוחדת ולא רצתה להתפנות אבל בסוף בני המשפחה סמכו עליי ועל השותף שלי והתפנו למקום בטוח”.
לצד סיפורי גבורה שעלו לכותרות כמו סיועם של האלופים במיל’ יאיר גולן, ישראל זיו ונעם תיבון בחילוץ אזרחים, חשוב להזכיר את סיפור הגבורה של האחים אלחנן ומנחם קלמנזון, בניו של הרב בני קלמנזון, ראש ישיבת עתניאל, שהקימו צוות משפחתי יחד עם בן אחותם ויצאו עם רכב פרטי לחלץ פצועים בעוטף עזה. במהלך פעולת חילוץ אזרחים בקיבוץ בארי נפל אלחנן. בן 43 במותו. יהי זכרו ברוך.
