הרב נערן אשחר (33), רס"ר (במיל') מפקד טנק בגדוד 71 שבחטיבה 188, מת מפצעיו היום (ראשון) בבית החולים בנהריה, שבוע לאחר שנפצע באורח אנוש בהתהפכות הטנק בצפון בארץ. באירוע נהרג גם לוחם צה"ל במילואים, רס"ל (במיל') ינון פליישמן (31), מגדוד השריון 71. 

תחת מארב מאיים: הלוחם החרדי יצא להציל פצוע מרעים - וחיסל מחבלים בזירת הטבח

אשחר שימש כרב מחנך בישיבת ההסדר "בקעה" בשדמות מחולה, והותיר אחריו אלמנה ושני ילדים. רק לפני כארבעה חודשים, הוא תרם כליה לאדם שאינו הכיר, ועם תחילת המלחמה, ביקש להתגייס למילואים, אך בצה"ל סירבו לגייס אותו. על אף שקיבל לא, אשחר נאבק להתגייס והגיע עד למנהל מחלקת ההשתלות שאיבחן שהוא אינו יכול להתנדב למילואים. למרות זאת, הוא סירב לשמוע לרופאיו ולאחר מאבק קיבל אישור להתגייס.  

מהמועצה האזורית בקעת הירדן בה אשחר התגורר נפרדו בכאב ממנו: ״אנחנו נפרדים היום, ביום ראשון מהרב נערן אשחר בנם של עופר ורחל, נשוי לצוף - ואב לבארי וקדם, תושבי שדמות מחולה. נערן נפגע קשה בשבוע שעבר בצפון בהתהפכות טנק, ולאחר כשבוע מת מפצעיו. הוא היה אדם צנוע, תלמיד חכם, מנגן ושר בכל מקום, מדביק בנעימות ובדביקות האמונה שלו את תלמידיו ואת כל סביבתו״. 

״נערן תרם כליה לפני כשלושה חודשים והתעקש עם מפקדיו להתנדב ולהצטרף לחבריו במילואים. הלווייתו תתקיים מחר, יום שני בהר הרצל, בשעה 14:00. אנו משתתפים בצער המשפחה. יהי זכרו ברוך״, ספדו.

הרב נחמיה רענן, ראש הישיבה בה נערן לימד וחברו הקרוב ביותר סיפר ל״מעריב״ על דמותו הייחודית: ״נערן היה נשמה גדולה שירדה לעולם מתוך רצון לעשות טוב. הוא חי בתודעת שליחות, וחיפש איפה הוא יכול לעשות טוב בעולם. הוא התעקש לצאת למילואים וגם להיות חלק מהצוות של הטנק שבסוף מצא את מותו. בנוסף, הייתה לו יכולת אנושית מיוחדת ליצור קשרים עם אנשים, חילוניים, דתיים, זקנים, ילדים - כולם היו חברים שלו. הייתה לו פתיחות ופשטות מיוחדת, כוח הקשבה מאוד מיוחד ששבה את כולם״, מתאר את דמותו של חברו.

״מעבר לכך, הוא היה מחונן מוזיקאי. הוא היה אמן וגם המוזיקה עבורו הייתה כלי לגשר על פערים בין אנשים, ולשמח אנשים. הוא אפילו יצא למילואים עם גיטרה, וסיפר לי שבערבים שאין תעסוקה מבצעית הוא יושב בין הפלוגות, מדבר ומנגן עם אנשים. הוא זיהה אנשים שמתמודדים עם קושי ונקשר אליהם. מצד אחד, היה לו חוסן פנימי מאוד חזק וגם רגישות ועדינות מיוחדת. הוא השקיע כל כך הרבה באנשים, עזר לחברים, מכרים, תלמידים. התלמידים בישיבה כל כך אהבו אותו והיו קשורים אליו״.



על הקשר ביניהם סיפר: ״היינו חברים קרובים מאוד, והגענו ביחד לישיבה. כשהיה פצוע, הוא נתן לנו לפחות עוד שבוע להיות מסביבו, היינו כל היום מסביב למיטה שלו בבית החולים. היום כשהיינו בבית חולים בישרו לנו שהוא לא שרד, וגם לאחר הבשורה ניגנו ושרנו מולו. חשוב לי להעביר מסר בשמו - בתקופה האחרונה הוא אמר לי כל הזמן שעם ישראל חזק, ושאנחנו ננצח ונתגבר. היה חשוב לו לא ליפול לחולשה או ייאוש. כעת הכאב שלנו הוא קשה מנשוא, אך בשבילו אנחנו נמשיך קדימה עד לניצחון והכרעת האויבים עם ראש זקוף״. 

ראובן גפני, חבר קהילה של נערן, הוסיף וסיפר אודותיו: ״הרב נערן הגיע ליישוב לפני כשנתיים כדי לשמש כאחד הרבנים בישיבה. הוא היה אדם צנוע להפליא, ברוך כשרונות, מוזיקאי מחונן. ככל שהיה כשרוני - כך היה צנוע. לכל מקום שהיה מגיע, היה מוציא גיטרה או דרבוקה ואף הלחין שירים. בכל מקום הוא היה מנגן - ביישוב, בגן ילדים, בישיבה. הוא היה איש אשר רוח בו והיה איש יקר ומשמעותי כחלק מהקהילה שלנו".

"הוא מאוד אהב את ילדיו ואשתו, יהודי עם עיניים טובות ואיש רוח עם הרבה ניגונים", המשיך. "כולם יודעים כאן ביישוב מי זה הרב נערן - וזה מקור הכאב הגדול כי כולם מכירים כאן את כולם, אך זהו גם מקור הכוח שלנו. בתעצומות נפש ובעוז רוח נתמודד גם עם האובדן״, אמר. ״גם עכשיו משפחתו החליטה לתרום את איבריו - זאת אומרת שגם במותו הוא תורם ועושה מעשה טוב״.

חברו שלומי ספד לו: ״נערן אחי, כמה למדנו ממך על החיים. על מה חשוב באמת, במה להתרכז. רק לפני כמה ימים עוד שרנו יחד, התענגנו על קרליבעך ושלמה ארצי מידיך הטובות. עוד רבות יסופר עליך, וכעת הצער תופס כל פינה בלב״. 

כידוע, היישוב הקטן שדמות מחולה בבקעת הירדן, שכולל 140 משפחות בלבד, ספג 3 אבידות מתחילת המלחמה: רס״ן יהודה נתן כהן, מ״פ בגבעתי שנהרג בעזה. הרב נערן אשחר, לוחם שריון במילואים שנהרג בהתהפכות טנק, ואלחנן קליין, שגדל ביישוב, ונרצח בפיגוע ירי בשומרון.