"אין לנו בעיה בחומרי ההסברה", טוען איציק משה יו"ר ארגון ההסברה "בית ישראל", בדיוק שנה לאחר ניסיון ההתנקשות בחייו על ידי משמרות המהפכה של איראן, ומוסיף שהבעיה הינה בהכרת השטח ובניתוב המידע הקיים ישירות ליעד. בינתיים, הוא מדבר על סכנות חדשות, וארגונו ממשיך בהסברה ישירה במדינות רבות, מוציא פניה לאו"ם בנושא החמאס ומציע לעבוד במרץ בארגז הכלים הקיים ברשותנו, עד להקמת מערך ההסברה לאחר המלחמה.
על פי דבריו, לראשונה ישנה מודעות רצינית לנושא, מאות קבוצות בישראל מייצרות חומרי הסברה וישנן יוזמות רבות, אך עדיין אין יכולת לנצח בהסברה להמונים בכדי לשנות את התודעה של מאות מיליוני אנשים בעלי תפיסות אנטישמיות מושרשות. "יש להשכיל לשנות תפיסתם של מקבלי ההחלטות ומעצבי דעת קהל מקומיים, ואיתם לפעול צמוד לשינוי התפיסתי והשגת הניצחון ההסברתי", אומר משה ומוסיף כי בעיה נוספת הינה בכך שלמרות שחלק מחומרי ההסברה נעשו בתזמון נכון בצורה מקצועית, הייעוד בפועל היה לחיזוק המורל בקרב הציבור הישראלי או שהם הגיעו למשוכנעים וליהדות העולם. הפרדוקס הנוסף הוא, שאנחנו מובילים בטכנולוגיות, בשיווק, בהי טק, מחזיקים במידע אובייקטיבי וצודק, אך בהיעדר המתודיקה, הכוונה מרכזית והכרת השטח, לא מגיעים לתוצאות.
משה נוגע בבעיות הבסיסיות הקשות שמקורן באנטישמיות, ואומר: "שלפנינו שתי מלחמות הקשורות זו בזו, ומלחמה השנייה כלפי העולם היהודי מחוץ לישראל החלה במהלך המלחמה מול הטרור בישראל. מעבר לריסטרט שיקרה באופן טבעי בהקמת מערך ההסברה, יעמדו לפנינו שתי בעיות מרכזיות: בעיית האנטישמיות העולמית ופתרון בעיית הפילוג בחברה הישראלית. התמודדות בנושא אנטישמיות צריכה להיות בראש סדר עדיפות הלאומי כי היא תשפיע מעבר להסברה גם על ביטחון כלל עולמי יהודי".
ואיך הריסטרט ישפיע על התמודדות באנטישמיות?
"בריסטרט הכללי שהוא בלתי נמנע, ישתנו גם סדרי העדיפויות, ואם עד היום החלום הדיפלומטי של ישראל היה, המעבר של השגרירויות הזרות לבירת ישראל, ירושלים – ההתייחסות של המדינות במלחמתם באנטישמיות בהעברת ההחלטה בפרלמנטים וחינוך חובה בנושא אנטישמיות במערכת החינוך, יהיה לפרמטר מרכזי ובסדר עדיפות עליון. שינוי זה יביא להצלחה בהסברה ההמונית ומה שנותר הוא, פעילות במתודיקה אחרת מול קובעי דעת הקהל והסברה ישירה.
במלחמה להעברת המידע הישיר, פועל משה יום ולילה במדינות רבות ומחבר מומחים ואנשי ציבור מישראל לערוצי התקשורת בחו"ל. בשיטה זו הוא מגיע לסלון הביתי של מיליוני אנשים בשידורים ישירים וללא צנזורה. התקיימו ראיונות במדינות רבות וביניהן מדינות הבלקן, ארה"ב, תת-היבשת ההודית ודרום קווקז. לצד פעילות זו, מקדם סרטונים ממוקדים ושלטי חוצות הנגזרים מצרכי השטח, בנושא החזרת החטופים וסכנת המשך הטרור לאירופה, בהם צפו מיליוני אנשים ברחבי העולם, וזאת בכדי לסייע למאמץ הבינ"ל ב-18 מדינות בהם ישנם נציגויות של "בית ישראל".
המתודיקה שהציג "בית ישראל" בכנס בירושלים לא עסק בתכני ההסברה אלא בהכנת תשתיות להעברת המידע המבוסס על צרכי השטח ומיושם על ידי גורמי השפעה במדינות – מתודיקה זו לדעת גורמים מקצועיים בישראל מהווה לפתרון אופטימלי להעברת המידע לצד השני. בימי המלחמה כפעילות ההשלמה מתראיין אישית, ומציין ש"אין זאת מלחמת ישראל-חמאס, אלא זאת מלחמה של הטרור ותומכי הטרור מול הציוויליזציה העולמית שאין לה קשר לנושא הפלסטיני, בה ישראל היא התחנה הראשונה. ישראל היא בין המדינות הבודדות שיכולות להגן על עצמה, ועל כן המדינות הרואות בטרור בעיה עולמית צריכות להיות מעורבות לטובתן ועל מנת להגן על עצמן. כמו כן מדגיש שהמלחמה איננה המטרה, אלא אמצעי להשגת השלום, המהווה למטרה. השלום האזורי ובניית מזרח תיכון חדש מהווים למטרה שממנה ייהנו ערביי האזור ואזרחים פלסטינים בעצמם".
ארגון "בית ישראל" יחד עם האליאנס האירופי למען ישראל, הוציא פניה לאומות המאוחדות להכיר בחמאס כרגון טרור. כמו כן, יחד עם האליאנס האירופי למען ישראל בו חברים 20 אלף חברים וביניהם 100 חברי פרלמנט מאירופה, ארגון בו מכהן איציק משה כסגן הנשיא - הוציאו פניה נוספת לארגון לזכויות האדם, על מנת לא לאפשר לאיראן לעמוד בראש הוועדה לזכויות האדם בנובמבר.
משה מסכם ואומר כי עד להקמת תשתית הסברה בשטח, היה רצוי בימי המלחמה לסמן את היעדים, להביט בארגז הכלים העומד לרשותנו ולעבוד יום ולילה להסברת ישראל – המערך הסברתי עם יד מכוונת ומקצועית תקום כנראה מייד לאחר המלחמה.