דריה שור, אלמור זאן ויובל מקדונסקי סיימו השנה ללמוד בפנימייה הצבאית לפיקוד בביה״ס הריאלי העברי בחיפה, שמכשירה נוער בשנות התיכון למסלול פיקוד ולוחמה ביחידות השדה של צה״ל. כמצופה מבוגרי ובוגרות המוסד - שלוש החברות מתגייסות מחר יחד למסלול הלוחמה של חיל התותחנים.
"מעכב את שחרור החטופים": צה"ל - פלג אחר מחזיק במשפחת ביבס
"רצחנו את כל תושבי הקיבוץ": עדות נוספת למחדל שהוביל לטבח בעוטף | דיווח
״שלושתנו התחנכנו בפנימייה הצבאית בריאלי בחיפה, וכיוונו מאז ומתמיד להתגייס למסלול קרבי פיקודי. במהלך שנות הלימודים שלנו, פיתחנו מיומנויות טכניות, פיזיות ותאורטיות שמכינות אותנו לשירות קרבי ומשמעותי. למדנו איך לנווט, לפקד על חולייה, פלוגה או מחלקה תוך אימונים צבאיים. בנוסף, למדנו על ערך הפיקודיות - איך מפקדים צריכים לשמור על ערכים, אנושיות וקשר עם הפקודים שלהם. כל אותם אימונים צבאיים התבצעו במקביל ללימודי הבגרויות בריאלי״, הן מספרות.
״כל אחת מאתנו הגיעה ממקום אחר בארץ - אני מרמת ישי, אלמור מראש העין ודריה מעפולה. הגענו לפנימייה בידיעה שנתגייס בסוף לשירות קרבי״, אמרה יובל. ״אם לכל אחת היו הסיבות שבעקבותיהן היא רוצה להתגייס לשירות קרבי, המלחמה הנוכחית רק העצימה וחיזקה את המשמעות והתכלית שאנו רואות בשירות כנשים לוחמות״, היא מוסיפה בהתייחסות למלחמת ״חרבות ברזל״, ולסיפורי הגבורה הרבים של נשים במהלך המלחמה. ״ראינו את ההתנהלות המדהימה ומעוררת ההשראה של הנשים תוך כדי הלחימה בשדה הקרב, ואנו גם מקוות שזה יוביל לכך שמעמד הנשים בצבא ישתנה ויהיה טוב יותר״.
״הדוגמה להשראה עבורי ללחימה מצוינת של אישה היא ענבל ליברמן, הרבש״צית של קיבוץ ניר-עם, שהובילה ופיקדה על כיתת הכוננות של הקיבוץ, ובזכות ההסתערות והחשיבה המדויקת שלה, לא היו לקיבוץ נהרגים או חטופים״, אומרת דריה. ״ההתנהלות שלה בקרב מוכיחה שתכונותיה בהחלט מתאימות לפיקוד ולוחמה בשטח, ומדגישה את העובדה שאם מישהי אישה, זה לא אומר שהיא לא מתאימה לשירות קרבי״.
כזכור, במהלך קרבות וניסיונות השתלטות מחבלי חמאס על קיבוצי העוטף ב-7 באוקטובר, ענבל ליברמן הרבש״צית, לוחמת לשעבר ביחידת עוקץ, הכינה תוכנית עבודה חדשה עם כיתת הכוננות של הקיבוץ, יצרה מארבים למחבלים והעמידה חברים חמושים על גדר הקיבוץ, על אף ההוראה הרשמית שהורתה רק להכין את כיתת הכוננות לקראת פעילות. בזכות ההחלטה המוקדמת של ליברמן, מחבלים לא הצליחו לחדור לקיבוץ, כל מי ששהה בניר-עם - ניצל, והיא נהפכה במהרה לסמל של גבורה נשית במלחמה.
במלחמה הזו, נדמה שכל ישראלי מכיר לפחות אדם אחד שנרצח או נחטף, בייחוד בפנימייה הצבאית, בה מחנכים לשירות משמעותי וקרבי ביותר. ״הכרתי את ראם בטיטו ז״ל, ששירת בגדוד 51 בחטיבת גולני - ונפל בתחילת הלחימה. הוא היה שנה מעלינו בבית הספר, ויצא לי לשוחח איתו בעבר. כשפתאום שמעתי שאדם שאני מכירה, שרק סיים תיכון, נהרג בצבא - זה קצת ערער אותי״, אלמור משתפת. ״אך לאחר שיחה עם המפק״ץ שלי, שאחיו רס״ן ג׳מאל עבאס ז״ל, נפל בקרבות בעזה, רק התחזקו והתעצמו אצלי שוב תחושות המוטיבציה להתגייס ללוחמה. הוא סיפר שהוא גאה באחיו, שנפל על קדושת הארץ והגן על המדינה ועל יושביה. זה חיזק אותי וגרם לי להבין את החשיבות הענקית שבדבר״, היא מסבירה.
״לצערנו, במלחמה הזו השכול לא פסח על אף אחד, כל אחד מכיר מישהו שנפגע״, מוסיפה דריה. ״כשהשכול מגיע למעגל האישי שלך, ואנשים שאתה מכיר באופן אישי נהרגים בעת שהגנו על המדינה, זה קודם כל עצב גדול - אך גם גאווה ענקית. אותם לוחמים ולוחמות נהרגו בשביל שאשן בשקט, אלך לבית ספר ואחיה כרגיל את חיי. כעת כשהגיע תורי, האפשרות היחידה עבורי היא לעשות את המקסימום שאני יכולה - ולהתגייס לשירות קרבי. מוטל עליי לעשות זאת בתור חיילת - כדי שכעת, ילדים אחרים יוכלו לישון בשקט בידיעה שהם מוגנים, כמו שהגנו עליי״, אומרת.
״גם המלחמה הזו והאבידות הקשות של האזרחים והלוחמים, הבהירו לי עוד יותר כמה חשוב שאהיה בקו האש הראשון, ואגן על מי שצריך. אני חושבת שכל מלש״ב ומלש״בית צריכים לעשות את השירות המקסימלי, ולתרום בצורה הטובה ביותר שהם יכולים על פי נתוניהם, גם אם זה לא לוחמהֿ״.
״השכול רק מראה לי כמה מטרת השירות בצה״ל גדולה הרבה יותר ממך. אם לא אנחנו נתגייס - לא יישאר כאן כלום בסוף״, אומרת יובל. ״אוסיף ואגיד שנחשפתי לסיפורי הגבורה השונים - גם של חיילים וגם של קצינים בכירים. אם היה לי ספק קטן האם לצאת לקצונה או לא - זה ברור לי כעת שזו המטרה שלי בשירות. כמות סיפורי הגבורה הם מטורפים, כל אחד יותר עוצמתי מהשני. זה גורם לי להבין שגם אני רוצה להשפיע ולזכות להגן ככה על אחרים״, היא מוסיפה. ״אמא שלי יום יום יושבת ובוכה בשל העובדה שאני מתגייסת לקרבי, היא באמת מפחדת עליי. על אף הקושי שלה, אני מסבירה לה שמבחינתי אין דרך אחרת. אני לא יכולה לשבת בשקט כשחברים שלי נלחמים, אני צריכה להיות שם״, מוסיפה לתאר דריה.
״אני רוצה ללכת על פי הדרך של הנופלים. עכשיו זה תורי, יש לי עכשיו מקום להגן על המדינה שלי. כל פעם יוצא שזה תור של מישהו אחר - ועכשיו הגיע הזמן שלי״, מוסיפה אלמור.
״תותחנים זה החיל שאני, אלמור ויובל חושבות שנהיה בו הכי משמעותיות - גם בעבודת הביטחון השוטף וגם העבודה האופרטיבית״, אומרת דריה. ״בחיל התותחנים, אני רואה שהנשים מתקדמות בדיוק כפי שהגברים מתקדמים, ושיש יחס שווה לגמרי בין המינים. מעבר לכך, כל היחידות המיוחדות והמסווגות ביותר של החיל פתוחות גם לנשים. בסופו של דבר, הכי חשוב לנו לתרום בצורה המשמעותית ביותר, להרגיש שיווין ולמצוא את מקומנו״, מסכמת אלמור.