מהרגע הראשון שבו הבינו בישראל כי אין מנוס ממיטוט שלטון חמאס, היה ברור לראשי מערכת הביטחון כי האתגר המשמעותי ביותר שיעמוד בפני צה"ל בדרך להשגת המטרה הנכספת הוא הלחימה בעיר המנהרות של רצועת עזה. על פי ההערכות בישראל, "המטרו של חמאס", שהחל להיבנות עוד בטרם יישום תכנית ההתנתקות, נפרש כיום לאורך 500 קילומטרים לפחות מתחת לאדמה, וכולל חדרי פיקוד של צמרת הארגון, מאגרי מזון ודלק, בורות שיגור ואולמות לינה שבהם שוכנו חלק מן החטופים.
"איום חמור על ביטחונה של קהיר": כך החות'ים עלולים להטביע את הכלכלה המצרית
"חמאס יצר מפלצת", אומרת ד"ר דפנה ריצ'מונד־ברק, מרצה בכירה בבית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. "הארגון לומד את הנושא כבר במשך כמעט שני עשורים, והוא הצליח לבנות את רשת המנהרות הכי מסוכנת בתולדות המלחמות. באף מלחמה לא ראינו דבר כזה. גם הרשת של בן לאדן, שהפתיעה מאוד את הכוחות האמריקאים, לא הגיעה לרמה כזו. תחת השפעתה של איראן חמאס למד לחפור עמוק וטוב יותר. ראינו בפנים ספות, שולחנות, אוכל, מים, חשמל ודלק. הם בנו לעצמם מנגנון פרימיטיבי של תקשורת, אבל זה עובד".
את היכולת של חמאס להשתמש ביעילות במנגנון החדש למדה ישראל על בשרה כבר בשנת 2006, לאחר שגלעד שליט, לוחם בחיל השריון באותה עת, נחטף על ידי שבעה מחבלים שחדרו לשטח ישראל סמוך למעבר כרם שלום. במהלך 17 השנים שעברו מאז למד צה"ל להכיר טוב יותר את אופי הסכנות שטומנת בחובה הלחימה מתחת לאדמה, והינן רלוונטיות גם בימים אלה.
"ההיבט של הלא נודע תמיד נוכח במלחמה, אבל מתחת לאדמה הוא הולך וגובר בצורה דרמטית", מסבירה ד"ר ריצ'מונד-ברק, שחוקרת את איום המנהרות מזה כ-10 שנים. "אתה לא יודע היכן האויב נמצא, מה הוא מתכנן ואיזה נשק יש לו, ולכן קשה מאוד להעריך מה היכולת שלו ולדעת איך להגיב. למעשה, בתווך התת קרקעי לאויב יש יתרון אסטרטגי, משום שרוב האמצעים שמעניקים לצבאות המודרניים עליונות צבאית הופכים מנוטרלים".
ביולי 2014 נקלעה ישראל לסבב נוסף ברצועה, בו התמקד צה"ל באיתור, חשיפה והשמדה של מנהרות הלחימה של חמאס. מבצע "צוק איתן" מהווה, לדברי ד"ר ריצ'מונד-ברק, נקודת מפנה בתפיסת אתגרי הלחימה בתווך התת קרקעי. "בשנים האחרונות עברה תורת הלחימה במנהרות שינוי משמעותי, וכיום היא גורסת כי צריך להימנע מהכנסת חיילים לתוך המנהרות. ההבנה היא שהם חשופים שם לחומרים מסוכנים וממולכדים ומתמודדים עם מגבלות מבחינת חמצן, ראייה וצפיפות. יש גם חשש שהלוחם, שנמצא למעשה לבד בפנים ומופרד מהיחידה שלו, יאבד במנהרה את תחושת הזמן והמיקום, וכמובן שצריך לזכור שהוא לא יודע בדיוק לאן המנהרה מסתעפת. זה לא אומר שאין מצבים שבהם צריך להכניס חיילים למנהרות, אך השאיפה היא להתמודד עם האיום הזה מעל פני הקרקע".
"בצוק איתן נכנסו חיילים באופן ספונטני לתוך המנהרות, והבנו שזה לא הפתרון, כך שבכל מה שקשור להבנה של האיום עשינו התקדמות גדולה", היא מוסיפה. "זה שלא שולחים כיום חיילים לתוך המנהרות מעיד על דרך ארוכה שעשינו מאז. בנוסף, יש שיתופי פעולה עם האמריקאים וצבאות אחרים ופיתוחים של אמצעים טכנולוגיים לטובת איתור מנהרות. במבצע מגן צפוני, שבו חשפה ישראל את מנהרות חיזבאללה, ראינו את השימוש באמצעים האלה, וזה הראה שיש התקדמות טכנולוגית. מלבד זאת, הוקמו יחידות מיוחדות שפועלות זמן רב, וגם בימים אלה ברצועת עזה. כיום אנחנו רואים למעשה חיילים שמתמחים בלוחמה תת-קרקעית".
נראה שכחלק מהפקת הלקחים שעליה היא מדברת, מחפשת ישראל מאז תחילת המלחמה פתרונות חדשים שימנעו חיכוך בין הלוחמים למחבלים בתוך המנהרות. לפי דיווח ב"וול סטריט ג'ורנל", אחת מדרכי הפעולה האפשריות של צה"ל היא הצפת מנהרות חמאס במי הים התיכון, שיוזרמו מתוך מערכת משאבות שהוקמה מצפון למחנה הפליטים שאטי.
כשאני שואל את ד"ר ריצ'מונד-ברק על מידת ההצלחה של מבצעים דומים שבוצעו בשנים האחרונות, היא מצננת את התלהבותי. "הצפת מנהרות במים היא לא רעיון חדש. המצרים עשו את זה כאשר השתמשו במי ביוב כדי להציף את המנהרות בגבול עם רצועת עזה, וזה לא כל כך עבד. באופן אישי, אני לא מאמינה במים ככלי אפקטיבי לנטרול איום תת קרקעי משום שהמים נספגים בתוך האדמה, ואין אפשרות לדעת באיזה קצב זה יקרה. בנוסף, קשה מאוד לדעת מה אורך הרשת וכמה מנהרות יש בה, ולכן קשה לאמוד את כמות המים שצריך להזרים כדי להשיג את המטרה. זו קלקולציה שקשה לבצע כי חסרים נתונים. גם אם תוכל להתמודד עם כל מה שאמרתי, צריך לקחת בחשבון שקשה להעריך מה תהיה מידת ההצלחה של האמצעי הזה והאם המים באמת יצליחו למוטט את התשתית הזו. אם המטרה היא השמדה של המנהרות - מים רגילים הם לא הפתרון".
בדיווח של הוול סטריט ג'ורנל דובר על משאבות שמסוגלות להזרים פנימה אלפי מטרים מעוקבים של מי ים בתוך שעה.
"זה צריך להיות בכמות מאוד גבוהה, מעל מאה אלף ליטר בשעה בלחץ אדיר. זה תקדימי לגמרי. המים זורמים מתוך הים ישר לתוך המנהרות. כאן יש פוטנציאל לקריסה של הדפנות של המנהרה, ואז התוצאה יכולה להיות השמדת המנהרה. יש עדיין שאלות פתוחות בעניין הזה, כמו האם ומתי זה יקרה, וכמובן יש את העניין של החטופים שחמאס משתמש בהם כמגן אנושי. זה אולי מסמן לנו שאם וכאשר ישתמשו בכלי הזה, זה יקרה בשלב מאוחר יותר של המלחמה".
ואם גם זה לא יעזור, כמה זמן להערכתך הם יוכלו להישאר עוד מתחת לאדמה?
"חמאס פיתח כל מיני שיטות כדי להתמודד עם זה, וזו הייתה למידה ארוכה. הידע של דאעש שנלחם במנהרות בעיראק ושל אל-קאעידה שעשה זאת באפגניסטן סייע להם להשתפר כדי להתמודד עם האתגרים בתווך הזה. אף פעם לא ראינו ארגון ששוהה מתחת לאדמה כל כך הרבה זמן. חשבתי שתהיה להם בעיה של מזון, וראינו כיצד בהתחלה הם נתנו לחטופים פיתות ובהמשך עברו לשימורים. מה שחשוב זה שכשאתה נכנס לתת-קרקע אתה צריך תכנית. ראינו, למשל, שהחיילים האוקראינים נכנסו לתת קרקע במריופול בלי תכנית ולא החזיקו מעמד. לא היה להם שם כלום, והם היו חייבים לצאת משם, כי אי אפשר להישאר מתחת לאדמה הרבה זמן בלי תכנית. ההבדל שהוא שחמאס יודע מה הוא עושה. הם נכנסו לתת קרקע ויש להם את כל מה שהם צריכים כדי לשהות שם הרבה מאוד זמן".