19 יישובים בגבול הצפון עתרו לבג"ץ בדרישה לפנות אותם ולפצות אותם על הנזקים שנגרמו להם מאז פרוץ המלחמה. שבעה מהיישובים שעתרו הם בטווח של עד חמישה קילומטר מהגבול, והם הוכנסו לרשימה שהסמיכה את שר הביטחון לפנותם, אולם בפועל לא פונו. שבעת היישובים הנוספים הם בטווח של 5-8 קילומטר מהגבול ושגרת חייהם נפגעה קשות, בדומה ליישובים שהמדינה פינתה.
לאחר מנרה עוד ישוב בצפון כמעט נחרב: במטולה יש כ-130 בתים הרוסים
ליברמן הטיל פצצה: ישראל תחזור ל"רצועת הביטחון" בלבנון?
בעתירה, שהוגשה ע״י עו״ד הרן רייכמן בהובלת הקליניקות המשפטיות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, טוענים ועדי 12 יישובים בצפון כי מאז אסון ה-7 באוקטובר וההוראה לפנות בדחיפות את תושבי היישובים סמוכי הגדר בגבול לבנון, "הפך המחדל הביטחוני המערכתי לחידלון ממשלתי בתחומים שונים, וחידלון מרכזי בפעולת הממשלה הוא הטיפול בתושבי ותושבות קו העימות בצפון הארץ".
ברוב אותם היישובים, זמן ההתרעה הוא אפס – והכניסה למקלטים היא מיידית, והתושבים נותרו ללא יכולת לנהל שגרה תחת תחושת האיום התמידית. כל זאת, תוך התעלמות מוחלטת של כלל גופי המדינה ממצוקת התושבים. רבים הפכו לפליטים בארצם - ללא כל סיוע.
תוך כך, היום (שני) התייחסו בוועדות הכנסת למצוקות של תושבי הצפון. בוועדת הפנים והגנת הסביבה, דיברה דקלה נסימי, תושבת המושב עבדון שנכלל בעתירה לבג״ץ, ואמרה: "התעלמו מאיתנו על אף שאנחנו נכללים בהחלטת 975 של פינוי תושבי גבול הצפון.
"על מנת להיכנס ליישוב שלי, שנמצא פחות מכ-4 ק״מ מגדר הגבול, אני צריכה לעבור בציר מסוים - שהוא מטווח ומאוים. חיזבאללה העלו בערוץ הטלגרם שלהם סרטון שבו הם צוחקים על תושבי מנות ועבדון שלא פונו, ואמרו שאם הם יתקפו - אלו יהיו היישובים הראשונים שהם יגיעו אליהם.
"אותנו שכחו מאחור", זעקה בוועדה. "לרוב הבתים במושבים אין ממ"דים, מה יהיה? הגענו לכנסת ודיברנו מספר פעמים, ראשי המועצות שלנו זועקים - אך בסופו של דבר - שום דבר לא קורה. מי שמסתכל עלינו - כנראה רואה אותנו כשטר, והכול קם ונופל על העניין הכספי מבלי התייחסות לביטחון שלנו״. במקביל לדבריה של נסימי בועדה, מחוץ לכתלי הכנסת הפגינו כמאה תושבי הצפון מהיישובים שלא פונו ועתרו לבג״ץ.
בעתירה התושבים הסבירו כי ״מאז שבעה באוקטובר הפכו יישוביהם לאזור לחימה של ממש, שבו יש איום מתמיד על חיי התושבים בשל הירי מלבנון ולצדו רעש בלתי פוסק של אש ארטילריה וטילים של צה"ל״. מלבד זאת, תושבי היישובים סובלים מחסימות כבישים נרחבות, בגלל רכבי צה״ל או חשש מירי נ״ט - ונפגמת התנועתיות שלהם.
בעתירה טוענים עוד התושבים ל"היעדר יכולת לקיים את המערכות הציבוריות באופן הולם, לרבות מערכות החינוך, המתנהלות באופן מוגבל מתחת לאדמה, במקלטים". הם מציינים שגם ספקים אינם יכולים להיכנס, כך שנוצר חוסר בשירותים ומוצרים.
בפנייה לבג"ץ, מסבירים העותרים כי התושבים התפנו מבתיהם בהנחיית ראשי המועצות האזוריות וציפו שהממשלה תגבה את ההנחיה הזו ותורה על פינויים באופן רשמי, אך היא מסרבת לעשות זאת ואינה מסבירה למה. במצב הנתון, אלה שהתפנו ואלה שנותרו בבתיהם אינם זוכים לסיוע מהמדינה. כל זאת, כאשר שגרת חייהם של התושבים משובשת, והם מתמודדים עם השלכות נפשיות, כלכליות ופיזיות קשות מנשוא.
בעתירתם, מבקשים התושבים שהמדינה תסביר מדוע שר הביטחון לא הפעיל את תוכנית הפינוי לשמונת היישובים שאותם החליטה הממשלה לפנות, ומדוע נגרע חלקם של שני היישובים מנות וגשר הזיו מהחלטת הממשלה. כמו כן, הם דורשים להבין מדוע לא קבעה הממשלה כי כלל יישובי קו העימות שלא ניתן לקיים בהם פעילות שגרתית - צריכים להיכלל בתוכניות הפינוי. במקביל, דורשים ביישובי קו העימות שהממשלה תקבע תוכנית סיוע לתושבים המבקשים שלא להתפנות - אך מבקשים לקבל את ההטבות שלהן זכו תושבים שפונו.
אורית ישקין, תושבת המושב מנות בגליל המערבי שלא פונה אמרה בשיחה עם "מעריב" על הקשיים וחוסר הסיוע מהמדינה: ״אני אם לשלושה - יש לי תאומים בני 4 וילד בן 6. מאז תחילת הלחימה, נסענו להשתכן אצל אמא שלי בקריית טבעון, אך הבית שלה לא מתאים לכולנו, צפוף ולחוץ ככה, אלה לא חיים.
"כל זאת, כאשר בעלי מגויס לכיתת הכוננות של המושב, כך שאנחנו לא רואים אותו בכלל״, הוסיפה. "יש לנו אפס תמיכה כלכלית מהמדינה - אנחנו ממשיכים לשלם ארנונות, חשמל, משכנתא, אף אחד לא מקפיא לנו את המשכנתאות, בניגוד להקפאה שזכאים לה המפונים מהמדינה. העסק שלנו הושבת מאז תחילת הלחימה, יש לי ולבעלי אפס הכנסה כרגע, ועד היום לא ראינו פיצוי מהמדינה בהיבט הזה".