ההיסטוריון בני מוריס פרסם היום (חמישי) טור דעה ב"ניו יורק טיימס", ובו טען כי חיוני עבור ישראל להיכנס רפיח, אחרת חמאס ישרוד ויוכל לשוב ולתקוף את ישראל.
חיים רמון פסימי מתמיד: "המלחמה הסתיימה עם תבוסה אסטרטגית"
נתניהו מר ביטחון? "הוא נגרר, ישראל מפסידה פעמיים"
"לצערי", כתב, "בנימין נתניהו צודק - "לצערי", אני אומר, כי הוא ראש הממשלה הישראלי הכי לא מוכשר, מושחת ומפלג אי פעם, כפי שרבים בישראל מאמינים. אבל הוא צודק שחיוני עבור ישראל לכבוש את רפיח ולהשמיד את גדודי חמאס שמבוצרים בעיר הזו בקצה הדרומי של רצועת עזה, מוגנים על ידי מגן אנושי של כ-1.4 מיליון תושבים ופליטים מהצפון.
אם זה לא יקרה, חמאס ישרוד כדי להילחם, לרצוח ולאנוס ביום נוסף - ומנהיגו, יחיא סינוואר, יצא ממחבואו ויכריז על ניצחון. והוא יהיה צודק. כדי ששלום פלסטיני-ישראלי יהיה בעל סיכוי כלשהו, ליציבות אזורית ולרווחה עתידית של ישראל והישראלים, במיוחד אלה שחיים בדרום המדינה, חמאס חייב להימחק".
עוד כתב: "השאלה אם ישראל תתקוף בפועל את רפיח או אם היא תוכל לבצע מתקפה כזו למה שהיא רואה כמסקנה מוצלחת עדיין תלויה ועומדת. השבוע, ממשל ביידן הזהיר בתוקף מפני פלישה מלאה לרפיח, באומרו שהיא עלולה להיות מזיקה מאוד לאזרחים ובסופו של דבר לפגוע בביטחון ישראל. נתניהו אמר ביום שני כי נקבע תאריך לפלישה, אם כי הוא לא ציין מה הוא.
כמובן, ישנן סיבות כבדות משקל עבור ישראל להימנע מפלישה לרפיח. ראשית, מעל לכל, זהו המגן האנושי. מתקפה על רפיח בהכרח תגרום לאבדות רבות בקרב אזרחים, למרות הבטחות ישראל שהיא תפנה את האזרחים מדרך הסכנה לפני שתפתח במתקפה. מספר האזרחים ההרוגים במתקפה הצפויה על רפיח יבוא בנוסף ל-33,000 ההרוגים המוערכים שמצוטטים על ידי משרד הבריאות בעזה הנשלט על ידי חמאס (מספר הכולל את יותר מ-12,000 לוחמי חמאס שצה"ל טוען שהרג בששת החודשים האחרונים). רבים מהם נהרגו במתקפות קרקעיות בעיר עזה ובחאן יונס בצפון.
אבדות אזרחים נוספות והפרעה נוספת נלווית לסיוע הומניטרי דרך הגבול מצרים-עזה יגבירו את הגינויים להתנהלות ישראל על ידי בעלות בריתה המערביות, בהובלת ארצות הברית. האיום בסנקציות בינלאומיות כבר על השולחן".
"שנית", הוסיף, "במשך חודשים מצרים אומרת לישראל להתרחק מרפיח. קהיר חוששת שמתקפה ישראלית תחלחל לחצי האי סיני ותביא לשפיכת פלסטינים למצרים. זה עלול להוליד גם משבר הומניטרי חדש וגם אתגר פוליטי, בהינתן קשרי המשפחה של חמאס עם תנועת האחים המוסלמים החזקה, אך כיום אסורה, במצרים. מצרים רמזה כי מערכה כזו של ישראל עלולה אפילו לערער את הסכם השלום ישראל-מצרים בן 45 השנים, הנתפס על ידי ממשלת ישראל כאבן יסוד לביטחון הלאומי שלה.
יתר על כן, כל מערכה ברפיח, כמו פעולות הלחימה הקודמות של צה"ל בחאן יונס, צפויה להתמשך, בהתחשב במערכת המנהרות המסועפת של חמאס מתחת לרחובותיה והזהירות שצה"ל ינקוט ככל הנראה בגלל הנוכחות האפשרית של בני ערובה ישראלים במנהרות מההתקפה של חמאס על דרום ישראל ב-7 באוקטובר".
"וזה מביא אותנו לדעת הקהל הישראלית", הדגיש. "עצם תחילתה של מתקפה על רפיח עלולה לדחות בחודשים, אם לא שנים, עסקה עם חמאס להשבת חלק או כל בני הערובה.
ההפגנות ההמוניות האחרונות ברחובות ישראל הקוראות לסירוגין להסכם כזה או להדחת נתניהו עלולות להפוך לאלימות ואנרכיות. והמתקפה הצפויה על רפיח עשויה לדרוש גיוס של מספר גדול של מילואימניקים שרק לאחרונה שוחררו משירות בעזה, לאורך הגבול עם לבנון או בגדה המערבית. אכן, ההתלכדות של שתי סוגיות אלה - בני הערובה ושירות מילואים נוסף ומכביד - עלולה לעצור את המתקפה באמצע ולעורר משבר בקואליציית הממשלה".
"לבסוף", כתב מוריס, "המתקפה הצפויה - עם ההבטחה שלה להשמדה סופית של חמאס - עלולה אפילו להצית מלחמה מלאה עם חיזבאללה בלבנון, שעד כה הסתפקה בהטרדת יישובי הצפון ועמדות צבאיות. ומלחמה בין ישראל לחיזבאללה עלולה לבשר על עימות אזורי רחב אף יותר, כולל עימות ישיר ישראל-איראן, שממשל ביידן השקיע מאמצים גדולים להימנע ממנו מאז 7 באוקטובר, כדי שגם ארצות הברית לא תישאב למערבולת.
ובכל זאת, למרות הסיבות העוצמתיות האלה להניח את הנשק, ישראל חייבת לכבוש את רפיח אם היא רוצה להרוס את חמאס כארגון צבאי ושלטוני. ועבור ישראל, תוצאה פוטנציאלית זו גוברת על הסיכונים הרבים".
"אם חמאס ייצא ממלחמה זו בשליטה על רפיח, שם מאמינים שנותרו אלפי לוחמים שלו, ועל הרבע הדרומי של עזה, הוא יוכל להתחמש מחדש בהדרגה דרך המנהרות המחברות את הרצועה לסיני, ובקרוב להקרין את כוחו צפונה כדי לכלול את רוב הרצועה או כולה, מאמינים אנליסטים רבים. מעל לכל, כישלון ישראלי לכבוש את רפיח ולרסק את המערכים הצבאיים המאורגנים האחרונים של חמאס ואת מבני השלטון שלו יצייר את ישראל, בעיני אויביה, כישות חלשה ומובסת, טרף קל לתוקף הפוטנציאלי הבא. באופן פרדוקסלי, מראה החולשה הישראלית - כמו גם מתקפה על רפיח - עלול לפתות את חיזבאללה להמר על מלחמה מלאה.
כל אפשרות שכוחות זרים (מאיחוד האמירויות או סעודיה) או משטרת הרשות הפלסטינית/פתח יחליפו את הישראלים ברוב שטחה של רצועת עזה תיעלם, בהתחשב בסבירות שכוחות אלה יוקעו ויותקפו על ידי חמאס כסוכנים של ישראל. בטווח הרחוק, חמאס שיקום יאיים שוב, וכנראה יתקוף, את יישובי הגבול בדרום ישראל. רוב תושבי היישובים האלה היו פליטים פנימיים מאז 7 באוקטובר לצד כ-70,000 תושבי יישובי הגבול בצפון ישראל שעקרו בשל רקטות חיזבאללה מאז תחילת המלחמה".
"הפלישה של חמאס ב-7 באוקטובר העלתה סימן שאלה גדול על הציונות עצמה. הציונות באה לעולם לפני כ-140 שנה כדי לשים קץ ל-2,000 שנות השפלה ודיכוי יהודיים בידי גויים ולספק ליהודים, סוף סוף, מקלט.
לאפשר עכשיו לחמאס הפצוע קשות לצאת מנצח יחדד את כשלונה המכריע של הציונות. ומבקרים בעולם הערבי והמוסלמי של עשיית שלום עם ישראל - מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו עשו זאת - עשויים בהחלט להתעודד לדחות קשרים כאלה.
כמאה שנות סכסוך עם מדינות ערב וטרור, ששיאן באכזריות חמאס ב-7 באוקטובר, הוכיחו שישראל, בוודאי לעת עתה, יכולה להיחשב כמקום הפחות בטוח בעולם ליהודים. פלישה לרפיח חיונית לחיסול חמאס ולהשבת הביטחון הזה. אתה לא חייב לאהוב את בנימין נתניהו כדי לראות את זה".