השבעה באוקטובר, תאריך ארור, שיחקק לדיראון עולם בספרי ההיסטוריה. אין ספור סיפורי גבורה מתגלים מדי יום, אודות מסירות נפשם ואומץ ליבם של אזרחים רבים ששמעו את המתרחש, לקחו כל ציוד להגנה עצמית שהיה ברשותם באותה העת ויצאו להגן על המולדת ולהציל חיי אדם.
באותו יום, נוצר כאוס גדול בארגוני ההצלה והחירום. ערי הדרום היו תחת מתקפת טילים נרחבת וישובי העוטף התעסקו בנוסף לזה גם בלוחמה פיזית מול המרצחים האכזריים שפלשו לשטחם. מספר הזירות היה גדול מנשוא, מספר הפצועים התפרש על פני שטח גיאוגרפי עצום, והמצב ששרר בשטח יצר בלאגן גדול במוקדי החירום וההצלה בישראל שעובדיהם ומתנדביהם חירפו נפשם בכדי להציל חיי אדם בשטח וחלקם אף שילמו על כך בחייהם.
לכולנו יש שאלות ותהיות רבות כמו: היכן היה הצבא בשעות הראשונות הארוכות כל כך של מסע הטבח בדרום הארץ וביישובי העוטף? מדוע מערכת הביטחון לא חזתה מראש ו/או לא התמודדה כיאות עם המפלצות הללו ברגע שפרצו את גדר הגבול? ועוד כהנה וכהנה.
בעבר כיהנתי כמנהל אגף מבצעים בארגון איחוד הצלה וכאחראי מתנדבים במד"א, והיום כיועץ אסטרטגיה וקשרי ממשל. אני מכיר את תחום ההצלה והביטחון מקרוב מאוד ואף משוחח לא מעט עם גיבורים שנכנסו עמוק לזירות הלחימה המדממות בדרום ומכולם אני שומע שאלה אחת חשובה לא פחות: אם באותו יום שחור, היה במדינת ישראל מוקד חירום אחד, שכולל בתוכו את כל גופי החירום וההצלה, חייהם של מאות אנשים היו ניצלים והכוחות היו מתנהלים בצורה מהירה ומסודרת יותר?
זהו נושא חשוב מאין כמותו ולצערי כמעט ולא מתייחסים אליו, הוא מתייחס לימי שגרה וחירום כאחד ובארצות הברית ובמדינות רבות נוספות הוא כבר קיים ומוכיח את עצמו כדוגמת מוקד 911.
לפני לא הרבה זמן, נובמבר 2023, קרסו כל מוקדי החירום במדינת ישראל. בסביבות השעה 01:30 בלילה התקבלו דיווחים ראשוניים מאזרחים על קריסת מוקד החירום 100 של משטרת ישראל. זמן קצר לאחר מכן, התברר כי המשטרה לא לבד וכי מדובר בקריסה כוללת גם של מוקד 101 – מד"א, מוקד 102 – שירותי כבאות והצלה ומוקדים נוספים. בשירותי הכבאות הוסיפו וציינו כי מדובר ב-"תרחיש שלא פגשנו מראשית הכבאות".
במשך זמן רב לא יצאה כל הודעה רשמית מהגורמים הרשמיים, עד שפיקוד העורף פרסם מספרים חלופיים של המוקדים השונים, כשלאחר מכן גם המשטרה, מד"א, כב"ה ואחרים פרסמו אף הם מספרים ודרכים נוספות ליצירת קשר.
בעקבות הקריסה ובצל חשש ממתקפות סייבר ו / או אירועים ביטחוניים ובריאותיים, בכל גופי החירום הורו לרכבי הסיור והניידות השונות לפטרל ברחבי הערים והיישובים, זאת על מנת לצמצם זמני הגעה בעת חירום ולהנגיש את הזמינות לאזרחים בשטח.
מוקד חירום אחד לכלל הכוחות היה יכול למנוע את זה? עוד הרבה לפני השבעה באוקטובר עסקה מדינת ישראל בנושא חשוב זה. בתאריך 7.5.23, אישרה ועדת השרים לחקיקה את הצעת חוק 'מוקד 911' של יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני לאיחוד מוקדי החירום בישראל. הצעת החוק כבר אושרה להכנה לקריאה ראשונה בכנסת הקודמת תחת יו"ר ועדת הבריאות דאז, ח"כ עידית סילמן, ולא קודמה בשל התפזרות הכנסת.
כיום המצב הוא שבמדינת ישראל קיימים מספר מוקדי חירום כשלכל אחד מהם מספר טלפון בעל חיוג מקוצר אחר ואנשי מקצוע בתחומים הרלוונטיים מאיישים כל מוקד. הסנכרון והתיאום בין כלל הגופים במקרי חירום לוקים בחסר ולעיתים אף אינם מתקיימים כלל, והדבר עלול לפגוע במתן מענה חירום מידי.
בהצעת חוק זו מוצע לאחד את מוקדי החירום הרפואיים הטלפוניים למוקד חירום אחד, ולאסדר לראשונה בחקיקה את ההפעלה של מוקד החירום הרפואי המאוחד, שאותו יאיישו מוקדנים ואנשי צוות רפואי המוכשרים והמאושרים לתפקידם, והוא יזניק את הכוננים הרפואיים הנדרשים לטיפול באירוע.
קביעת תקנות ונהלים והצבת סטנדרטים של הפעלת המוקד בהיבטים המקצועיים השונים, יהוו עוגן מרכזי במיצוי יכולות מוקד חירום והעלאת רמתו המקצועית של המוקד של העובדים והמתנדבים בו והכל תוך פיקוח ובקרה של הגורמים הרלוונטים.
איחוד מוקדי החירום הטלפונים יקל על האזרחים, שכן בעת מצוקה הם לא יצטרכו לזכור יותר ממספר טלפון אחד ויוכלו לקבל סיוע מהיר ומציל חיים. אמנם ההצעה מתייחסת לכחות הרפואה אך בהחלט יש לתת את הדגש על הכנסת כלל הכוחות למוקד חירום אחד כדוגמת 911. לצערי, נכון לכתיבת שורות אלו הצעת החוק עדיין לא עברה סופית ועתידה מוטל בספק.
האם לא הגיע הזמן שנלמד מטעויות? האם לא הגיע הזמן שנמנע אסונות לפני שהם מתרחשים? האם לא הגיע הזמן שניישר קו עם גופים חירום והצלה מקצועיים מסביב לעולם שבאחריותם קצת יותר מעשרה מיליון איש והם מתפעלים את כלל כוחות החירום והביטחון שלהם באמצעות מוקד אחד בצורה מעוררת השתאות? לצערי מדינת ישראל אוהבת להפיק לקחים רק לאחר מעשה, יש פה הזדמנות ללמוד ממה שהיה ולדאוג שהתפקוד בעתיד יהיה טוב יותר, שחיי אדם רבים ינצלו במקרה כזה או אחר, ושאזרחים לא יצטרכו להגן על עצמם ולעשות את תפקידם של אלו שאמורים להגן עליהם.
כמו רבים אחרים, גם אני משרת במילואים עמוק בעזה החל מימיה הראשונים של מלחמת חרבות ברזל. אני פוגש את ישראל היפה, את טובי בנינו, מלח הארץ, אנשים עם לב זהב ואומץ שלא יסולא בפז. יום הולדתה של המדינה מתקרב, למרות כל מה שעברנו ועדיין עוברים אנחנו חזקים, בליבנו תקווה, ונפשנו הומיה. זה הזמן לדאוג לבטחוננו, לעתיד טוב יותר, למנוע טעויות שלאחריהן נצטרך שוב ושוב ושוב להפיק לקחים על לקחים. אני פונה אליכם מקבלי ההחלטות ומבקש מכם, שימו נושא חשוב זה על לוח ליבכם, עורו ישנים מתרדמתכם ויפה שעה אחת קודם.
חג עצמאות שמח!!