משרד החוץ האמריקאי פרסם הלילה (בין שישי לשבת), באיחור של מספר ימים, את הדו"ח בנוגע לשימוש שישראל עשתה בנשק אמריקאי במהלך המלחמה בעזה. הדו"ח מתייחס לתקופה עד סוף חודש אפריל, כך שאינו כולל את ההתפתחויות האחרונות סביב רפיח.
לא ברפיח: על פי הערכות מודיעין - זה המקום בו מתחבא סינוואר
כזכור, בחודש פברואר האחרון, הנשיא ביידן פרסם הנחיה, כי מדינות שמקבלות סיוע צבאי מארה"ב צריכות להעביר חוות דעת לממשל על הפעולות שהן מבצעות באזורי עימות ובכל הקשור להגנה על האוכלוסייה המקומית והסיוע ההומניטרי. מתן וסרמן שוחח עם ד"ר שי הר צבי, מומחה לארצות הברית, שמסביר את משמעויות הדו"ח.
הדו"ח פורסם ימים ספורים בלבד לאחר הצהרתו של הנשיא ביידן, כי הוא יעכב משלוח של פגזים ופצצות אם המבצע הצבאי ברפיח יתרחב, יש משמעות לתזמון?
"לטענת גורמי ממשל, חרף סמיכות הזמנים, אין קשר בין ההצהרה של הנשיא לדו"ח של משרד החוץ".
מה המסקנות העולות בדו"ח?
"הדו"ח אמנם מטיח ביקורת נוקבת בישראל, אך נמנע מלקבוע בוודאות, בין היתר בשל היעדר מידע והוכחות, כי השימוש שעשתה באמל"ח אמריקאי עומד בניגוד לחוק הבינלאומי. הדו"ח קובע, כי לאור התלות הרבה של ישראל בנשק אמריקאי, ייתכן והיו מיקרים בהם ישראל עשתה שימוש בנשק מתוצרת ארה"ב באופן שאינו תואם את המחויבויות שלה לחוק הבינלאומי.
"עוד נאמר, כי ישראל בעצמה מבצעת שורה של חקירות אודות אירועים שקרו במהלך המלחמה. לצד זאת נקבע, כי הממשל סבור שההבטחות של ישראל על כך שתעשה שימוש בנשק האמריקני בהתאם לחוק הבינלאומי הן 'אמינות ומהימנות', באופן שלמעשה מאפשר את המשך הסיוע הצבאי.
"באשר לסיוע ההומניטרי, הדו"ח מטיח ביקורת על ישראל על כך שבחודשים הראשונים למלחמה לא שיתפה פעולה באופן מלא עם בקשות הממשל להעברת סיוע הומניטרי לעזה, אך מציין כי לאחרונה ישראל הגדילה משמעותית את היקפי הסיוע, וכי כעת היא אינה מונעת או מגבילה את העברתו לרצועה".
מה המשמעויות של הדו"ח?
"נדמה, כי הדו"ח מנסה להלך בין הטיפות, ולצד אמירות ביקורתיות, נמנע למעשה מלקבוע קביעות חד משמעיות נגד ישראל, שהיו עלולות להיות להן השלכות שליליות רב-מימדיות. מצד אחד, באופן טבעי, הדו"ח מבטא את הטענות הנשמעות בחודשים האחרונים מצד הממשל על הפעילות הישראלית, בייחוד בכל הקשור לפגיעה הרחבה באוכלוסייה (הדו"ח אף מציין כי נהרגו כ-35 אלף תושבים, ובכך הוא מאמץ למעשה את הנראטיב הפלסטיני) והצורך בהעברת סיוע הומניטארי בהיקפים משמעותיים.
"מנגד, הדו"ח נמנע כאמור ממסקנות חד משמעיות כנגד ישראל, שהיו עלולות לאלץ את הממשל לעכב את המשך הסיוע הצבאי, לפגוע עוד יותר בלגיטימציה של ישראל, ולשמש כתחמושת להליכים המתנהלים בבתי הדין הבינלאומיים בהאג. למעשה, צריך לבחון את הדו"ח בהקשר הרחב שלו במכלול היחסים בין ממשל ביידן לממשלת נתניהו. השילוב בין הזיקה שיצר הנשיא ביידן בין הסיוע הצבאי למבצע ברפיח, לבין האמירות בדו"ח, מהווה למעשה כרטיס צהוב שהממשל שולף לישראל ואזהרה כי עליה להתחשב באינטרסים, ברגישויות ובבקשות של ארה"ב.
"לכך יש להוסיף את התרעומת הקיימת בממשל על המדיניות של ראש הממשלה נתניהו בשורה ארוכה של סוגיות, ועל כך שהוא נמנע מלגבש אסטרטגיה ל'יום שאחרי', לצד היחסים המעורערים בינו לבין ביידן, שכזכור אף לא היסס לטעון כי 'נתניהו יותר מזיק מאשר מועיל לאינטרסים של ישראל'".
מה על ראש הממשלה נתניהו לעשות?
"אין עוררין, כי ארה"ב מהווה עמוד תווך מרכזי בביטחון ובחוסן הלאומי של מדינת ישראל. הברית האסטרטגית עם ארה"ב חיונית כדי שישראל תצליח להתמודד בהצלחה עם מכלול האיומים והאתגרים הניצבים לפתחה. כיפת הפלדה שהנשיא ביידן העניק לישראל מאז ה-7.10, כפי שהוכח לפני כחודש בהתגייסות לבלימת המתקפה האיראנית, מהווה מרכיב ראשון במעלה ביכולת של ישראל לנהל ביעילות מערכה רב-זירתית ממושכת ובעצימות גבוהה.
"נוכח זאת, מוטלת על רה"מ נתניהו החובה והאחריות הלאומית למצוא את הדרכים להחזרת היחסים עם ממשל ביידן למסלולם התקין. זאת, תוך ניהול המחלוקות בחדרי חדרים ולא בתקשורת. בסופו של יום, חשוב לזכור כי חרף הפערים, ממשל ביידן שותף מלא למטרות העל של המלחמה, ובראשן החזרת החטופים והחטופות, מיטוט החמאס והחזרת הביטחון לתושבי הצפון, וביידן אישית מחויב לביטחונה של מדינת ישראל. אין לנו ולא תהיה לנו בעתיד הנראה לעין בעלת ברית טובה יותר, אמינה יותר וחשובה יותר מארה"ב, ועלינו לעשות הכל כדי לשמר את היחסים המיוחדים עימה, בייחוד נוכח מגמות העומק בציבור האמריקני".