הרבה לפני ה-7 באוקטובר, הוקמה יחידה שכל ייעודה הוא לתת מענה מיידי לפלישת המוני מחבלים לשטח ישראל. היחידה, שנושאת את השם ״דבורה״ על שם דבורה דרכלר, ההרוגה הראשונה בקרב תל חי, היא יחידת מילואים עילית שמטרתה לתת מענה לאיום התוכנית המבצעית של חיזבאללה לכיבוש הגליל. היא מורכבת משתי פלגות - הפועלות בגזרה המערבית והמזרחית.
היחידה, שהוקמה לפני 3 שנים, נועדה להוות כוח קרבי מיידי של חיילי מילואים תושבי הצפון - בני המקום, המכירים היטב את השטח, אשר זמינים בתוך זמן קצר להתייצב עם ציוד מלא ונשקים כנגד האויב. כך, שבמקרה שתרחיש הפלישה יתממש, אנשי היחידה יפעלו כמערך הגנה קדמי מול כוחות האויב החודרים לשטח ישראל, יתגברו את הכוחות הסדירים - ויעכבו את התקדמות מחבלי כוח רדואן של חיזבאללה.
״התכוננו למגוון תרחישים - חדירה רכובה על גבי רכבים וטנדרים, בדומה לטקטיקה המוכרת של חיזבאללה, התמודדות עם כוחות רכובים גדולים, אימונים על ביצוע מארבים יעילים, הקמת מערך הגנה חזק ביישובים, תוך גיוס סיוע נרחב ועיבוי כוחות. וגם - הגעה מהירה ליישובים במקרה של חדירה, וחיסול מחבלים הן בתוך היישובים והקיבוצים - והן לאורך נתיבי החדירה ביניהם״, מתאר בראיון ל-״מעריב״ מפל״ג ביחידת דבורה, רס״ן (מיל׳) עומר קורלנדר.
כבר שלוש שנים שהיחידה מתכוננת לתרחיש שבו המוני מחבלים פולשים לגבול הצפון, אך תרחיש האימה התממש דווקא בגבול הדרום, היכן שלא היו מספיק כוחות שיבלמו את המתקפה. מאז, איום הפלישה, שלרגעים היה יכול להיראות בעבר כדמיוני ומנותק - נהיה מוחשי מתמיד. רס״ן (מיל׳) קורלנדר אומר כי ״כל תוכנית מחבלי הנוח׳בה ב-7 באוקטובר, הייתה הרעיון שכנגדו היחידה שלנו הוקמה. אני התגייסתי ליחידה מתוך אמונה באיום כזה, ידעתי שמתקפה של רדואן היא אירוע שעלול להתממש, אך אף אחד לא דמיין שזה יגיע דווקא מרצועת עזה, ועוד בסדר גודל כזה״.
״בבוקר ה-7 באוקטובר, אנשי היחידה התחילו להתכתב בווטסאפ, לקלוט את גודל האירוע - ולהבין שייתכן שבטווח הזמן המיידי יהיו השלכות על המצב הביטחוני בגזרה״, מספר רס״מ (מיל׳) ארז מרגלית, תושב קיבוץ מעיין ברוך בגליל העליון, רס״פ הפלגה והקשר של קורלנדר מפקד הפלגה. ״כבר בשעה 8 וחצי בבוקר קיבלנו את האות, כל אנשי היחידה הוקפצו לעמדות - והתייצבו תוך 20 דקות. באותו היום, אנחנו היינו הראשונים שמשכנו את כל הציוד מהאפסנאות - והראשונים להעיר את הנהגים כדי לקחת מהם את הרכבים הצבאיים״, ממשיך ומסביר את המשמעות הטקטית שנובעת מכך שלוחמי היחידה - מתגוררים ברחבי הגזרה: ״היתרון הוא שרוב אנשי היחידה מתגוררים בקו הראשון של הקיבוצים והיישובים שעל הגבול הצפוני, כך שההגעה שלנו לעמדות היא הכי מיידית שאפשר. כשאנחנו אומרים לשמור על הבית - המשמעות היא תרתי משמע - לשמור גם על הבית הפרטי שלנו וגם על המשפחות שלנו״.
״בתחילת המלחמה, אנחנו היינו כוח המילואים הראשון שהתייצב בגזרת החטיבה. כל הלוחמים ביחידה, כמוני, גרים קרוב מאוד לגבול, הגיעו עם הציוד הצבאי הנדרש מבתיהם והגיבו לאירוע המתפרץ. מנגד, שעות לקח עד שהגיעו שאר המילואימניקים לגזרה - וזהו מדגיש עוד יותר את יתרון העיקרון הגיאוגרפי״, מחזק קורלנדר.
מרגלית עוד מספר שבתחילת הלחימה היו הקפצות רבות של היחידה לגדר הגבול: ״מאז תחילת הלחימה, אנו מהווים קו ראשון לכל אירוע שמתרחש על הגדר. באירוע מבצעי מסוים, חודש לאחר תחילת המלחמה, מחבל פלש לתוך שטח ישראל מלבנון, ירה על מושב מרגליות, ותוך רבע שעה כוח היחידה התייצב שם במטרה לסכל אותו. ניסינו לאתר את המחבל עד הבוקר תוך סריקות נרחבות שנמשכו כ-14 שעות עד שהמחבל נתפס״, חושף. ״בין היתר, גם במתקפה האיראנית כל היחידה הוקפצה, ותוך שעה כולם הגיעו ומימשו את הייעוד של היחידה - לתת עתודה ותגבור תוך תגובה מהירה לאיומים שבשטח״.
״מעבר לכך, היתרון הנוסף המובהק שלנו הוא שאנחנו מכירים את השטח ואת הצירים השונים כמו את כף ידינו״, מוסיף קורלנדר. ״אנחנו כוח זמין ומהיר, שמתמצא ומכיר את האזור. המח״ט יודע שאם יש לו בעיה בנקודה מסוימת - יש לו למי לפנות בשטח. כבר התחלפו לא מעט חיילים סדירים שהשתחררו, מילואימניקים שעזבו לגזרה אחרת, אך אנחנו נשארים כאן באותה הגזרה - ומהווים כוח ותיק ויציב״.
במהלך המלחמה, שאורכת כבר כמעט 8 חודשים, חיילי היחידה מגבירים כוננות, מקיימים תרגילים ומתכוננים לתרחישים שונים - שאיתם מיועדת היחידה להתמודד: ״האימונים שלנו מהווים תגובה למקרה שיתרחש ה-7 באוקטובר בצפון. הייעוד שלנו כאמור הוא לעצור מתקפה רגלית קרקעית של כוח רדואן מלבנון לישראל, ובהתאם לכך אנו מתכוננים בתרגילים שלנו לתרחיש חדירת מחבלים שכולל חטיפה, לוחמה בשטח בנוי ופתוח, שחרור וחילוץ בני ערובה, טיהור מבנים, קיבוצים ויישובים - והחזרת המצב לקדמותו. לאור הצלחת פיילוט ״דבורה״, יש רצון בצה״ל להקים יחידות נוספות כאלה בחטמ״רים בגזרות השונות בארץ״, מספר רס״מ (מיל׳) מרגלית.
על אף הקשיים בלחימה הממושכת והשוחקת בשטח במשך חודשים ארוכים, הרחק מהמשפחות שפונו, חיילי ״דבורה״ נותרים נחושים ומלאי מוטיבציה להתייצב ולהילחם מול האויב: ״תוך כדי שגרת המלחמה, אנו מקיימים אימונים, סיורים, מטווחים, תרגילים גדודיים ואימונים עם כלל הגזרה״, אומר מפקד הפלגה. ״אנו נמצאים בשטח כבר זמן רב, בזמן שהמערכה משתוללת. אנו חווים ימי קרב קשים, ומדי יום ישנן תקיפות טילי נ״ט, רקטות וכטב״מים של חיזבאללה. על אף הקושי, אנחנו ממשיכים להילחם. המשימה של אבא שלי הייתה להגן על שטח הארץ כשהיה בתפקידו הצבאי, עכשיו אני ממשיך את דרכו במילוי תפקידי - וגם הילדים שלנו עוד רגע יתייצבו למשימות ההגנה. עד אשר יהיה צריך - נמשיך להגן על ארצנו מאויבנו״.
הרס״פ של הפלגה, רס״מ (מיל׳) מרגלית, אשר מתגעגע למשפחתו שמפונה מביתה חודשים ארוכים משתף כי ״לפני המלחמה, אני ומשפחתי התחלנו לבנות בית חדש בקיבוץ מעיין ברוך, שבו אנו חיים כבר 15 שנה. גם עכשיו, תוך כדי הלחימה, אנו ממשיכים בבניית והקמת הבית בגליל, בגבול הצפון - מעשה שרק מדגיש ומעצים את הסימבוליות שאנחנו כאן כדי להישאר״.