בערב החג, לאחר חודש וחצי של לחימה רציפה בעזה, יצאו לוחמי חטיבה 7 של חיל השריון לחופשה ראשונה. מלפני חג הפסח, היו לוחמי החטיבה הראשונים להפקיע את מערכי החמאס בג׳באליה בצפון הרצועה. לאחר של שבועות של לחימה שם, הם נתקלו בהתנגדות הקשה ביותר ובעוצמת אש חזקה, שלא נתקלו בה במקומות אחרים בהם פעלו.
מג"ד השריון הנחשד בהטרדה מינית הושעה מתפקידו ל-30 ימים
הם איתרו שלוש גופות חטופים והביאו אותם לקבר ישראל. בנוסף, יחד עם הצנחנים, לוחמי חיל ההנדסה והשב״כ, הם לקחו חלק באיתור עוד ארבע גופות חטופים. לאחר היציאה מג׳באליה, לוחמי החטיבה פעלו במחנה הפליטים אל בורג׳ וכן במחנה נוסיראת בחילוץ ארבעת החטופים: נועה ארגמני, שלומי זיו, אלמוג מאיר ואנדרי קוזלוב.
בביתו בצפון הארץ, לאחר לילה ראשון בבית עם האישה והילדים, סיפר מח״ט חטיבה 7, אל״מ אלעד צורי, על הפעילות האינטנסיבית של הלוחמים ושלו, על הלחימה הקשה, רגעי הגאווה והסיפוק של הלוחמים וגם על הנחישות להחזיר את חבריהם החטופים.
״בסבב הזה היינו חודש וחצי בלחימה, במהלכה השבנו שלוש גופות של חטופים לקבורה בישראל. כאוגדה, הוצאנו שבע גופות ומתוכן אנחנו הוצאנו שלוש, יחד עם יחידות מיוחדות שהיו תחתי, אירוע מרגש ומשמעותי עבורנו כלוחמים. בסיס המשימה במחנות המרכז היה לפגוע בתשתיות ולייצר תנאים להכנת המבצע הגדול שהיה בשבת״, מספר אל״מ צורי.
הוא מגלה על המורכבות להכין את הלוחמים למבצע מבלי שידעו מה מהות המבצע: ״ידעתי מספר ימים על המבצע. והפעולה הייתה ברורה אל מול המרחב שתמרנו בו. המטרה הייתה להבין את האמצעים המבצעים שנדרשים כל אחד במשימתו עבור קיום המבצע. המבצע נשמר בסודיות מוחלטת כדי לאפשר את פעולת החילוץ".
אל״מ צורי מציין כי מעטים מאוד מהמפקדים של המבצע ידעו בדיוק מה מהות המבצע: ״לא אכנס למספרים, גורמי פיקוד בכירים ביותר היו בסוד הדברים. מעטים מאוד, רק מי שנדרש לתכונית המבצעית המלאה, משהו פחות משתי כפות ידיים. במקביל, יצרנו מעטפת מותאמת למי שלא ידע״.
לאחר חילוץ החטופים, התברר כי רכב ובו שלושת החטופים מהדירה השנייה נתקע ברחוב המרכזי, כאשר מחבלים רבים, חלקם חמושים בטילי אר פי ג'י, נעו לכיוון הלוחמים וכלי הרכב עם החטופים. בחפ"קים נשמו לרווחה רק אחרי שהטנקים של חטיבה 7 הגיעו לזירה והקיפו את הרכב והעניקו לו חיפוי.
אל״מ צורי מספר: ״אגיד שהחטיבה נלחמת משבעה באוקטובר ברצף חסר תקדים, יש אולי חטיבה או שתיים שנלחמות ברצף הזה. אין פעולה צבאית שהחטיבה לא הובילה ודחפה. ודאי שקרנו של חיל השריון עלה משמעותית ואתה רואה את יכולות התמרון והאש שהמכונה מביאה יחד עם איכות לוחמים ומפקדים. החיבור בין הטנקים לאיכות אנשים מביא לרמת ביצוע מאוד גבוהה".
הוא מוסיף: "פעולה מצד אחד מאוד אגרסיבית ומצד שני יודעת להיות מדויקת וחדה אל מול מתארים שונים, כמו במבצע החילוץ שנדרש דיוק, לוחות זמנים בדקות, להניע חטיבה עם כלים במרחב כזה כך שהחטיבה לא תחשוף בתמרון מקדים את המבצע. בנוסף, להתמקם כך שניתן יהיה לחלץ את הכוח תוך דקות. בחטיבה יש גדוד 603 שנוסע על נמרים וגדוד רותם גבעתי שמתנהל על נמרים וזה מאפשר לחטיבה גמישות מול אויב משתנה. הפיקוד הבכיר מבין את המענה שזה נותן לו״.
בצה״ל מבינים היום, כי הוא נדרש להגדיל באופן משמעותי את חיל השריון. גם אל״מ צורי סבור כך לאור היכולות שהפגינו השריונרים מאז השביעי לאוקטובר בקרבות הבלימה בעוטף, בהפרעה ובתמרון בעזה ובפעילות בגבול הצפון: ״אין דילמה שהחיל הוא מהחילות המשפיעים ביותר בתמרון היבשתי וככל שיהיה גדול וחזק יותר - ידע לתת מענה רב יותר בסביבות מבצעיות שונות. זה קורה בשיתוף פעולה מלא עם כוחות החי״ר, עם חיל ההנדסה וחייל האוויר. השילוב בשדה הקרב הוא שמביא את הניצחון, ככל שיהיו יותר טנקים נדע לפעול יותר במקביל בסביבות לחימה שונות״.
יש מי שאומרים בצה״ל שאל״מ צורי הוא הגרסה העדכנית של יהודה המכבי - לוחם עז נפש, מקצועי וקשוח. כשנשאל על הרגע בו שמע את קולות הקשר על החבירה של כוחותיו עם החטופים, משהו נסדק בקשיחות של המצביא והרגש האבהי יוצא ממנו: ״במהלך המבצע, נעשתה עבודה טובה על התרחישים השונים וניתנו מענים טובים ביותר ביחס לאיומים. להיערך למבצע כזה מורכב, כל יום שעובר במוכנות מגביר את הדריכות וההתרגשות לקראת הפעולה ובוודאי שלקראת הדקות האחרונות והפעולה עצמה. האווירה הייתה בדריכות גבוהה ובדופק גבוה".
הוא מוסיף: "מבינים שגורל המבצע תלוי בדיוק הפעולה בכל לוחם ומפקד, לכל אחד יש חלק משמעותי. כשכבר יודע שהכוח בתנועה החוצה והוא יוצא עם החטופים, מתחילה התרגשות רבה וגם כשנתקעו זה היה בשלב שמהר היה אפשר לחבור אליהם, התרגשות גדולה לספר בקשר שהמבצע הצליח, ארבעה חטופים בידנו בדרך למסוק".
עוד אומר אל"מ צורי: "אירוע מרגש ואומר שמעבר לזכות, זו החובה שלנו להילחם במבצע כזה ולהחזיר את החטופים כחלק ממטרות המלחמה. החיילים יודעים זאת, גם המפקדים וכולם היו נרגשים, כאשר בקשר הודעתי שהשלמנו את המבצע והבאנו לשטח ישראל ארבעה חטופים חיים. חלק מהלוחמים שנלחמו שמעו את הקשר והבינו בפעם הראשונה מה המשימה שביצעו״.
מח״ט 7 מספר כי לא מעט מחבלים נהרגו בפעולת החילוץ. לדבריו, כדי להציל את החטופים והלוחמים, נדרשה לחימה ממוקדת מול אותם חמושים שסיכנו את המבצע: ״הייתה פעולה מקדימה משמעותית בירי טנקים והפעלת אש בחטיבה ובאוגדה. הייתה למבצע תוכנית מסודרת וכשיצאנו להתקפה פגענו בהרבה אויבים, תוך כדי התקפה באש ישירה בפעולה סדורה מול האש מנגד, כדי לאפשר לכוחות שלנו לפעול. היו מספר חוליות אר פי ג'י שיצאו מול הכלים והפעולה הייתה בחיכוך ובגירוי גבוה מאוד מול אויב. קשה להגיד מספרים באירוע כזה מהיר וחד, אבל היו הרבה חוליות שיצאו ובפעולה של כלל הכוחות שליוו את האירוע באופן מלא, פגענו בהרבה מחבלים במרחב״.
לוחמי החטיבה נחו במהלך החג בבתים בחיק המשפחות והחברים בעוד ימים הם חוזרים, לא ברור אם לצפון או לדרום. מבחינת אל״מ צורי, החטיבה ערוכה לכל משימת לחימה: ״רוב החטיבה נלחמת בדרום, אבל החטיבה מתמרנת לפי צרכים. היא יודעת לנוע לפי הצורך, אתה מבין את המצב בצפון ואנחנו מוכנים להמשיך להילחם היכן שיידרש. אנחנו עם רוח וגאוות לוחמים להמשיך קדימה להגן על המדינה בתקופה היסטורית כזו. כלל הלוחמים והמפקדים מרגישים את הזכות להיות חלק מזה. המשימה עוד לא הושלמה, יש עדיין חטופים חלקם לוחמים מהחטיבה ונעשה הכל כדי להשיב אותם לשטח ישראל״.