שריף גאנם, דודו של סרן ווסים מחמוד ז"ל שנהרג באסון הנמר"ה ברפיח, שוחח היום (ראשון) עם ענת דוידוב ואודי סגל ברדיו 103fm ושיתף את תחושותיו ואת תחושות המשפחה בעקבות האירוע הנורא.
אסון הנמר"ה ברפיח: "הסיכון המבצעי שלקחו לא מובן"
"מי הכשיר את חמאס להקריב את החיים שלנו למען שחרור אסירים?"
"היה אירוע טרגי וקשה לכולנו", אמר גאנם. "ווסים היה הילד של אמא, בחור צנוע, בחור שאהב את הארץ, את החיים, הוא תמיד חתר למגע, ידע מה הוא רוצה לעשות בחיים שלו. הוא חבר של כולם. מה עוד אפשר להגיד עליו? בעל התכונות היפות והאמיצות, מלח הארץ. אתמול נודע לנו מנציג צה"ל שהוא החליף את המ"פ שלו בלחימה עקב פציעה שלא הכרנו, זה לא מפתיע אותנו כי הוא תמיד היה איפה שצריך להיות. דמות של מפקד, של חבר, של חייל".
עוד סיפר: "ב-1952 האבא של הסבא של ווסים היה החלל הראשון בבית ג'אן. מאז יש לנו לא מעט חללים מכל החילות. בית הקברות מלא לצערי. המספרים רק עולים ועולים כל שנה. הציעו לווסים לצאת ללימודים, והוא נשאר בקבע גם כשהייתה לו את האופציה לצאת לחל"ת במרץ. הוא אמר שיישאר עד סוף הלחימה ואז ייצא ללימודים. הוא נפצע וסירב לבצע ניתוח. הייתה לו יד נפוחה לכמה שבועות טובים, והוא המשיך בלחימה בעזה ולא נתן לזה להפריע לו".
בהמשך התייחס לחוק הלאום ואמר: "אנחנו לא מסתכלים על התגמול אלא על מה אנחנו צריכים לתת. אני מאמין שהרבה אנשים בממשלה חושבים על הנושא, אני מקווה שיקום מישהו ויקדם את זכויות העדה. אם זה בנושא הבנייה, התקציבים, החינוך ועוד הרבה דברים שיש מה לעשות. אנחנו לא רואים שוני בזהות הישראלית, מאז ותמיד אנחנו מזדהים ולכן אנחנו לא צריכים להרגיש שאנחנו שונים בשום דבר. אין שום קשר לחללים, אנחנו נמצאים במדינה דמוקרטית, ואנחנו כתף אל כתף, הדברים צריכים להיעשות יחד.
מרבית הצעירים הולכים ליחידות קרביות, זה לא משהו שניתן לדון בו. הם ממשיכים את המורשת של האבא, הסבא והחברים. המוטיבציה גוברת ככל שהצעירים הללו ירגישו שייכות. לדעתי אנחנו נמצאים בנקודה שכולנו צריכים להסתכל לאן פנינו מועדות. בסוף אנחנו נלחמים על הבית בכל האמצעים, לא רק בצבא".
סייעה בהכנת הכתבה: מיכל קדוש, 103fm