הגנרל האמריקאי דיוויד פטראוס, שפיקד על הכוחות בעיראק ובאפגניסטן, פרסם מאמר שפורסם היום (ראשון) ב-Foreign Affairs בארה"ב ובו התייחס למלחמה בעזה טען כי "אין מנוס משלטון צבאי ישראלי זמני ברצועה, שלאחריה תועבר השליטה לרשות הפלסטינית".
"המונח 'שינוי משטר' איבד מהפופולריות שלו בשני העשורים האחרונים, וישראל אינה משתמשת בו לתיאור המלחמה בעזה", נכתב בפתח הדברים, "אולם, זה בדיוק מה שישראל מנסה להשיג. המבצע הצבאי בעזה מכוון להשמיד את חמאס כישות פוליטית וצבאית ולחסל את הממשל דה-פקטו שהארגון ניהל במשך כמעט שני עשורים".
קרובים לנקודת האל-חזור? "המזרח התיכון מתכונן למלחמה, שומעים את זה גם בירדן"
מאמר ב"טלגרף": "האיסלמיסטים לא שונים מהיטלר; איזו אלטרנטיבה הייתה לישראל?"
"המערכה הישראלית היא תגובה מובנת לפיגועי ה-7 באוקטובר, בהם טרוריסטים בהובלת חמאס רצחו כ-1,200 ישראלים, חטפו כ-250 בני ערובה, וגרמו לטראומטיזציה עמוקה לציבור הישראלי", הוסיף, "בעקבות הפיגועים, המנהיגים בישראל הסיקו בצדק כי לא ניתן להשלים עם המשך שלטון חמאס בעזה - בדומה להחלטת ארה"ב אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001 כי לא ניתן עוד לקבל את המצב הקיים באפגניסטן, שם הטאליבן פעל עם אל-קאעידה".
"כמובן, אפגניסטן לא הייתה המקום היחיד במזרח התיכון הרחב בו ארה"ב ביקשה לבצע שינוי משטר אחרי 11 בספטמבר. בשנים שלאחר מכן, קואליציות בהובלת ארה"ב הפילו משטרים גם בעיראק ובלוב, וסייעו (אם כי באופן צנוע ובלתי מספק) לכוחות האופוזיציה הסורית שניסו להפיל את הדיקטטור בשאר אל-אסד. אלו היו חוויות קשות עבור וושינגטון. המערכות המשמעותיות ביותר - באפגניסטן ובעיראק - עוצבו על ידי מספר טעויות אסטרטגיות גורליות, לצד מספר קטן יותר של הצלחות חשובות", כתב.
עם זאת, ציין כי "כיום, ישראל חוזרת על רבות מאותן טעויות, כולל כמה מהשגיאות הבולטות ביותר שארה"ב עשתה בשנים הראשונות של מלחמת עיראק. כפי שארה"ב עשתה בעיראק ב-2003, ישראל החלה את המלחמה ללא תוכנית ליצירת מבנה שלטוני שיחליף את חמאס, ותכנית ברורה כזו לא הופיעה גם אחרי חודשים של לחימה".
"ישראל פעלה גם באופן נחרץ ובמחיר אנושי משמעותי לטיהור שטח מטרוריסטים, רק כדי לראות אותם מתארגנים מחדש אחרי עזיבת הכוחות - גישה פגומה שקצינים אמריקאים כינו 'טיהור ועזיבה'", אמר, "לצה״ל יש הישגים טקטיים מעולים בעזה, אבל 'שיטת הפשיטות' לא עובדת מול ארגון טרור כמו חמאס. בנוסף, ישראל ספגה ביקורת בינלאומית חריפה על הנפגעים האזרחיים שפעולותיה גרמו וזאת במידה רבה יותר מארה"ב".
"אולם כשם שישראל חזרה על טעויות דומות לאלו של ארה"ב, היא יכולה גם ללמוד מחלק מההצלחות של המערכות האמריקאיות - במיוחד מאסטרטגיית ה'גל' שוושינגטון אימצה בעיראק החל מ-2007", ציין, "הניסיון האמריקאי לא יכול לספק את כל התשובות שמנהיגי ישראל זקוקים להן בעזה. עם זאת, הוא עשוי להעלות את השאלות הנכונות ולספק דרכים רלוונטיות לחשוב על הבחירות שעומדות בפני ישראל".
"מטרתה של ישראל להשמיד את חמאס באמצעות כוח צבאי בלבד תצליח רק אם הארגון יהפוך לבלתי מסוגל למלא את משימתו וגם ימנע ממנו להתארגן מחדש. ארה"ב למדה בעיראק ובמקומות אחרים שהתוצאה האחרונה היא החשובה ביותר. הריגה ולכידה של טרוריסטים ומורדים אינן מספיקות; המפתח לביסוס הישגים ביטחוניים ובלימת גיוס אויבים חדשים הוא החזקת שטח, הגנה על אזרחים ואספקת ממשל ושירותים להם. גישה זו מפחיתה את הסבירות שלוחמים ימצאו תמיכה בקרב האוכלוסייה, מה שיאפשר להם להתארגן מחדש", הבהיר.
"בחיפושה אחר שותפים לשלטון בעזה, ישראל צריכה ללמוד מגורלה של הממשלה בעיראק", טען, "המסלול שעברה מרמז על הסיכונים בבניית מבנים חלופיים חדשים וזניחה מוחלטת של הרשות הפלסטינית במקום לנסות לטפל בפגמיה הברורים של הרשות ובצורך ברפורמה. ההיסטוריה בעיראק חושפת גם את החסרונות הפוטנציאליים של ישות שיש לה רק אחריות פוליטית בסביבה שבה הסחורה הנחוצה והנחשקת ביותר היא ביטחון".
"באופן מובן, לא ישראל ולא וושינגטון מעוניינות לראות אפילו כיבוש זמני של עזה על ידי ישראל, ושתיהן מקוות שישות חיצונית כלשהי - קואליציה של מדינות המפרץ, למשל, או רשות פלסטינית אחרי רפורמה תיכנס ותיקח שליטה. זה בלתי סביר בטווח הקצר, אך מכיוון שאין כוח חיצוני שיהיה לו הרצון או היכולת לשלוט בעזה, לא יהיה מנוס משליטה ביטחונית ישראלית ברצועה. אף אחד לא רוצה כיבוש ישראלי. אבל בינתיים, האלטרנטיבות האחרות האפשריות גרועות אף יותר", ציין.
לסיום כתב כי "ישנן גם אפשרויות אחרות. ישראל יכולה לשנות את המטרה האסטרטגית שלה ולהחליט לחיות לצד רצועת עזה בשליטת חמאס בכל זאת, אולי מתוך מסקנה, כפי שביידן הסיק, שלארגון אין יותר את היכולת (לפחות בטווח הקרוב) לבצע התקפה נוספת בסגנון 7 באוקטובר. בתרחיש אחר, מנהיגי חמאס עשויים לבחור בגלות מרצון, לנטוש את עזה ולמסור את השטח לרשות חלופית. אבל אפשרויות אלו נראות פחות סבירות כיום מאשר מאמץ ישראלי מתמשך להשמיד את חמאס בעזה ולהחליפו במשהו חדש".