בבוקר ה-7 באוקטובר, בהישמע התראת צבע אדום, מפקד החטיבה הדרומית, אל"ם אסף חממי ז"ל, רץ לחמ"ל והותיר את בנו בחדרו, לאחר שדאג שאחד הקצינים ישמור עליו. חממי והחפ"ק שלו, שכלל את סמ"ר תומר אחימס ז"ל וסמל קיריל ברודסקי ז"ל, יצאו ממחנה רעים תוך דקות ספורות, בהבנה שחדירת מחבלים לשטח ישראל התרחשה. הם נסעו לעבר קיבוץ נירים מכיוון עין השלושה. בהגיעם לנירים, נפתחה אש לעברם במרכז הקיבוץ. חממי נפצע ראשון, תומר וקיריל גררו אותו לתוך המיגונית תוך כדי חילופי אש כבדים.
מתחת לאף, באין מפריע: כך חיזבאללה הפך את נמל התעופה בביירות למחסן נשק
חשש בצפון ממינוי צ'ייני לפרויקטור? "יצליח רק בתנאי שלא ישימו לו רגליים" | האזינו
בסיום הקרב נהרגו חממי ושני הלוחמים, גופות השלושה נחטפו לרצועת עזה וגופותיהם מוחזקות בידי ארגון הטרור. שני הלוחמים הצעירים בחפ"ק של סא"ל חממי, סמ"ר תומר יעקב אחימס, בן 20 מלהבים, וסמל קיריל ברודסקי, בן 19 מרמת גן היו שם עבורו ברגעיו האחרונים ובלמו בגופם ממש, בהשראת מפקדם, את המתקפה על נירים.
"מעריב" הוזמן לסיור בנירים, במקום בו נפלו חממי והחפ"ק, למפגש עם לוחמי החפ"ק שאיבדו את חבריהם לנשק ואת מפקדם הנערץ. הסיור בנירים, במקום בו נפלו חממי והחפ"ק, מחדד את הכאב על חיים צעירים שתמו ואת זיכרון הרגעים האחרונים של הגיבורים שהצילו את נירים.
בנירים, קיבוץ שקט, קיבלו את פנינו כלבים משוטטים וקולות פיצוצים מכיוון הרצועה. מילואימניקים הסתובבו בשטח, שהפך לביתם הזמני. במקום השקט הזה, ניכרת המחויבות והמסירות של החיילים שנפלו ושל אלו שממשיכים להילחם ולהגן על הארץ. אספנו את דברי החברים לנשק ובנינו באמצעותם גלעד של זיכרון והנצחה לחממי, תומר וקיריל.
הרושם שהותיר עלינו הסיור הוא שהתקרית ב-7 באוקטובר הייתה אירוע קשה ומשמעותי בחיי חיילי החטיבה הדרומית. למדנו מהם כיצד הם מתמודדים עם האובדן, משמרים את זכר חבריהם וממשיכים בעבודה בשטח בהשראתם.
חפ"ק סמח"ט דרומית, סמ"ר אריאל מיטרני, בן 21 מבאר שבע, שיתף אותנו: "את השירות הצבאי התחלתי בגבעתי, וב-1 בספטמבר 2021 הגעתי לחטמ"ר, ביום הולדתי". על הדינמיקה בחטיבה הוא אומר: "ראיתי את השינויים בחטיבה מאז שחממי הגיע, הייתה קפיצה מטורפת. השילוב בין אלון הסמח"ט לחממי, היה יוצא דופן, יכולנו לפתור בעיות במהירות שלא ראיתי בעבר".
מיטרני מעיד: "אני אחד החפ"קים הוותיקים, תומר היה הראשון שקיבל אותי לחפ"ק והסביר לי איך הדברים עובדים. הוא היה שקט, עם פטור זקן. תומר היה אחי לכל דבר. הוא תמיד הגדיל ראש ועשה את המשימות שלו על הצד הטוב ביותר. הוא היה שם בשבילי גם בזמנים קשים, ותמיד דאג שאהיה בסדר".
עוד הוא מוסיף ומספר: "קיריל הצטרף אלינו מאוחר יותר, אבל השתלב במהירות והפך לחלק מהחבורה. הוא היה אדם יסודי ומסור ולא פעם הוא ניגש לעזור, בלי להתלונן. למדתי מהם תמיד להיות ראשון וצנוע". מיטרני מרגיש צורך להדגיש: "תומר וקיריל היו אנשים מדהימים".
על חממי הוא אומר ש"היה מפקד קשוח", שתמיד אמר להם "לא לתת לשקט להטעות אותנו". ב-7 באוקטובר מיטרני היה אמור לסגור שבת בבסיס, אבל ביקש מחממי להחליף אותו. "כשהתעוררתי מאזעקות, הבנתי שמשהו לא בסדר ונסעתי במהירות לרעים".
מיטרני מזכיר: "לאורך זמן רב לא ידענו מה קרה איתם. היו הרבה שמועות ואי וודאות גדולה. היה קשה שלא לאבד תקווה". ספק מדבר אלינו, ספק לעצמו, הוא מפטיר: "למרות הקשיים, אנחנו צריכים להמשיך קדימה".
סמל אדר דיין, בן 20, מספר על הקשר המיוחד שלו עם תומר וקיריל: "התגייסתי לצנחנים בנובמבר 2022, ובהכשרה הועברתי לחפ"ק קצין אג"ם חטיבה דרומית. תומר קיבל אותי לחפ"ק, הסביר לי את הכול מההתחלה ולימד אותי כל מה שאני יודע. הוא לימד אותי מה זה תפקיד החפ"ק, מה המשמעות שלו ואיך להתמודד עם כל מצב".
"כשהגיע קיריל לחטיבה, לקחתי עליו את האחריות כמו שתומר לימד אותי. הייתי שם בשבילו כמו שתומר היה בשבילי. תומר וקיריל היו אנשים זהב, תמיד התנדבו ולא התלוננו". על מפקדו הוא מדבר במילים חמות: "חממי היה כמו אבא עבורנו. תמיד דיבר איתנו בגובה העיניים ושיחק איתנו פיפ"א".
ביום התקרית דיין היה בביתו בהוד השרון. "שמעתי אזעקות ופתחתי את הטלוויזיה. ראיתי את החדשות ולא יכולתי להאמין למה שאני רואה. שלחתי הודעות לחממי ולקצין אג"ם, והוא אמר לי לחכות להוראות".
דיין מנסה להתנחם: "התקרית ב-7 באוקטובר הייתה קשה לכולנו, אבל מה שלקחתי מהחיים איתם זה הערכים שהם הנחילו לי – מתומר את האנושיות והיכולת להיות תמיד שם בשביל אחרים, ומקיריל את מוסר העבודה ואת היסודיות שלו".
סמ"ר אופק ירקוני, חייל בעורף החטיבה הדרומית, מתגעגע: "הייתי תחת חסותם של תומר וקיריל, והם תמיד היו שם עבורי". אופק ושאר החיילים בבסיס התעוררו מפיצוצים ב-7 באוקטובר, "יצאתי לבדוק, וראיתי את השמיים לבנים. התחלנו להתארגן מיד".
"חממי עמד בכניסה למגורים ונתן לנו הוראות. נכנסתי לחמ"ל והתחלתי להרים טלפונים להקפצת כיתות כוננות. לא ידעתי מה קורה עם החפ"ק, הייתי בטוח שהם נלחמים. מאוחר יותר הבנתי שזה לא אירוע רגיל, ושהם מוקפים במחבלים בעזה. זה היה הלם גדול".
אופק ממשיך ומספר: "תומר היה אדם שתמיד רצית להיות בקרבתו. הוא דאג לכל אחד מאיתנו, ולא פעם הוא היה הראשון להתנדב לקחת משימות נוספות, או לסגור שבת. הוא היה מקצוען אמיתי בכל דבר שעשה, אבל מעבר לכך הוא היה חבר אמיתי".
הוא מוסיף: "קיריל הצטרף אלינו קצת מאוחר יותר, אבל הוא השתלב במהירות והפך לחלק בלתי נפרד מהצוות. הוא היה בעל מוסר עבודה יוצא דופן והיה מסור לתפקידו. הוא למד את הכול במהירות והיה תמיד שם כדי לעזור ולהשלים כל משימה".
האובדן עבור אופק הוא משמעותי, "חממי, תומר וקיריל היו כמו משפחה בשבילי. כשהגענו לנירים, המקום בו נפלו, הרגשתי את הכאב והזיכרון שלהם. הם היו האנשים שאפשר היה לסמוך עליהם, והם תמיד היו שם אחד בשביל השני". סמ"ר ירקוני מתחייב: "אני לוקח איתי את הערכים שהם הנחילו לי, וממשיך בדרכם".
חיילי החטיבה הדגישו בפנינו את הערכים שהפנימו בזכות הנופלים – צניעות, כבוד הדדי ומוסר עבודה גבוה. אותם ערכים מהווים בסיס לאורו הם מבקשים להמשיך את דרכם, גם לאחר האובדן הקשה, הם ממשיכים לשמר את זכר חבריהם הנופלים ולשאוב מהם השראה להמשך הדרך.