הדרג המדיני כבר הודיע השבוע כי ישראל נכנסה לשלב השלישי של מהלכי מלחמת ״חרבות ברזל״. עכשיו עומדת בפני הדרג המדיני כמה החלטות דרמטיות בנושא לאן הולכים מכאן? האם נשארים בתוך עזה ותופסים את ציר פילדלפי באחיזת קבע של צה״ל וכן את ציר המסדרון? האם מוצאים את מרבית כוחות האוגדות המתמרנות ומעלים אותן צפונה? האם הולכים עד הסוף בגבול הצפון ויוצאים לתמרון לתוך לבנון? כל החלטה שתתקבל יש לה משמעות אסטרטגית, אבל האם בצה״ל ובדרג המדיני התחילו לעשות כלכלת מילואים?
ראש המוסד לשעבר טוען: פרשת הצוללות הייתה פרומו לשבעה באוקטובר
גדוד 8114 של חטיבת הנגב הוא דוגמא למורכבות של המצב. חיילי הגדוד גויסו בשבעה באוקטובר ללחימה, הם ניהלו קרבות בעוטף. אחר כך, נלחמו בארבע מוקדים ברחבי עזה במהלך התמרון. באמצע חודש פברואר הם שוחררו, אבל כמה ימים לאחר מכן הם כבר גויסו לתעסוקה מבצעית בת חמישה שבועות בחטיבת בנימין באיו״ש.
השבוע, הם היו אמורים להשתחרר ולחזור לחיים נורמליים: למשפחה, לאישה, לילדים, לעבודה, ללימודים, אבל אז הם קיבלו את ההודעה כי צה״ל נדרש להאריך בעוד חמישה שבועות את שירותם והיום הם כבר בדרך לתעסוקה בעזה.
מפקדי הגדוד מהנדסים עכשיו את רשימות הלוחמים. שליש מהכוח לא יכול להמשיך וביקש להשתחרר, לכל אחד מהלוחמים בעיה אחרת. המפקדים מבינים את המורכבות, מנסים לתמרן ולהציע ללוחמים מהלך היברידי - להיות מגויסים ולתמרן את הזמן בין השירות בקו עזה לניהול חיי השגרה בבית בעורף.
הלוחמים מספרים על המצב אליו הם נקלעו. מצד אחד, הם חדורי מוטיבציה ולא רוצים לפגוע בלכידות של היחידה, אך מצד שני, הם מבינים כי הנוכחות הלא נגמרת שלהם במילואים מרסקת להם את הזוגיות, את הילדים והמשפחה, את הקריירה התעסוקתית וגם מחבלת ביכולות הכלכליות שלהם לטווח הקצר והארוך.
״האישה שלי לפני קריסה, הנשים שלנו אוחזות בנטל האמתי. הילדים מפתחים סממנים של חרדות נטישה״, אומר אחד הלוחמים בשיחה פתוחה עם כמה מלוחמי פלוגת המסייעת של הגדוד. לוחם אחר מוסיף: ״כל האבות כאן הם נוכחים נפקדים בעיני ילדיהם הקטנים. האבא הגיבור הוא עכשיו דמות בשיחת טלפון, או בגיחות קצרות אחת לכמה שבועות בבית״. כל הלוחמים מספרים על בעיות התעסוקה, איך המעסיקים מחפשים ממלא מקום עבורם, איך נחסם הקידום, איך לא ניתן לחשוב על דיון עדכון שכר ועוד ועוד.
גם ללא מהלך צבאי בלבנון, ברור כי העומס על חיילי המילואים יגדל בשל ההבנה כי צה״ל יידרש בשנים הקרובות להכפיל ואף לשלש בגזרות מסוימות כמו בצפון, בעוטף ולאורך הגבולות סוריה, ירדן, מצרים, כמו גם בתוך איו״ש - את סדרי הכוחות שלו, כדי להיות ערוכים לתרחישים כמו של חלילה שבעה לאוקטובר.
צה״ל והדרג המדיני חייבים לקחת בחשבון בכל תכנון מהלך של היום שאחרי גם את כשירות המנטלית של צבא המילואים, שהוא לא רק הלוחמים שילחמו בחזית הקרב, אלא הנשים הילדים, המשפחות והמעסיקים - שהם הפקטור המרכזי שקובע את החוסן של כלל מערך המילואים, הכוח המרכזי של צה״ל.