בשיחה מעמיקה שקיימנו עם פרופ' בועז גנור, נשיא אוניברסיטת רייכמן ומייסד המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור, דנו בנושאים הבוערים של ימינו, תפקידה של איראן במלחמת חרבות ברזל ובהתפתחויות במזרח התיכון. פרופ' גנור, מחלוצי חקר הטרור באקדמיה, מכהן כפרופסור מן המניין וכיהן בעבר כדיקאן בית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה.
בנוגע ליוזמה למלחמה, פרופ' גנור סבור אחרת מרבים מחבריו במערכות הביטחון ובאקדמיה, הוא טוען ש"מלחמת חרבות ברזל, תוכננה, הוכנה, מומנה וניזומה על ידי איראן".
בבית הלבן מודים: אכן חלה האטה במשלוחי הנשק וזו הסיבה
שובו של מסך הברזל: פוטין בהחלטה חסרת תקדים
הסברה שלו נשענת על שלושה טעמים והוא מפרט אותם בצורה ברורה ומנומקת: "הסיבה הראשונה היא סיבה של נקמה. האיראנים אוהבים להגיד שהנקמה קרה ויש להם הרבה מאוד על מה לנקום - על מדענים שנהרגו, שרפות ופגיעות בבסיסים ובמתקני תשתית, מתקפות סייבר וכן הלאה".
הסיבה השנייה, לדברי פרופ' גנור, היא התזמון האסטרטגי: "האיראנים רצו שהצוואר העולמי יפנה את מבטו מאיראן לזירה אחרת. הם נמצאים רק פסע מהשגת יכולת גרעינית צבאית והכי מתאים מבחינתם היה שכולם יתעסקו במקום אחר בעולם".
הסיבה השלישית והחשובה ביותר לפי פרופ' גנור, היא החשש מהנורמליזציה בין ישראל לסעודיה: "הם ידעו שנורמליזציה כזאת תוביל להקמת ברית צבאית אזורית שתעמוד מול איראן. זה הסיוט הכי גדול מבחינתם והאיום האסטרטגי על איראן שממש רצו למנוע אותו".
פרופ' גנור מאמין כי האיראנים ביצעו תכנון מדוקדק ומחושב: "הם הגיעו למסקנה שצריך לגרור את ישראל למלחמה, ולא לעוד איזה מבצע בעזה. אבל היה ברור להם שלמלחמה הזאת צריכים להיות שני תנאים: האחד, שלא תהיה חתימת רדאר איראנית מובהקת במלחמה הזאת. השני, שתהיה קשה וארוכה אבל מוגבלת".
הבחירה בפרוקסי הפלסטיני שלהם לא הייתה מקרית, הוא מסביר: "הם בחרו בזרוע הפלסטינית החלשה יותר, אבל זרוע שמסוגלת לעשות הרבה מאוד נזק למדינת ישראל. בנוסף, הם בנו מערכת הכחשה מוכנה מראש שתרחיק אותם מהאירוע".
הוא מדגיש שגם סימון איראן כלא מעורבת במתקפה הוא מהלך שתוכנן מראש: "המערכת הזאת התחילה על ידי הכרזה של איסמאיל הנייה אחרי הטבח שבה הוא אמר שחיזבאלה ואיראן לא מעורבים: 'אנחנו לא סיפרנו להם ולא אמרנו להם ולכן אנחנו לא מצפים שהם יהיו מעורבים'. לאחר מכן, בדרשת יום השישי, נסראללה המשיך את אותו קו ואמר שחמאס לא עדכן אותם ושאיראן לא מעורבת. חמינאי עצמו אמר לאחר מכן שחמאס לא עדכן אותם ושהם לא מעורבים. זה תוכנן מראש בדיוק לצורך העניין הזה".
פרופ' גנור מסביר כי האיראנים צפו את תגובת ישראל לפרטי פרטים: "בדיוק כמו שהגבנו. לא הפתענו אותם בשום מהלך. הם ציפו בדיוק שנגיב בצורה הזאת – חיל האוויר, כניסה לעזה – וקיוו שזה ידרדר למלחמת התשה ארוכה".
לדבריו, ישראל הייתה צריכה לנקוט גישה שונה: "מה שהיה צריך לעשות זה לא לטפל באיום הטקטי על מדינת ישראל שנקרא חמאס, אלא באיום האסטרטגי שנקרא חיזבאללה".
פרופ' גנור משווה את המצב למלחמת רחוב: "תחשוב על סיטואציה שבה אתה הולך ברחוב וקבוצה עבריינית נטפלת אליך. אם תתנפל על הנער העבריין, לא תרתיע את ראש הכנופיה והחזקים. לעומת זאת, אם אתה מתנפל על החזקים, אתה עשוי להרתיע את האחרים. ישראל החליטה שהיא מטפלת במי שסטר לה בפנים ולא מטפלת באמת בבריונים הגדולים של האזור".
דבריו של פרופ' בועז גנור מציבים אתגר מחשבתי לכל המעורבים במאבק בטרור ובקביעת מדיניות הביטחון הלאומית. נקודת המבט שלו מעמיקה ומחייבת התייחסות מחודשת למצב במזרח התיכון ולדרכי הפעולה הנדרשות להבטחת ביטחון ישראל.