אוהד שמש ז"ל, שגויס לצה"ל בשנת 2005, התבלט כבר מתחילת דרכו הצבאית בסיירת גבעתי. לאחר סיום השירות הסדיר, המשיך לשרת במילואים כחוקר שטח ביחידה 504. למרות שהיה יכול לבטל את צו 8 בשל תפקידו בשירות הביטחון הכללי, בחר אוהד לקחת חלק במבצע "שובו אחים" ובמבצע "צוק איתן", מתוך שליחות אישית ואהבת המולדת.
סרן אלון סאקאג׳יו נפל בג'נין: כל מה שמותר לספר על התקרית הקשה
"מבחינתי זאת שואה": לאחר שהאם השכולה תקפה - כך הגיבו במשרד הביטחון
במהלך מבצע "צוק איתן", כאשר שירת כחוקר שטח של כוח מסיירת צנחנים באזור חאן יונס, נתקל הכוח בחוליית מחבלים ואוהד נפל בקרב. במותו, נמצא על גופו מידע מודיעיני חשוב ביותר, שהוכתם בדמו.
בשנה בה מציינים עשור למותו, יחידה 504 פועלת באותם מרחבים ברצועה ועוסקת באיתור מודיעין איכותי ונדרש. מעריב שוחח עם מפקדו של אוהד ואימו על האיש והלוחם שהיה.
ליחידה 504 ישנם שני גדודים מרכזיים: גדוד חוקרי שטח וגדוד חקירות מתקנים. גדוד חוקרי השטח, בו שירת אוהד, מורכב מלוחמים במילואים שעברו הכשרה ייעודית לחקירת שטח תחת אש ומתח קרב. כל כוח בצה"ל בעת לחימה מקבל מענה בשטח מחוקר שטח, והחקירות המתבצעות מספקות מודיעין קריטי המגן על כוחותינו ומסייע במשימותיהם. גדוד חקירות מתקנים מורכב מאנשי מילואים וסדיר בעלי ניסיון רב, אשר מחזיקים ביכולת החקירות של צה"ל. עצורים החשודים כפעילי טרור מובאים למתקן החקירה, בו מתבצעת חקירה מעמיקה המניבה מודיעין איכותי המסייע לכלל המאמצים של כוחות צה"ל.
התמרון הקרקעי הוביל לחיכוך רב של כוחותינו עם אוכלוסיית רצועת עזה, והודות לפעולת החוקרים בשטח, הצלחנו לאתר ולהפריד פעילי טרור ולמצות מודיעין ערכי ביותר, המועבר ישירות לכוחות בשטח. מתחילת מלחמת חרבות ברזל, בוצעו מאות חקירות בשטח ואלפי חקירות במתקנים, שהניבו מודיעין ברמה הכי אינטימית שאפשר לדמיין. המידע שמושג בחקירות מסייע בהגנה מפני מארבים, פירים, איומי נ"ט ועוד. בנוסף, המודיעין שמגיע מהחקירות עוזר בתמרון ובהתקפה, ביצירת מטרות לתקיפה כגון תשתיות טרור, חיסול מחבלים, פגיעה ביכולות ארגוני הטרור ואף במאמץ השו"נ.
מפקדו של אוהד, סא"ל במיל' ה', שירת ביחידה 504 במשך 22 שנים בתפקידים שונים, ביניהם כמפקד מערך החקירות. הוא מתאר את אוהד כאיש יוצא דופן, בעל כישרון רב ונחישות שאין לה תחליף. לדבריו, אוהד הצליח לשלב בין כישורי חקירה ותקשורת עם יכולת לדייק בפרטים, שהיו הכרחיים להצלת חיים בשטח. הוא מסביר: "עולם המודיעין האנושי, גם הצד ההפעלתי וגם הצד החקירתי, דורש אנשים מאוד מיוחדים. אפשר להגיד אפילו מורכבים. מצד אחד, אנשים צריכים לדעת לחדור מסך אנושי של מישהו אחר. מצד שני, זה אנשים מאוד מאוד ישרים. זאת אומרת שחוקר כזה מתקשר ואומר לך שהוא הוציא מהנחקר את הנקודה של המנהרה, שולחים לשם כוח, ואם הוא טיפה לא מדויק, זה מסכן את כוחותינו".
סא"ל (מיל') ה' מוסיף: "אוהד היה אחד האנשים האלה. כשהתחלתי את התפקיד כראש ענף חקירות, הוא כבר היה בתפקיד במילואים אצלנו. הייתה בינינו היכרות. הכרתי אותו במהלך התקופה שפיקדתי על כל המערך הזה. עולם המודיעין האנושי דורש אנשים מאוד מיוחדים. אוהד היה בולט מאוד במערך". למפקד הערכה רבה לאוהד : "הוא היה איש מאוד מוכשר וטוב עם אנשים" הוא קובע וחושף: "מעבר להיותו איש שב"כ מוכשר, הוא היה ליצן רפואי". כשאל"מ במיל' ה' חושב על זה, ליצן רפואי זה בדיוק זה. "זה לזהות את הבעיה של החולה ולהגיע אליו בדרך לא טבעית של ליצנות, של צחוק, של שמחה, ועל ידי זה לעזור לטיפול הרפואי".
אוהד גם השתתף במשלחות סיוע, כדוגמת משלחת לסיוע לילדים בהאיטי אחרי רעידת האדמה שם. "הוא היה איש של אנשים, עזרה ונתינה. לא כל אחד נוסע להאיטי כשיש רעידת אדמה, ולא כל אחד מאיתנו ליצן רפואי. בנוסף, הוא היה איש מאוד רציני ומסודר".
המפקד משחזר רגע מרגש: "לפני שנכנסו לחאן יונס, לקחנו את כל צוות הצנחנים לאימון בשומריה. תוך כדי האימון, אוהד לקח אותי הצידה ואמר לי, שהוא לא רוצה שאחרים ידעו, אבל ראש השב"כ החליט להעניק לו את פרס מצטיין ראש השב"כ לשנה זו. בדיעבד, אמא שלו ואשתו קיבלו את הפרס לאחר נפילתו. זה מראה איזה איש מיוחד הוא היה."
אמו של אוהד, שרה שמש, מספרת על הילד שגדל באשדוד והדגים יכולת הובלה כבר מגיל צעיר. "כבר מגיל מאוד צעיר, מכיתה א', המחנכת שלו מזכירה לי שהוא גילה כישרון של מנהיגות. זה היה ילד פשוט מנהיג לא פורמלי בכיתה שלו. ההתנדבות והנתינה שלו הייתה חלק מהעשייה היומיומית שלו".
שרה מספרת על פעילותו החברתית: "כבר מגיל צעיר, מכיתה ג', הוא שיחק כדורסל עד סוף י"ב. הוא היה גם קפטן של קבוצת התיכונים. הוא עזר הרבה לילדים ביסודי בלי לבקש ממנו. בתיכון הוא התנדב לארגון 'ליד', ארגון של פיתוח מנהיגות של בני נוער והנתינה והעשייה למען הקהילה. הוא השתתף בארגון והפרויקט שהוא עשה בכיתה י' יא' יב' היה 'בית חם'. בזכות מה שהוא עשה, הוא קיבל את פרס אילן רמון. הוא הקים מרכז לתמיכה לימודית לילדים ממשפחות סוציו-אקונומיות נמוכות במתנס באשדוד. הוא אירגן חוגים לילדים, קיבל את הילדים מבית הספר, נתן להם חוגים הכול באמצעות חברים שלו שעשו את השעות למען הקהילה".
שרה ממשיכה לספר על עשייתו של בנה: "הוא דאג להם להכול. הוא גם עסק בהכנה של בני נוער לצבא, בעיקר משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות. בזכותו התגייסו בני נוער שחשבו להתגייס לצבא. זה אחד הפרויקטים המדהימים שהוא עשה". האם מדגישה: "אין תכונה אחת שמאפיינת את אוהד, אבל התכונה הכי בולטת היא הנתינה והעזרה שלו. הוא היה איש של אנשים. הוא פשוט היה אכפת לו מהאנשים והנתינה שלו הייתה מעל ומעבר".
עוד שרה מוסיפה ומספרת: "באות הצטיינות שהוא זכה ב-2015, הוא קיבל כסף. שאלתי אותו, מה אתה רוצה לעשות עם הכסף? אתה רוצה שאשמור לך אותו ללימודים? הוא אמר לי, לא, אמא. עם הכסף הזה הוא הלך וקנה לכל הילדים מהמתנ"ס לפני שנת הלימודים ילקוטים, ספרים, בגדים, חולצות, נעליים, כל מה שצריך לקראת השנה. הוא אמר אני לא צריך, הם צריכים יותר ממני את הכסף הזה".
שרה משתפת באבל המתמשך: "הזמן לא מרפא שום דבר, לא את הכאב. אפילו הוא לא מכהה אותו. הזמן נותן לנו אפשרות לחיות עם הכאב. הכאב עולה ויורד. באירועים, בימי הולדת, בחגים". אוהד היה בן 27 בנופלו, נשוי חמישה חודשים בלבד. היא מודה: "כשאני פתאום שומעת שיר שהוא אהב, אז הדמעות זולגות לי. אם אני לבד, ליד אנשים אני לא בוכה. הגעגועים לא מפסיקים. מה היה אוהד עושה במקרה כזה או אחר? חבל שהוא לא פה".
במסגרת הפעילות בה אוהד השתתף בארגון "ליד", הם כתבו פתק איפה הם רוצים לראות את עצמם בעוד עשר שנים והטמינו אותו בקפסולת זמן. אוהד היה בן 17 ואחרי עשר שנים הוא נהרג. שרה מספרת ש"המנכ"ל של "ליד" פתח את קפסולת הזמן של כל הילדים שכתבו בזמנו, הם קראו לי לפתוח אותה, אני פתחתי וקראתי, הוא לא כתב על עצמו, הוא כתב איפה המדינה צריכה להיות". בפתק של אוהד היה כתוב: "אני רוצה להקטין את הפערים בין הפריפריה למרכז, לעזור לנוער בסיכון גבוה, שכולם יהיו שווים בני שווים, שתהיה הזדמנות שווה לכולם, בתפקידו של הדור שלי חשוב לכל מה שקורה הוא להצלת המדינה, אין לנו ארץ אחרת".