בימים שאחרי שבעה באוקטובר, האבק שקע ושני דברים היו ברורים: הראשון הוא שכיתות הכוננות היישוביות בעוטף עזה היו קו ההגנה הראשון, ולעיתים גם היחיד, והשני הוא שכיתות הכוננות לא היו מצוידות וערוכות לתרחיש של חדירת מחבלים המונית. שוחחנו עם גיל מימון, רבש"ץ היישוב פצאל, ויו"ר ארגון הרבש"צים הארצי (מבית ההסתדרות הלאומית) כדי להבין איך, אם בכלל, השתנה המצב מאז פרוץ המלחמה.
"ביום הטבח, איבדנו כשלושים חברים לנשק ולא הספקנו להתאבל עליהם כמו שצריך", הוא מספר. "מאז שבעה באוקטובר המציאות בישראל היא קשה. אזרחי ישראל נמצאים תחת עומס ומתח רב, אך לנו הרבש"צים שמגנים על הארץ מהצפון עד הדרום המדינה - קשה עוד יותר. המציאות בשטח לא השתנתה, והכתובת שוב על הקיר".
"הפקרות! פשוט החלטה מטורפת": נחשפים הצמצומים בכיתות הכוננות בצפון
"הבירוקרטיה יורה לנו ברגל": האתגרים שעדיין ניצבים בפני כיתות הכוננות
לדבריו, אחת הבעיות העיקריות בתפעול הביטחון השוטף היישובי הוא ריבוי האחראים על הרבש"ץ: "הרבש"ץ מועסק על ידי היישוב שבו הוא עובד, על ידי המועצה האזורית שאליה הוא שייך, על ידי הצבא שמעביר הכשרות מקצועיות, ועל ידי משרד הביטחון שמשלם למועצה את המשכורת שלו", הוא מפרט. "איך אפשר להגן על אזרחי ישראל כשיש לנו כל כך הרבה 'הורים'"?
הוא מבהיר: ״אנחנו רוצים שיהיה לנו מעסיק אחד ויחיד, לא בשבילנו אלא בשביל מיליוני אזרחי ישראל שצריכים ביטחון. לא יעלה על הדעת שנגיע למציאות של שמחת תורה שוב. הגיע הזמן שהשר גלנט ייכנס פגישה איתנו באופן מיידי ויטפל בנושא. יש רבש״צים שלא מסיימים את החודש, ומסכנים את חייהם 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע. זו מציאות הזויה לחלוטין והיא חייבת להשתנות בהקדם״.
איתמר שרוני, מנכ״ל הנהלת ההסתדרות הלאומית אשר מלווה את הרבש״צים במאבק אמר: "התעלמות משרד הביטחון מהרבש"צים מחריפה את הבעיה. אנו דורשים שיח מיידי עם משרד הביטחון, על מנת להגיע להבנות ולעצור לאלתר את הפגיעה ברבש"צים. ראוי שמי אשר מסכנים את נפשם מדי יום יזכו למיטב התנאים ולא ליחס מחפיר".