המלחמה נכנסת לחודש התשיעי, ונראה כי ישראל הולכת ושוקעת בבוץ העזתי. בהקשר של אירועי הימים האחרונים בעיר עזה ובשכונת שג'אעיה אומרת איסמת מנצור, מומחית לענייני ישראל, לאל חדת' הסעודי כי "שג'אעיה הפכה לסוג של פלונטר עבור הצבא הישראלי. כפי שציינתי בשנת 2014 ארעו בה קרבות, נהרגו בה חיילים ונחטף בה גם חייל, וכך קרה גם הפעם. קודם כל שוג'אעיה היא שכונה בעיר עזה והיא מעוז מרכזי של חמאס אפילו לפני שחמאס השתלטה על השלטון בשנת 2007. יש בה צפיפות רבה והיא ידועה בקרבות רבים שנערכו בה והגדודים שנלחמים שם מחמאס מגלים עמידות".
מנצור מוסיפה בהקשר של הישג צבאי ישראלי כי "אם יש מקרה בוחן שאפשר באמצעותו לבדוק הלכה למעשה הישג צבאי או מדיני של הרחקת חמאס מהשלטון הרי שאין טוב מהעיר עזה ומשכונת שוג'אעיה ספציפית. החזרה והתבססות מחדש של חמאס לא מפתיעה. הצבא הזהיר תמיד שלא די בפעולה צבאית על מנת להביא לתוצאה אלא צריך שתהיה חלופה ושיהיה חזון ליום שאחרי והסכמה פוליטית על גורם פלסטיני שישלוט ברצועה ושתהיה מוסמכת מבחינה בינלאומית".
בהקשר לכוונתם של חמאס ביחס לעסקה אפשרית אומרת מנצור כי "מדוע חמאס מתגרה בכוחות הישראליים בפלונטר הזה שנקרא שכונת שג'אעיה? אם חמאס רוצה הפסקת אש מדוע היא מסלימה את המצב כעת כפי שהמידע מישראל מראה? ומדוע היא חוסמת את הדרך בפני ישראל וגורמת לה לשנות את התוכניות שלה ומביאה אותה להמשיך בפעילותה הצבאית? ניכר שישנה הסלמה מצד חמאס. ירי טילים מח'אן יונס והסלמה בשוג'אעיה".
מנצור מתארת את הישגי החמאס בצורה הבאה: "נראה שחמאס קראה את המצב שישראל החליטה לסגת מהערים ומרוב האזורים ברצועה ורצתה להחריף את פעילותה הצבאית על מנת להראות שהיא רשמה הישג ולהציג מצג שהנסיגה הזאת נעשתה תחת אש ובשל הפעילות שלה ולא בשל פריסה מחדש טקטית ומעבר צבאי משלב אחד למשנהו. ייתכן גם שחמאס רואה את מה שכולנו רואים, וזה שהנסיגה הזאת אינה אלא היערכות מחדש של צה"ל, ושהיא ולא תסיים את המלחמה, ועל כן ייתכן שהיא רצתה להפגין כוח למען מטרת תעמולה, מורל וצבאית, לומר לישראל ולעולם שכוחה עדיין במותניה ושעדיין יש לה מאגר נשק. ראינו קטעי וידיאו שבו היא מראה ייצור נשק ומטענים".
באותה נשימה היא גם מבקרת את המוסר הכפול ביחס לדרישות מישראל ולדרישות מחמאס: "אנחנו מדברים על שכונה שמאוכלסת בצפיפות. אם היא מאוכלסת בצפיפות ועל כן אל לישראל לפעול בצורה קשה בתוכה, לישראל ועל כן אין לפעול בצורה קשה בתוכה, אז הדבר אמור להיות תקף גם לגבי חמאס. על כן, עליה גם כן לנקוט באמצעי זהירות על מנת להימנע ממספר רב של נפגעים. מדובר בלחימה באזור מצומצם שמלא בתושבים. זה נכון מבחינה עקרונית וערטילאית".
"איננו יודעים מהם השיקולים בפועל, אולם יש לקחת בחשבון שרוב האזורים ברצועה הוחרבו לחלוטין ואם נותרה שכונה או אזורים או בתים יש לשמור עליהם כדי להקל על חיי האנשים ועל כן אפשר לתהות מדוע הדבר לא נעשה באזורים שהם עיי חורבות ואפשר לעשות מבצעים ופעולות מאזורים חרבים ולא ממקומות שהצבא לא היה בהם או שתקף אותם רק מהאוויר, אבל אף אחד לא יודע מהם השיקולים הצבאיים של החמאס. להערכתי זאת פרופגנדה שבאה לומר שהבסנו את הכיבוש שנאלץ לסגת בשל התקיפות שלנו וכיוצא באלה".
בהקשר לניתוחה של מנצור את המצב בישראל, היא אומרת כי "ישנם ניגודים בתוך ישראל. עד כמה קשה לקבל החלטה כלשהי על רקע הניגודים האלה בין הנהגת הצבא להנהגה הפוליטית? אולי זה העניין החשוב ביותר. הם לא מסוגלים לקבל החלטות מכיוון שישנו מצב של אי אמון, ולא רק מתיחות ביחסים ודעות חלוקות, אלא יש מצב של פילוג והאשמות וניסיון להפיל בפח".
היא מוסיפה כי "הדרג המדיני מפנה אצבע מאשימה לדרג הצבאי בכל דבר ומנסה לייחס לו את כל הטעויות והכישלון שאירע מאז ה-7.10 ועד עתה, בעוד שהדרג הצבאי מתקשה לאשר תוכניות ולקבל החלטות על רקע הקשר המתוח הזה והלחץ מהדרג המדיני. על כן זאת אחת הסוגיות שהכי מקשה על האפשרות לחזות את הצעדים של ישראל. יש מצב של אי אמון ושל סלידה ומאבק בין הדרג הביטחוני למדיני וזה מטרפד את העסקה, מטרפד את היום שאחרי, מטרפד אפילו את התוכניות הצבאיות וגם מעיב על הצפון ועל מה שיקרה בו".