רונית פיינשטיין בת ה-70 נולדה וגדלה בקיבוץ כברי, עברה את מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, וממשיכה להתגורר בקיבוץ הגלילי עם בעלה - גם בימים אלו. היום, בעת הישמע האזעקות במרחב הקיבוץ, היא מספרת שהייתה ברכבה עם בעלה קני, ובהחלטה של רגע - החליטו לנטוש את הרכב בעת ההתרעה ולהיכנס לתפוס מחסה בביתם. שניות אחרי שיצאו מהרכב, הוא ספג פגיעה ישירה מירי חיזבאללה - ונפגע לגמרי. ״התכוונו לנסוע לילדים שלנו דרומה, כבר היינו באוטו והנענו אותו, אך לפתע נשמעו שתי אזעקות - אחת אחר השנייה״, מספרת פיינשטיין בשיחה עם ״מעריב״.
״בהחלטה של שניות, אני ובעלי החלטנו לעזוב את האוטו, שמנו את הרכב בחנייה ונכנסנו מהר הביתה. לאחר כמה שניות, כאשר כבר היינו בתוך הבית, שמענו בום חזק. בדיעבד, הבנו שכתוצאה ממתקפת הכטב״מים, הרכב שנהגנו בו נפגע בצורה מוחלטת ו״הלך טוטאל לוס״״, סיפרה. ״בזמן האזעקה השלישית, כבר היינו בתוך הבית אך לא הספקנו להגיע לממ״ד. הרגשנו הדף מטורף - והבנו שגם יש פגיעות בתוך הבית ובמרפסת המזרחית שלנו. כתוצאה מהמטח, הרעפים שלנו נפגעו, יש חורים גדולים בגג הבית, התריסים התעקמו ונשברו דברים בבית ובמרפסת״, תיארה ואמרה כי ״ניצלו בנס״. ״נגיד את ברכת הגומל היום, נס גדול היה לנו, אני עדיין לא מצליחה לקלוט את זה שיצאנו בנס לצאת מהרכב, וששמענו הדף מחריש אוזניים שהוביל לפגיעות גם בבית שלנו. אם היינו נשארים באוטו - לא היינו עכשיו בחיים״, אמרה תוך כדי שמסדירה את נשימותיה.
״האירוע הטראגי בגולן בו נהרגו 2 תושבים, בהחלט השפיע על ההחלטה שלנו לעזוב את הרכב ולברוח הביתה, מחשש שיקרה לנו אותו הדבר״, אמרה. על אף הפגיעות הקשות ברכוש, רונית ובעלה קני אינם מתכוונים להתפנות או לעזוב את ביתם: ״אני נולדתי בקיבוץ, עברתי את כל המלחמות ואשאר כאן. לצערי הצפון כיום הוא מקום נטוש וריק - ובעיקר עצוב לחיות כאן. קיבוץ כברי הוא כמעט הקו הצפוני ביותר שממנו לא פונו התושבים. צפונה מאיתנו - כל היישובים ריקים כבר 9 חודשים. אלו החיים בצפון״, אמרה פיינשטיין.
רווית שפר, דוברת הקיבוץ כברי, סיפרה על מתקפת הכטב״מים של חיזבאללה - שהובילה לבוקר של בהלה בקרב תושבי האזור: ״הבוקר החל בצורה דרמטית. זה החל באזעקה ראשונה, שנייה והלאה - אחת אחר השנייה. שמענו קולות נפץ, בומים חזקים - ומהמקום בו נכחתי אף שמעתי כמו גשם של רסיסים. כך התחלנו להבין שיש כאן אירוע דרמטי״, סיפרה. ״בקיבוץ שלנו יש בתים ישנים שאין בהם ממ״דים או חדרי ביטחון שלא עומדים בתקן החדש. יש לזכור שאנחנו תושבים לא מפונים, ומנסים מתחילת המלחמה לנהל סוג של שגרה, כך שכל הילדים היו במסגרות החינוך של הקיץ. זמן ההרתעה שלנו הוא 0, ותוך כדי האזעקות נשמעה נפילה בבירור. הנפילה נשמעה היטב והובילה לבהלה גדולה מאוד בקרב אנשי הקיבוץ, דלתות של תושבים אף נתקעו מההדף ומספר בתים ורכבים בקיבוץ נפגעו מהרסיסים של הכטב״מים. הבתים נפגעו, זכוכיות התנפצו - רעפי גגות נפגמו. יחד עם הרצון האנושי העז להמשיך את השגרה כרגיל, החשש הוא גדול, בעיקר כשלא תמיד מתבצעים היירוטים כראוי, כמו היום. כל המדינה שלנו בהפקרות מוחלטת - וגם אנחנו חווים זאת לצערי״.