העיתון "ניו יורק טיימס" פרסם היום (שבת) כתבה ארוכה על האסטרטגיה של חמאס ללחימה בשטח האזרחי. דווח כי הלוחמים בארגון הטרור מחופשים לעיתים קרובות לאזרחים שמסתתרים מתחת לשכונות מגורים, מאחסנים את נשקם בקילומטרים של מנהרות וכן בבתים, מסגדים, ואפילו בספות ובחדרי ילדים - במטרה לטשטש את הגבול בין לוחמים לאזרחים.
צוין כי הם יוצאים ממקומות המחבוא שלהם בבגדים אזרחיים או לובשים אימוניות - לפני שהם מתחילים לירות על חיילי צה"ל, או להצמיד מוקשים לרכב שלהם, או יורים רקטות ממשגרים באזורים אזרחיים. הם ממלכדים בתים נטושים בחומרי נפץ ובחוטי מעידה, לפעמים מפתים חיילי צה"ל להיכנס למבנים הממולכדים על ידי פיזור סימנים לנוכחות של חמאס.
חודשים אחרי תחילת המלחמה, במקום להתעמת עם הפלישה הישראלית שהגיעה לאחר אירועי "השבת השחורה", רוב לוחמי חמאס נסוגו מבסיסיהם ועמדותיהם, ומנסים לבלום את היתרון הטכנולוגי והמספרי של ישראל על ידי ביצוע התקפות הפתעה על קבוצות קטנות של חיילים.
חמאס מגיח מהאדמה לרגעים חטופים ממבוך המנהרות, לעיתים חמוש בטילי נ"ט שאוחסנו במנהרה, וזאת כדי לפגוע בחיילים ולחזור במהירות למבצר התת קרקעי. לפעמים, הם הסתתרו בין המעט אזרחים שהחליטו להישאר בשכונותיהם למרות הוראות הפינוי של ישראל, או ליוו אזרחים כשחזרו לאזורים שהישראלים כבשו ואז נטשו.
ההחלטה של חמאס להישאר בשלטון היא ההרסנית לפלסטינית ברצועה, כיוון שכך ישראל ממשיכה במבצע שלפי הרשויות בעזה הרג כבר כמעט שני אחוזים מאוכלוסייתה של עזה לפני המלחמה, ועקר 80% מתושביה - לפי האו"ם.
עם זאת, יחד עם זה שהמלחמה גרמה לסבל רב בקרב אזרחי עזה, היא הגשימה את מטרתה מבחינת חמאס בחלקים מסוימים. המלחמה פגעה במוניטין של ישראל בחלקים גדולים של העולם, והובילה להאשמות ברצח עם בבית הדין הבינלאומי בהאג. היא החריפה שסעים ארוכי טווח בחברה הישראלית, וגרמה למחלוקות בין ישראלים לגבי האם וכיצד ישראל צריכה להביס את חמאס. והיא החזירה את שאלת המדינה הפלסטינית לשיח הגלובלי, והובילה מספר מדינות להכיר בפלסטין כמדינה. חשוב לא פחות עבור חמאס, דוקטרינת המלחמה שלו אפשרה לו לשרוד.
מנהיג חמאס בשטח, יחיא סינוואר, ורוב מפקדיו הצבאיים הבכירים עדיין בחיים. ישראל טוענת שהרגה יותר מ-14,000 מתוך 25,000 הלוחמים של חמאס - מספר בלתי ניתן לאימות ושנוי במחלוקת שאם הוא נכון, מרמז שאלפים עדיין פעילים.
ניתוח של סרטוני קרב שפורסמו על ידי חמאס וראיונות עם שלושה חברי חמאס ועשרות חיילים ישראלים, רובם דיברו בעילום שם כי לא הורשו לדבר בפומבי, מרמז שהאסטרטגיה של חמאס מסתמכת על:
- שימוש במאות קילומטרים של מנהרות, שהיקפן הפתיע את מפקדי צה"ל, כדי לנוע ברחבי עזה מבלי להיראות על ידי חיילים ישראלים;
- שימוש בבתים ותשתיות אזרחיות - כולל מתקנים רפואיים, משרדי או"ם ומסגדים - כדי להסתיר לוחמים, כניסות למנהרות, מלכודות ומחסני תחמושת;
- מארבים לחיילי צה"ל עם קבוצות קטנות של לוחמים הלבושים כאזרחים, וכן שימוש באזרחים, כולל ילדים, כצופים;
- השארת סימנים סודיים מחוץ לבתים, כמו סדין אדום התלוי מחלון או גרפיטי, כדי לאותת ללוחמים אחרים על נוכחות קרובה של מוקשים, כניסות למנהרות או מחבואי נשק בפנים;
- גרירת המלחמה לזמן רב ככל האפשר, אפילו במחיר של יותר מוות והרס אזרחי, במטרה לסבך את ישראל במלחמת התשה שהגבירה את הביקורת הבינלאומית על ישראל.
"המטרה היא להיעלם, להימנע מעימות ישיר, תוך ביצוע התקפות טקטיות נגד צבא הכיבוש. הדגש הוא על סבלנות," אמר סלאח א-דין אל-עוואודה, חבר חמאס ולוחם לשעבר בזרוע הצבאית שלו שכעת הוא אנליסט המבוסס באיסטנבול. לפני ה-7 באוקטובר, גדודי אל-קסאם פעלו כ"צבא עם בסיסי אימונים ומאגרים," אמר אל-עוואודה. "אבל במהלך המלחמה הזו, הם מתנהגים כגרילה."
גורמים ישראליים טוענים שהטקטיקות של חמאס מסבירות מדוע ישראל נאלצה לתקוף כל כך הרבה תשתיות אזרחיות, להרוג כל כך הרבה פלסטינים ולעצור כל כך הרבה אזרחים.
מוסא אבו מרזוק, בכיר בחמאס המבוסס בקטאר, דחה בפני ה"ניו יורק טיימס" את הביקורת על השימוש של חמאס בבגדים אזרחיים ואחסון נשק בתוך בתים אזרחיים, באומרו שזה מסיט את תשומת הלב מהעוולות הישראליות. "אם יש מישהו שלוקח נשק מתחת למיטה, זו הצדקה להרוג 100,000 אנשים?" אמר אבו מרזוק. "אם מישהו לוקח נשק מתחת למיטה, זו הצדקה להרוג בית ספר שלם ולהרוס בית חולים?".
חברי חמאס אחרים מודים ומגנים על השימוש של התנועה בבגדים אזרחיים ובתים אזרחיים, באומרם שלקבוצה לא הייתה ברירה אחרת. "כל התקוממות בכל מלחמה, מווייטנאם ועד אפגניסטן, ראתה אנשים נלחמים מבתיהם," אמר אל-עוואודה. "אם אני גר בזיתון, למשל, והצבא מגיע - אני אלחם בהם שם, מהבית שלי, או של השכן שלי, או מהמסגד. אני אלחם בהם בכל מקום שאני נמצא." לוחמי חמאס לובשים בגדים אזרחיים בניסיון לגיטימי להימנע מגילוי, אמר אל-עוואודה. "זה טבעי לתנועת התנגדות," הוסיף, "ואין בזה שום דבר יוצא דופן."
תגובת חמאס לפלישה הקרקעית של ישראל ב-27 באוקטובר הפכה למודל לאסטרטגיה שלו מאז. כאשר טנקים וגדודי חי"ר ישראליים זינקו לתוך עזה באותו יום שישי, הם נתקלו במעט או בכלל לא בהתנגדות במשך הקילומטרים הראשונים, לפי ארבעה חיילים שהיו בין הראשונים לחצות את הגבול.
ליאור סוהרין, רס"ר במילואים, עזר להשתלט על עמדת חמאס במרחק של כמה עשרות מטרים מהגבול. לא היה אף אחד בפנים, הוא נזכר.
"למדנו בדיעבד שהם היו שם - פשוט מתחת לאדמה," אמר סוהרין ל"ניו יורק טיימס". לאחר שנסוגו למבוך המנהרות שלהם, לוחמי חמאס ויתרו על אלפי דונמים של אדמות חקלאיות לכוחות הישראליים.
אבל, זה היה חלקית בגלל שהכוחות הישראליים התקדמו לאורך נתיבים שחמאס לא רצף בחומרי נפץ ומלכודות, לפי קצין זוטר בחמאס מצפון עזה שעזב את השטח לפני ה-7 באוקטובר ונשאר בקשר הדוק עם הכפופים לו, ששוחח עם ה"ניו יורק טיימס". אבל זה היה גם מכיוון שהאסטרטגיה של גדודי אל-קסאם הייתה לארוב לחיילים ישראלים ברגע שהתקדמו עמוק לתוך השטח, במקום להגיב מיד בהתקפת נגד, לפי הלוחם.
עשרות סרטוני תעמולה של חמאס, שפורסמו על ידי הארגון בערוצי המדיה החברתית שלו, מראים קבוצות קטנות של לוחמים עזתים - לעתים קרובות לבושים בג'ינס, מכנסי טרנינג, סנדלים וסניקרס - יוצאים ממנהרות כדי לירות על טנקים וכלי רכב משוריינים ישראליים קרובים; רצים ברגל לעבר טנקים ומצמידים מוקשים ליד הצריח; יורים רקטות נגד טנקים מבניינים למגורים; ויורים על חיילים ברובי צלפים.
חמאס התכונן לרגע הזה לפחות מאז 2021, כאשר הארגון החל להגדיל את ייצור חומרי הנפץ וטילי הנ"ט, בהכנה למלחמה קרקעית, והפסיק לייצר כל כך הרבה רקטות ארוכות טווח, אמר הקצין של חמאס ל"ניו יורק טיימס". הוא גם הרחיב רשת ענקית של מנהרות, יצר נקודות כניסה בבתים ברחבי עזה שיאפשרו ללוחמים להיכנס ולצאת מבלי להיראות מהאוויר אך הפכו שכונות אזרחיות למטרות. הרשת צוידה במערכת טלפון קווי שקשה לישראל לנטר ושמאפשרת ללוחמים לתקשר גם במהלך הפסקות ברשתות הטלפון הנייד של עזה, הנשלטות על ידי ישראל, לפי הקצין של חמאס, אל-עוואודה וגורמים ישראליים.
עד תחילת המלחמה, לחמאס היה מספיק חומר נפץ במחסנים התת-קרקעיים שלו למסע ממושך - וכן מספיק ירקות משומרים, תמרים ומי שתייה שיספיקו לפחות ל-10 חודשים, אמר הקצין ל"טיימס". רשת המנהרות התרחבה כל כך עד שהיא עברה מתחת למתחם או"ם גדול ולבית החולים הגדול ביותר בעזה, וכן מתחת לכבישים ראשיים, בתים אינספור ובנייני ממשלה. תשעה חודשים מאוחר יותר, בכירים ישראלים אומרים שהם השמידו רק חלק קטן מהרשת, ושקיומה סיכל את יכולתה של ישראל להשמיד את חמאס.
הקומנדו של חמאס גם אומנו להישאר ערניים וממוקדים במהלך מחסור במזון ומים, אמר הקצין. לפני המלחמה, לוחמים לפעמים קיבלו פקודה לבלות ימים כשהם אוכלים רק כמה תמרים ולשבת במשך שעות מבלי לזוז, גם כאשר מדריכים התיזו מים על פניהם כדי להסיח את דעתם, אמר הקצין.
שיטת הפעולה
כאשר שטחים נרחבים של עזה החלו להתרוקן באוקטובר, לוחמי חמאס החלו למלכד מאות בתים שהם ציפו שחיילי צה"ל ינסו להיכנס אליהם, אמר הקצין. המוקשים היו מחוברים לחוטי מעידה, חיישני תנועה וגלאי קול שמפעילים את חומרי הנפץ ברגע שהם מופעלים, אמר הקצין. כאשר השטח הוכן, הלוחמים ירדו למנהרות - וחיכו לישראלים להגיע.
במארבים המתוכננים ביותר, יחידות חמאס השרו על כוחות ישראליים תחושת ביטחון כוזבת על ידי מתן אפשרות לנוע בחופשיות במשך שעות ואפילו ימים באזורים שסומנו להתקפה. לוחמי חמאס וחיילים ישראלים אומרים שחמאס עוקב אחר מיקומי הישראלים באמצעות מצלמות נסתרות, רחפנים ומודיעין שמספקים צופים אזרחיים. חמישה חיילים ישראלים אמרו שהצופים הללו כוללים ילדים, שעומדים על גגות ומעבירים מידע למפקדים למטה.
יחידות המארב של חמאס בדרך כלל נשארות מוסתרות עד ששיירה ישראלית עוברת באזור, או שכוחות ישראליים התקבצו במקום מסוים במשך שעות, יוצרים את הרושם שחמאס עזב את האזור, אמרו שישה חיילים ישראלים והקצין של חמאס. לאחר תקופה של שקט, יחידה יוצאת ממנהרה, לעתים קרובות כקבוצה של ארבעה.
שני לוחמים מוטל עליהם לקבע חומרי נפץ לצדי רכב או לירות טילים נגד טנקים עליו, לפי הקצין של חמאס. השלישי נושא מצלמה כדי לצלם חומרי תעמולה. הרביעי בדרך כלל נשאר בכניסה למנהרה, מכין מלכודת שניתן להפעיל ברגע שהאחרים חוזרים, כדי להרוג כל ישראלי שמנסה לעקוב אחריהם מתחת לאדמה.
מארב מתוכנן היטב מכוון לחסל לא רק את הכוח הישראלי הראשוני, אלא גם את כוחות הגיבוי והחובשים שבאים לחלץ את הפצועים, לפי חיילים שחוו מארבים כאלה והקצין של חמאס. חבר כוחות מיוחדים ישראלי אחד נזכר כיצד קבוצת לוחמי חמאס נראתה כאילו מיקמה את עצמה במיוחד כך שכוחות הגיבוי הישראליים יצטרכו לירות מעבר לחברים פצועים כדי לפגוע במארבים.
אחר תיאר לוחמי חמאס שחיכו לאחר שחברי יחידה ישראלית נפצעו ממוקש שהתפוצץ ואז יצאו כדי לירות על כוח החילוץ. בהתקפה ב-11 ביוני ברפיח, גם חמאס וגם הצבא הישראלי אמרו שלוחמי אל-קסאם ירו פצצות מרגמה על כוח סיוע ישראלי שבא לחלץ חיילים שהותקפו מוקדם יותר באותו יום.
חמאס הציג את רוב הגישות האלה בסרטון מקיף בן שמונה דקות שפורסם בערוצי המדיה החברתית שלו בתחילת אפריל. הסרטון נראה כמציג לוחמים המבצעים מארב רב-שלבי שנאמר שמתרחש בחאן יונס, בדרום עזה. הסרטון נראה כמראה לוחמי חמאס, פניהם מטושטשות, יושבים על מחצלות מעוטרות בעת שהם מתכננים את ההתקפה. הם משתמשים בעט, נייר וטאבלט דיגיטלי כדי לצייר מפות פשטניות המפרטות היכן הם רוצים להניח סדרה של מוקשי צד. "אנו מבקשים, הו אדון, שהמארב ישיג את מטרותיו - תן לנו להרוג את אויביך, היהודים," אומר הקריין.
אחר כך, נראים אנשי חמאס - לבושים בבגדים אזרחיים - מניחים את חומרי הנפץ האלה בהריסות של שכונה הרוסה. אז, הסרטון עובר למה שנראה כמארב המתוכנן: מצולם על ידי מצלמות נסתרות, קבוצת חיילים ישראלים מפלסת את דרכה בין ההריסות לפני שנפגעת מירי. נראה שההתקפה הזו מושכת כוח חילוץ ישראלי לזירה, והגעת המחלצים האלה נראית כמפעילה את המוקשים.
"זו דוגמה זעירה למה שצבאם המובס סובל בביצת עזה," מסכם הקריין.
השימוש בבתים
בנוסף להצבת מלכודות בבתים, חמאס גם השתמש בבניינים למגורים כדי להסתיר עשרות מחבואי נשק קל ברחבי השטח, לפי יותר מתריסר חיילים ישראלים שמצאו מאגרים כאלה. החיילים אמרו שזה הפך לנורמלי למצוא תחמושת מוסתרת בתוך בתים אזרחיים ומסגדים, שזו אחת הסיבות, לדבריהם, שהצבא השמיד כל כך הרבה מבנים כאלה.
חלק מהחיילים אמרו שהיחידות שלהם השמידו רכוש אזרחי שלא לצורך, או צילמו את עצמם מחבלים בו, יוצרים את הרושם שלצבא הישראלי לעתים קרובות הייתה סיבה מועטה לחפש בבתים אזרחיים. אבל אחרים אמרו שבדרך כלל הייתה מטרה צבאית ברורה לחיפוש בחפצים אזרחיים: אחד נזכר שמצא נשק מאחורי קיר כוזב בחדר ילדים, בעוד אחר אמר שהיחידה שלו מצאה רימונים בארון בגדים של אישה. החוק הבינלאומי דורש מלוחמים להימנע משימוש ב"אובייקטים אזרחיים", הכוללים בתים, בתי ספר, בתי חולים ומסגדים, למטרות צבאיות.
לפעמים, לוחמי חמאס יצאו ממנהרות ללא נשק, עוברים כאזרחים עד שהגיעו לבית שבו לוחמים אחרים הסתירו נשק ותחמושת בתוך ריפוד רהיטים, אמרו חיילים ישראלים.
כדי לעזור ללוחמיו למצוא את מחבואי הנשק האלה, אמרו מספר חיילים ישראלים, חמאס פיתח מערכת מתוחכמת לסימון בתים המשמשים גם כמחסנים צבאיים, או מכילים מנהרות או מלכודות. חלק מהבניינים סומנו בסמל מסוים, לחלק היה בד אדום תלוי מחלונות, ולאחרים היו חביות פלסטיק או שקיות פלסטיק בחוץ - כל אלה אמרו ללוחמי חמאס משהו על מה שהוסתר בפנים.
חלק מהיחידות הישראליות בסופו של דבר צוידו במדריכים מודפסים כדי לעזור להם לזהות את המשמעות של כל סמל או חפץ, אמר חייל אחד. כאשר היה ספק, חיילים נכנסו לבתים על ידי פיצוץ חור בקירותיהם, למקרה שהדלתות הקדמיות היו ממולכדות במוקשים, לפי קצין צבאי בכיר, האלוף איתי וירוב, שליווה כתב מהניו יורק טיימס במרכז עזה בינואר.
כדי למשוך ישראלים לעבר מלכודת, לוחמי חמאס לפעמים פיזרו בבניין סימנים גלויים לנוכחותם, כמו דגל חמאס. בפעמים אחרות, אמרו שני חיילים ישראלים, כוחות ישראליים פותו פנימה על ידי פריט לבוש ישראלי או תעודת זהות, שרמזו שייתכן שמוחזקים בני ערובה בפנים. חייל אחד אמר שחמאס השתמש בכלבים קשורים בשרשרת כדי לפתות חיילים לעבר בניין ממולכד, בתקווה שהחיילים ינסו לשחרר את הכלבים.
חייל אחר נזכר שהבחין בלוחם חמאס מת בתוך בניין דירות והתקדם לעבר הגופה. כשהתקרב, הוא הבין שהגופה הייתה ממולכדת בחומר נפץ, הוא אמר. כאשר היחידה שלו ירתה על הגופה, היא התפוצצה והציתה את הבניין, הוא אמר. חלק מהחיילים אמרו שמצאו נשק בבתים שהם חיפשו בהם מוקדם יותר במלחמה. זה רמז שלפחות חלק מהנשק הוכנס לבתים לאחר תחילת הפלישה הישראלית.
אפילו באזורים שישראל טוענת שהביסה בהם את חמאס, כוחות ישראליים לעתים קרובות נאלצו לחזור, שבועות ואפילו חודשים מאוחר יותר, כדי להמשיך את הקרב נגד לוחמים ששרדו שלבים מוקדמים יותר של המלחמה.
עבור חמאס, "זה תמיד היה על הימנעות מאבדות למשך זמן רב ככל האפשר כדי שיוכלו להילחם יום אחר," אמר ל"ניו יורק טיימס" אנדריאס קריג, מומחה לאסטרטגיה צבאית בקינגס קולג' לונדון. "הם רחוקים מאוד מלהיות מובסים."