תשעה חודשים עברו מאז ה-7 באוקטובר, וכעת בצה"ל דנים האם לספק לתצפיתניות נשק אישי. סיפור התצפיתניות במוצב נחל עוז משקף את החידלון שאחז בכל דרגי הפיקוד של צה״ל, מהמטה הכללי דרך אוגדת עזה וחטיבה המרחבית הצפונית של אוגדת עזה.
במשך ימים התריעו התצפיתניות על פעילות חריגה של חמאס בנקודות שונות בגבול הרצועה. מפקדים ובהם קציני המודיעין של אוגדת עזה התייחסו בביטול להתרעות.
התצפיתניות אף היו הראשונות לדווח לאחור על הפלישה של כוחות החמאס בבוקר ה-7 באוקטובר. הן גם שלמו את המחיר הנורא כאשר נאלצו להילחם חשופות ללא כלי נשק בעשרות מחבלים שחדרו למוצב.
התוצאה היתה כואבת היות ו-16 מהן נרצחו. מאז אותה שבת שחורה, ישנה ירידה במוטיבציה וברצון של בנות להתגייס למערך התצפיתניות, מסיבות ברורות. במקביל הורי התצפתניות מתלוננים כי צה״ל מתקשה להעניק לבנות סביבה בטוחה לשרות.
כאמור, עתה בוחנים בצה״ל את הסוגיה ובימים הקרובים צפוי חיל הגנת הגבולות לקבל החלטה עם לצייד את התצפיתניות בכלי נשק. וכן נבחן האפשרות כי הליך ההכשרה של תצפיתניות יכלול טירונות רובאי 03 ולא 02 מורחב כמו היום.
אייל אשל, אביה של סמל רוני אשל ז״ל, תצפיתנית במוצב ״נחל עוז״ שנהרגה ב-7 באוקטובר, אמר: "התצפיתניות יושבות על קוו הגבול. הן רואות ראשונות את הדברים והן נמצאות במקום הכי רגיש. אני כועס מאוד. למה רק עכשיו אתם נזכרים? תשעה חודשים אחרי האסון אתם עוד בוחנים? למה תצפיתניות בצפון על גבול סוריה יושבות ללא כלי נשק?".
לדברי אשל, אם בתו רוני וחברותיה היו עוברות הכשרה של רובאי 03. והיו מצוידות בכלי נשק תמונת הקרב במוצב ״נחל עוז״ היתה שונה. "בחמ״ל היו שלושה לוחמי גולני וגשש שהיו חמושים, משם ברחו שבעה חיילים בהם ארבע קצינים. אם היו עוד 16 רובים כולם היו יורים תמונת הקרב היתה שונה והמציאות היתה אחרת", אמר האב השכול.